טלאור נתנאל התלמיד
New member
חשוב להסתכל על הפרטים הקטנים (תרגום מהזוהר)
הקטע הבא לקוח מתוך ספרא דצניעותא הוא ספר הצנעה שהוא חלק מספר הזוהר. הקטע הוא משל יפה שבא להראות שהדברים החשובים נמצאים בפרטים הקטנים. כמו שנאמר בנסיך הקטן: "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." אנטואן דה סנט-אכזופרי מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין, ולא ידע בדיורי מתא, זרע חטין ואכיל חטי בגופייהו, משל לבָּרְנָש שהיה דָר בין הרים, ולא יַדָע את דָרֵי מָטה. זָרַע חיטה וְאָכַל חיטה לְגוּפָה. יומא חד עאל למתא, אקריבו ליה נהמא טבא, יום אחד בא לְמָטַה. הגישו לו לחם טוב. אמר ההוא בר נש דנא למה, אמרו נהמא הוא למיכל, אמר הברנש ההוא – זה למה? אמרו לחם הוא למאכל. אכל וטעם לחדא לחכיה, אמר וממה אתעביד דא, אמרו מחטין, אכל וטעם ועָרַב לחיכו, אמר: וממה עשוי זה? אמרו: מחיטה... לבתר אקריבו ליה גריצין דלישין במשחא, לאחר הגישו לו עוגות שנילושו בשמן, טעם מנייהו, אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין, טעם מהן, אמר: ואלה ממה נעשו? אמרו: מחיטה... לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא, לאחר הגישו לו מטעמי מלכים שנילושו בדבש ושמן, אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין, אמר: ואלה ממה נעשו? אמרו: מחיטה... אמר ודאי אנא מארי דכל אלין, דאנא אכיל עיקרא דכל אלין דאיהו חטה, אמר: ודאי, שלי כבר יש את כל אלה, שאני אוכל את העיקר של כל אלה שהוא החיטה... ובגין ההוא דעתא, מעדוני עלמא לא ידע, ואתאבידו מניה, ובגין הדעה ההיא, מעדני העולם לא ידע ונאבדו ממנו. כך מאן דנקיט כללא, ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין, דנפקין מההוא כללא: כך, מי שנוקט בָּכְּלָלוּת, לא יודע את כל העידונים המהנים שמונפקים מהכְּלָלוּת ההיא...
הקטע הבא לקוח מתוך ספרא דצניעותא הוא ספר הצנעה שהוא חלק מספר הזוהר. הקטע הוא משל יפה שבא להראות שהדברים החשובים נמצאים בפרטים הקטנים. כמו שנאמר בנסיך הקטן: "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד, כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." אנטואן דה סנט-אכזופרי מתלא לבר נש דהוה דיוריה ביני טורין, ולא ידע בדיורי מתא, זרע חטין ואכיל חטי בגופייהו, משל לבָּרְנָש שהיה דָר בין הרים, ולא יַדָע את דָרֵי מָטה. זָרַע חיטה וְאָכַל חיטה לְגוּפָה. יומא חד עאל למתא, אקריבו ליה נהמא טבא, יום אחד בא לְמָטַה. הגישו לו לחם טוב. אמר ההוא בר נש דנא למה, אמרו נהמא הוא למיכל, אמר הברנש ההוא – זה למה? אמרו לחם הוא למאכל. אכל וטעם לחדא לחכיה, אמר וממה אתעביד דא, אמרו מחטין, אכל וטעם ועָרַב לחיכו, אמר: וממה עשוי זה? אמרו: מחיטה... לבתר אקריבו ליה גריצין דלישין במשחא, לאחר הגישו לו עוגות שנילושו בשמן, טעם מנייהו, אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין, טעם מהן, אמר: ואלה ממה נעשו? אמרו: מחיטה... לבתר אקריבו ליה טריקי מלכין דלישין בדובשא ומשחא, לאחר הגישו לו מטעמי מלכים שנילושו בדבש ושמן, אמר ואלין ממה אתעבידו, אמרו מחטין, אמר: ואלה ממה נעשו? אמרו: מחיטה... אמר ודאי אנא מארי דכל אלין, דאנא אכיל עיקרא דכל אלין דאיהו חטה, אמר: ודאי, שלי כבר יש את כל אלה, שאני אוכל את העיקר של כל אלה שהוא החיטה... ובגין ההוא דעתא, מעדוני עלמא לא ידע, ואתאבידו מניה, ובגין הדעה ההיא, מעדני העולם לא ידע ונאבדו ממנו. כך מאן דנקיט כללא, ולא ידע בכלהו עדונין דמהניין, דנפקין מההוא כללא: כך, מי שנוקט בָּכְּלָלוּת, לא יודע את כל העידונים המהנים שמונפקים מהכְּלָלוּת ההיא...