טוב אז זה נגמר
גם אני מצטרפת לפורום כחברה של חייל לשעבר... למי שזוכרת, סיפרתי השבוע שהוא מתייחס אליי כמובן מאליו בחודשיים האחרונים- פחות או יותר מאז שהוא התחיל את הקק"צ... פחות רוצה לבלות איתי, לדבר איתי... הרגשה כללית כזו. ביום שני ביקשתי ממנו הפסקה, ולא דיברנו עד אתמול. והייתי משוכנעת פשוט משוכנעת שהוא לא יוותר עליי וירצה להיות איתי, ויגיד לי שהוא אוהב אותי אחרי כל מה שעברנו ושהוא רוצה לנסות שוב. לצערי הרב הוא החליט לוותר עליי, ולא נתן לזה שום צ'אנס נוסף והבנתי שהוא כנראה לא שווה אותי אם ככה הוא מוותר עליי בקלות. שבוע הבא היינו אמורים לחגוג יחד 3 שנים ככה שזה אפילו עוד יותר כואב. אבל בסדר.. למזלי, לא ראיתי אותו- לא רציתי, את הפרידה, עם כמה שזה עצוב עשינו מהטלפון. הוא התקשר אליי ושאל אותי אם אני רוצה להיפגש. ואמרתי לו שכן- ואז הוא אמר לי "טוב שנינו יודעים לאן זה הולך". אמרתי לו שאני לא יודעת לאן זה הולך והוא רמז לי יפה מאוד שזה הולך לכיוון פרידה. החלטתי שאני ממש לא מתכוונת לראות את הפנים שלו כדי להיפרד ממנו ועדיף לסיים עם זה ככה במקום שאני אבכה מולו ויעלה לו עוד יותר את האגו... בשורה התחתונה אמרתי לו שחשבתי שהוא יילחם עליי והוא לא ייתן לי ככה ללכת בלי לנסות אפילו, והוא הוכיח לי הכל- שכל ההשקעה שלי בו הייתה סתם. הוא איכזב אותי ובגדול.ושהוא באמת לקח אותי כמובן מאליו. אמרתי לו שמגיע לי מישהי שיתייחס אליי כמו נסיכה ולא ככה. והוא אמר לי "נכון אני חושבת שמגיע לך מישהו הרבה יותר טוב ממני"- וזה עוד יותר כואב שהוא אפילו חושב אותי כבר עם מישהו חדש.. אמרתי לו גם שבחיים הוא לא יימצא מישהי שתחכה לו ככה שנתיים בכל הקורסים שלו... וזה נכון יש לו עוד 7 חודשים בקצונה ואח"כ הוא גם חתם שנה וחצי קבע. ואני בספק מי תרצה להיות איתו עם התנאים האלה שלו. לא רציתי לשמוע אותו. לא נתתי לו מקום לדבר. אני לא חושבת שמגיע לו שום מקום להסביר אחריי כל מה שעשיתי בשבילו והוא זרק לפח בהנף יד. בלי לחשוב אפילו פעמיים. מחקתי אותו מהפייסבוק, ומחקתי את כל התמונות שלו. ולא עניתי לו כשהוא ניסה להתקשר אליי ישר אחריי השיחה (פעמיים). ואז הוא שלח לי הודעה ממש פוגעת בפייסבוק.. שם הוא הסביר שזה פשוט לא יכול היה להמשיך.. יכולנו להמשיך אבל היינו ממשיכים לריב.. ושבאמת מגיע לי מישהו אחר.. ושהקורס הזה זה לא עוד קורס שנעבור והוא פשוט לא יכול להקדיש לי זמן כמו שמגיע לי כי אין לו זמן פשוט (ולהזכירכן- הוא שנתיים בקורסים. אין חדש תחת השמש תמיד לא היה לו הרבה זמן- אבל הוא עדיין נתן לי להרגיש אהובה, ועכשיו זה השתנה פשוט). הוא אמר לי למסור תודה לכל המשפחה על התמיכה בו (?!). ואמר