חשבון נפש...

nowand4ever

New member
חשבון נפש...

היי לכולם, רציתי להתלבט אתכם - כמה זמן זה נורמלי לעשות חשבון נפש?הכוונה לניתוח וניסיון להבין "איפה נכשלנו?". סליחה על השורש "כ.ש.ל", אבל גם כשזה יזום ומועיל זו עדיין התנפצות של חלום ופנטזיה. אני יודעת שזה אינדיבידואלי וסובייקטיבי ואין זמן מוגדר. סתם, לסבר את האוזן בממוצע כלשהו. האם נראה לכם שזה שונה בין גברים לנשים? האם נשים נוטות יותר לבצע ניתוח מקיף, מעמיק וארוך טווח, בעוד הרבה גברים נמנעים מלהתעסק בנושא ומסתפקים בטענה "זה לא הסתדר" או "לא התאמנו". ומה האקס/ית שלכם יטען במקומכם - אותה דעה או ההיפך? (חוץ מ"היא מכשפה לא שפויה", כמובן). ואיזה סוג של שינוי/ טיפול יזמתם, אם בכלל, בשביל שלא לחזור על "אותה גברת בשינוי אדרת" (הכוונה למערכת היחסים עצמה עם בן/בת זוג שונה). תודה מראש על השיתוף.
 

שרשירית

New member
חשבון נפש אינסופי

אין ספק שגירושים זה סוג של כישלון, אין דרך אחרת לתאר זאת ולא משנה הסיבה לפירוק. נמצאת בעיצומו של חשבון נפש. אצלי התהליכים קורים לאט אמנם,לא תמיד פנויה ומסוגלת להתמודד עם הדברים הבאמת קשים שגרמו לפירוק. לא תמיד יש לי תשובות למה שעולה אצלי ולכן נחמד לשתף אחרים שנמצאים במצבי. מאוד קשה לשים מראה מול הפנים ולנסות לחשוב איפה אני לא הייתי בסדר, להצביע. הרבה יותר קל לקטר על הצד השני מאשר לנתח ולהבין את הצעדים שאני נקטתי בהם. זאת על מנת לא לחזור על אותן טעויות בעתיד כמובן. אני מאמינה שאני לא פנויה לקשר רציני כרגע מכיוון שלא עברתי מספיק תהליכים קוגנטיביים כדי להבין מה היה שם. לדעתי, אין הבדל בין גברים לנשים. מהיכרות שלי עם מה שהלשעבר עובר בתקופה זו וגברים אחרים שבאותו המצב - כולנו באותה הסירה ולכולנו קשה. הרבה פעמים קל לפתור את זה כלפי החוץ ב"לא התאמנו, זה לא הסתדר" אבל אין ספק שכולנו עוברים תהליכים גם אם זה יקח יותר זמן. לא תמיד נוח לנו לדבר עם אחרים על הקשיים ולא תמיד בא לנו לחשוב על דברים 'כבדים'. חשבון נפש יש לעשות תמיד - מבחינתי זה נקרא מודעות עצמית. חשבון הנפש צריך לקדם ולרפא, להביא ללמידות ואפילו לאהבות חדשות מושכלות יותר. אני לא עסוקה בקיטורים על הלשעבר וגם לא הוא עלי, נראה לי מיותר. התגרשנו ואין מבחינתי מקום לקיטורים - יש מקום להבנה.
 
חשבון נפש

כמו שרשירית גם אני חושב שחשבון נפש זה לא משהו יותר גברי מנשי או ההפך לדעתי זה יותר קשור לאופי של האדם. כמה הוא בקורתי כלפי עצמו או סלחן. בסופו של דבר המטרה דומה : להתכונן לפרק ב' ולפעול שונה. יש אנשים שצרכים לעבור יסורים כדי להרגיש טוב ולהתנקות ויש אנשים שמבינים שכדי לפתוח פרק ב' ניתן להתמקד במה אני רוצה שונה פעם הבאה בלי לראות היכן הייתי לא בסדר בפעם הקודמת. לי אישית יש יותר אופי של מתייסר. למזלי חבר שראה אותי מתייסר אמר לי חודש לאחר הפרידה תסתכל על זה כמו עסקה שלא הניבה פירות. מה אתה צריך לשנות בעצמך על מנת שפעם הבאה שאתה משקיע בקשר תקבל את מה שאתה רוצה מבחינה רגשית ומעשית במקום מה לא עשית בסדר? מאז אני חושב על מה שהוא אמר לי במקום להתייסר ומבין שהאיש נתן לי מתנה גדולה.
 