לי שהוא יודע שאני לא ארצה לדבר איתו בזמן הקרוב, אבל חשוב לו שאני אדע שהוא תמיד שם בשבילי על כל צרה, ושיהיה לי בהצלחה באזרחות ובלה בלה בלה.. ואני כ"כ נפגעתי אפילו יותר מבשיחה. כי המכתב הזה פשוט הראה שהוא שלם עם ההחלטה שלו. ושכנראה אני לא מספיק חשובה לו. כי אם הייתי חשובה לו הוא היה נלחם עליי.. ולא עוזב ככה ברגע שהוא הבין שאני לא בכיס הקטן שלו. ובחודשיים האחרונים הוא התייחס אליי כאילו הוא עושה לי טובה שהוא מתראה איתי. והוא העדיף לבלות עם חברים שלו, ולא לישון איתי, או לצאת איתי.. ואני... אני כ"כ מתגעגעת אליו, וכ"כ כואב לי, ואני כ"כ נפגעתי ממנו ומאיך שהוא ויתר עליי בקלות שכזו ותו לא. וזהו. כנראה שתמה לה תקופה עם חייל. תמיד היינו נפגשים רק פעם בשבועיים שלושה.. להוציא רגילות ואירועים מיוחדים. ואולי זה לטובה... אולי אני באמת צריכה למצוא מישהו שרוצה להשקיע בי ואוהב אותי כמו שאני אותי. ולא לוקח אותי ואת כל מה שאני עושה עבורו כמובן מאליו, ועשיתי כ"כ הרבה. כל הזמן תכננתי ואירגנתי ועשיתי בשבילו. ואת האמת? כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת מתי הוא עשה לי איזו הפתעה, או מחווה ותכנן בשבילו משהו בחצי שנה האחרונה... הוא פשוט ידע שאני כ"כ אוהבת אותו והפך אותי בסוף לסמרטוט.. זהו..אני ממש ממש צריכה ממכן תמיכה, בבקשה
גם אני מצטרפת לפורום כחברה של חייל לשעבר... למי שזוכרת, סיפרתי השבוע שהוא מתייחס אליי כמובן מאליו בחודשיים האחרונים- פחות או יותר מאז שהוא התחיל את הקק"צ... פחות רוצה לבלות איתי, לדבר איתי... הרגשה כללית כזו. ביום שני ביקשתי ממנו הפסקה, ולא דיברנו עד אתמול. והייתי משוכנעת פשוט משוכנעת שהוא לא יוותר עליי וירצה להיות איתי, ויגיד לי שהוא אוהב אותי אחרי כל מה שעברנו ושהוא רוצה לנסות שוב. לצערי הרב הוא החליט לוותר עליי, ולא נתן לזה שום צ'אנס נוסף והבנתי שהוא כנראה לא שווה אותי אם ככה הוא מוותר עליי בקלות. שבוע הבא היינו אמורים לחגוג יחד 3 שנים ככה שזה אפילו עוד יותר כואב. אבל בסדר.. למזלי, לא ראיתי אותו- לא רציתי, את הפרידה, עם כמה שזה עצוב עשינו מהטלפון. הוא התקשר אליי ושאל אותי אם אני רוצה להיפגש. ואמרתי לו שכן- ואז הוא אמר לי "טוב שנינו יודעים לאן זה הולך". אמרתי לו שאני לא יודעת לאן זה הולך והוא רמז לי יפה מאוד שזה הולך לכיוון פרידה. החלטתי שאני ממש לא מתכוונת לראות את הפנים שלו כדי להיפרד ממנו ועדיף לסיים עם זה ככה במקום שאני אבכה מולו ויעלה לו עוד יותר את האגו... בשורה התחתונה אמרתי לו שחשבתי שהוא יילחם עליי והוא לא ייתן לי ככה ללכת בלי לנסות אפילו, והוא הוכיח לי הכל- שכל ההשקעה שלי בו הייתה סתם. הוא איכזב אותי ובגדול.ושהוא באמת לקח אותי כמובן מאליו. אמרתי לו שמגיע לי מישהי שיתייחס אליי כמו נסיכה ולא ככה. והוא אמר לי "נכון אני חושבת שמגיע לך מישהו הרבה יותר טוב ממני"- וזה עוד יותר כואב שהוא אפילו חושב אותי כבר עם מישהו חדש.. אמרתי לו גם שבחיים הוא לא יימצא מישהי שתחכה לו ככה שנתיים בכל הקורסים שלו... וזה נכון יש לו עוד 7 חודשים בקצונה ואח"כ הוא גם חתם שנה וחצי קבע. ואני בספק מי תרצה להיות איתו עם התנאים האלה שלו. לא רציתי לשמוע אותו. לא נתתי לו מקום לדבר. אני לא חושבת שמגיע לו שום מקום להסביר אחריי כל מה שעשיתי בשבילו והוא זרק לפח בהנף יד. בלי לחשוב אפילו פעמיים. מחקתי אותו מהפייסבוק, ומחקתי את כל התמונות שלו. ולא עניתי לו כשהוא ניסה להתקשר אליי ישר אחריי השיחה (פעמיים). ואז הוא שלח לי הודעה ממש פוגעת בפייסבוק.. שם הוא הסביר שזה פשוט לא יכול היה להמשיך.. יכולנו להמשיך אבל היינו ממשיכים לריב.. ושבאמת מגיע לי מישהו אחר.. ושהקורס הזה זה לא עוד קורס שנעבור והוא פשוט לא יכול להקדיש לי זמן כמו שמגיע לי כי אין לו זמן פשוט (ולהזכירכן- הוא שנתיים בקורסים. אין חדש תחת השמש תמיד לא היה לו הרבה זמן- אבל הוא עדיין נתן לי להרגיש אהובה, ועכשיו זה השתנה פשוט). הוא אמר לי למסור תודה לכל המשפחה על התמיכה בו (?!). ואמר לי שהוא יודע שאני לא ארצה לדבר איתו בזמן הקרוב, אבל חשוב לו שאני אדע שהוא תמיד שם בשבילי על כל צרה, ושיהיה לי בהצלחה באזרחות ובלה בלה בלה.. ואני כ"כ נפגעתי אפילו יותר מבשיחה. כי המכתב הזה פשוט הראה שהוא שלם עם ההחלטה שלו. ושכנראה אני לא מספיק חשובה לו. כי אם הייתי חשובה לו הוא היה נלחם עליי.. ולא עוזב ככה ברגע שהוא הבין שאני לא בכיס הקטן שלו. ובחודשיים האחרונים הוא התייחס אליי כאילו הוא עושה לי טובה שהוא מתראה איתי. והוא העדיף לבלות עם חברים שלו, ולא לישון איתי, או לצאת איתי.. ואני... אני כ"כ מתגעגעת אליו, וכ"כ כואב לי, ואני כ"כ נפגעתי ממנו ומאיך שהוא ויתר עליי בקלות שכזו ותו לא. וזהו. כנראה שתמה לה תקופה עם חייל. תמיד היינו נפגשים רק פעם בשבועיים שלושה.. להוציא רגילות ואירועים מיוחדים. ואולי זה לטובה... אולי אני באמת צריכה למצוא מישהו שרוצה להשקיע בי ואוהב אותי כמו שאני אותי. ולא לוקח אותי ואת כל מה שאני עושה עבורו כמובן מאליו, ועשיתי כ"כ הרבה. כל הזמן תכננתי ואירגנתי ועשיתי בשבילו. ואת האמת? כשאני חושבת על זה, אני לא זוכרת מתי הוא עשה לי איזו הפתעה, או מחווה ותכנן בשבילו משהו בחצי שנה האחרונה... הוא פשוט ידע שאני כ"כ אוהבת אותו והפך אותי בסוף לסמרטוט.. זהו..אני ממש ממש צריכה ממכן תמיכה, בבקשה
ויהיה טוב