שרשירית

New member
כדי לקבל משהו שונה אתה צריך

לנהוג בצורה שונה. לכן יש חשיבות, לדעתי, לבדוק מה לא עשיתי בסדר, על מנת שבפעם הבאה אם אהיה באותם המצבים אני אדע לנהוג בצורה שונה על מנת לא להגיע שוב לאין מוצא, על מנת לקבל משהו אחר. אף אחד לא אמר שמודעות מלווה ביסורים, גם לא צריך להתייסר לנצח. אבל יש מקום לבחינה של מה שהיה בעבר... ~דעתי~
 
אני חושבת שהזמן האידיאלי לעשות חשבון נפש

הוא בדיוק הזמן שלוקח לך בין ההרהור הראשוני של "יכול להיות שאנחנו לא צריכים בכלל להיות ביחד" לבין ההחלטה הסופית. זה כ"כ אישי ותלוי מצב, כמו שכבר כתבתי כאן קודם, אני לא חושבת שמישהו באמת קם בוקר אחד ועזב את הבית, גם אם הסיבה לא נראית לעין, הוא כנראה התבשל בזה המון זמן. לגבי גברים ונשים- בתור אישה, קשה לי לענות לך על זה, אחרי שעזבתי את הבית גם אני וגם האקס שלי נתנו לעצמנו חודש להחליט מה קורה איתנו, החלטנו אחרי 3 שבועות והיום אני כאן. אחרי שעזבתי את הבית התחלתי טיפול אצל מישהי שעזרה לי המון וחלק מזה שאני אדם מאושר עכשיו, זה גם בזכותה. האקס שלי כנראה יטען (נכון ליום הגירושים, אני לא יודעת מה הוא חושב כרגע) שאולי עבכ"ז עשינו טעות שהתגרשנו, אבל אני שלמה לגמרי עם ההחלטה הזו.
 

nowand4ever

New member
ההתבטויות הסתיימו עם ההחלטה?

יש באמת כזה דבר? על באמת? ואני כבר חשבתי שזה סוג של פיקציה כמו סיפורי הלידה של אלה שילדו תוך חצי שעה ובלי אפידורל. הסיפורים שגורמים לך להאמין שיש דרך אחרת, קלה יותר - רק שאני לא מכירה את הנתיב לשם. ולו, רק מישהו היה מגלה לי את הסוד - גם אני הייתי שם. וסתם ציטוט שאהבתי: "העובדה שסופסוף הבנתי ששלב החיזור נגמר והסתיימו הפרפרים הדוקרים של ההתחלה והחשק המיני המטורף ועדיין נותרה שם אהבה שלא יודעת מה לעשות עם עצמה..." סתם ציטוט שאהבתי מתוך מאמר של קורן דור - "נתקענו בפקק, בדרך של הזוגיות".
 
תשמעי, אין ספק שהתהליך היה מאוד ארוך-

מהרגע שההירהור עלה בראשי ועד שאמרתי- אני רוצה להתגרש, עברו שנה וחצי. המון המון זמן לכל הדיעות. עד שהתגרשנו עברו שנתיים (פחות או יותר). לגביי המשפט הזה מאוד נכון, אבל זה לגביי ואני בטוחה שאצל כל אחד ואחת התהליך הוא שונה, אבל ברגע שהחלטתי שאני במערכת הזו לא נשארת יותר, ברגע שההחלטה נפלה אצלי, לא היתה דרך חזרה. מדי פעם עולה התהייה- האם לא הייתי נוקשה מדי בהחלטתי- אבל זהו שבריר שניה שרק מחזק אותי יותר ואני יודעת שעשיתי את הצעד הנכון ביותר לעשות, אם לא ההחלטה הנבונה ביותר שעשיתי כל חיי.
 
אצלי ההתלבטויות נגמרו ברגע שהחלטתי

ובגלל זה לבעלי שניסה לשנות לא היה סיכוי. אני נלחמתי על הנישואין שלנו בסה"כ 9 שנים, אבל בצורה אינטנסיבית בשנה האחרונה. מהרגע שהחלטתי, הייתי שלמה ולא היה טעם להסתכל אחורה.
 
תלוי מה סיבת הגירושין [כך אני חושבת]

הסיבה בגללה התגרשתי, לא נתנה לי לחשוב הרבה, פרקתי את הכל - שנה ראשונה היה כאב עם ההתמודדות והמחשבה שכאילו הכל נכשל וזהו, מאותם רגעים לא חשבתי על כלום ולא ענין אותי כלום - הכי בריא לדעתי. אבל אם יושבים ורוצים לחשוב על זה, אין דרך יפה יותר מלשבת מול מטפל/ת ופשוט לדבר [את זה עשיתי אחרי שנים כשהילדים התבגרו - אבל שם לא שוחחתי על הגרושין, אלא על החיים שלי בכלל - טפול שעזר בצורה מדהימה.
 

cheshire9

New member
הכי חשוב

זה מה נשאר מזה הלאה לא ? למרות שאורמים שאף פעם לא עושים אותן הטעויות - תמיד תהינה טעויות חדשות במקומן.....
 
למעלה