טוב. אז, שינה. או יותר נכון חוסר שינה.
פותחת שרשור חדש. אני יודעת שזה נושא שנטחן כאן, מן הסתם. פשוט, אנחנו נמצאים עכשיו עמוק בבוץ (או שיש יותר גרוע מזה? קיטרנו גם עם מה שהיה לפני כן..) ואני די אובדת עצות.
המצב אצלנו הוא כזה: הגברת (בת חצי שנה), יונקת+ בקבוקי תמ"ל ושאוב אצל המטפלת, מבססים כרגע ארוחת צהריים של מרק טחון. אני מציינת את זה כי לדעתי חלק מבעיות השינה שנוצרו היו על רקע יניקה לא יעילה שלה והרבה זמן שלקח לי לבסס את ההנקה בגלל שניתחנו מאוחר לשון קשורה. לכן הרבה פעמים הייתי פשוט מרדימה עם ציצי/ על הציצי והיא לפעמים הייתה פשוט מתעייפת ונרדמת תוך כדי יניקה. מעולם, חוץ מאולי שבועיים, לא הצלחנו לבסס שנות יום טובות ומסודרות. היו תקופות שישנה יותר, היו תקופות שפחות. היא עכשיו אצל מטפלת (שלה ושל עוד תינוק) שמתקשה גם היא להרדים אותה ולבסס לה סדר יום. מה שכן הצלחנו לבסס: טקס שינה שמתחיל ב-18:00 וכולל אמבטיה, שיר קבוע, החשכת החדר, הנקה, ואז אנחנו מניחים אותה במיטה כשלרוב היא עדיין לא רדומה. בהתחלה היא משחקת, אח"כ מתחילה להיות עצבנית, לבכות וכו. אנחנו מתחילים בללטף אותה ולהסביר לה שעכשיו צריך לישון, מה שלא עוזר. אחרי כמה דקות הבכי הופך לחזק יותר והיסטרי יותר, מרימים אותה, מחבקים, מסבירים שצריך לישון, מחזירים למיטה. ושוב בכי, וצרחות, ובסוף אני באה ונותנת ציצי. בשלב הזה אם אני לא אנתק אותה היא יכולה בכיף להירדם על הציצי שלי, לישון איזה שעתיים שלוש ואז להתעורר שוב בבכי, ושוב ציצי ועניינים. אם אני מנתקת אותה לפני הירדמות, אנחנו חוזרים לשלב הבכי ההיסטרי. הרמה על הידיים, חיבוקים, הסברים, תחנונים (כן כן), בסוף שוב ציצי, וכו וכו עד שהיא נרדמת מותשת ברוב המקרים על הידיים של הבנזוג או על הציצי שלי.
אחרי מס שעות די קטן- סביבות 10-11 בלילה- היא שוב מתעוררת, ציצי / ידיים, וחוזרת לישון.
ואז מתחילה להתעורר כל 1-2 שעות.
בלילה המצב גם חמור יותר. היא רוצה ר ק ציצי. ורק ככה נרגעת. רק כשהיא עליי יונקת.
אני חושדת שכל כך חסרה לה היניקה במהלך היום כשהיא אצל המטפלת.. אבל מה אני יכולה לעשות
אנחנו מותשים. אבל ממש.
המליצו לנו את שיטת 5 דקות. ואת ה"הרם הורד". ושאר "שיטות לוחשת". קשה לי להתחבר אליהן. במיוחד בגלל שאני ממש מפחדת שהבכי הממושך הזה עלול ליצור אצלה איזשהו נזק פסיכולוגי..
מצד שני, אני כבר ממש מיואשת מהמצב. שנינו חולים, עייפים, מפורקים פיזית ונפשית. המצברוח נאחס ואנחנו רבים יותר. לא כיף בכלל.
אני רוצה לישון!!!
איך לעזאזל עושים את זה בלי לגרום לילדה נזק ובלי שיטות של בכי קורע לב??
ועכשיו למטרה שלשמה פתחתי שרשור חדש.
אני ממש אשמח לקרוא איך התמודדתן עם מצבים דומים. מה עזר לכן? שיטות מסוימות? כמה זמן זה לקח עד שהיה שיפור?
איך גורמים לתינוק ללמוד להירדם?
כל עצה תהיה מבורכת
פותחת שרשור חדש. אני יודעת שזה נושא שנטחן כאן, מן הסתם. פשוט, אנחנו נמצאים עכשיו עמוק בבוץ (או שיש יותר גרוע מזה? קיטרנו גם עם מה שהיה לפני כן..) ואני די אובדת עצות.
המצב אצלנו הוא כזה: הגברת (בת חצי שנה), יונקת+ בקבוקי תמ"ל ושאוב אצל המטפלת, מבססים כרגע ארוחת צהריים של מרק טחון. אני מציינת את זה כי לדעתי חלק מבעיות השינה שנוצרו היו על רקע יניקה לא יעילה שלה והרבה זמן שלקח לי לבסס את ההנקה בגלל שניתחנו מאוחר לשון קשורה. לכן הרבה פעמים הייתי פשוט מרדימה עם ציצי/ על הציצי והיא לפעמים הייתה פשוט מתעייפת ונרדמת תוך כדי יניקה. מעולם, חוץ מאולי שבועיים, לא הצלחנו לבסס שנות יום טובות ומסודרות. היו תקופות שישנה יותר, היו תקופות שפחות. היא עכשיו אצל מטפלת (שלה ושל עוד תינוק) שמתקשה גם היא להרדים אותה ולבסס לה סדר יום. מה שכן הצלחנו לבסס: טקס שינה שמתחיל ב-18:00 וכולל אמבטיה, שיר קבוע, החשכת החדר, הנקה, ואז אנחנו מניחים אותה במיטה כשלרוב היא עדיין לא רדומה. בהתחלה היא משחקת, אח"כ מתחילה להיות עצבנית, לבכות וכו. אנחנו מתחילים בללטף אותה ולהסביר לה שעכשיו צריך לישון, מה שלא עוזר. אחרי כמה דקות הבכי הופך לחזק יותר והיסטרי יותר, מרימים אותה, מחבקים, מסבירים שצריך לישון, מחזירים למיטה. ושוב בכי, וצרחות, ובסוף אני באה ונותנת ציצי. בשלב הזה אם אני לא אנתק אותה היא יכולה בכיף להירדם על הציצי שלי, לישון איזה שעתיים שלוש ואז להתעורר שוב בבכי, ושוב ציצי ועניינים. אם אני מנתקת אותה לפני הירדמות, אנחנו חוזרים לשלב הבכי ההיסטרי. הרמה על הידיים, חיבוקים, הסברים, תחנונים (כן כן), בסוף שוב ציצי, וכו וכו עד שהיא נרדמת מותשת ברוב המקרים על הידיים של הבנזוג או על הציצי שלי.
אחרי מס שעות די קטן- סביבות 10-11 בלילה- היא שוב מתעוררת, ציצי / ידיים, וחוזרת לישון.
ואז מתחילה להתעורר כל 1-2 שעות.
בלילה המצב גם חמור יותר. היא רוצה ר ק ציצי. ורק ככה נרגעת. רק כשהיא עליי יונקת.
אני חושדת שכל כך חסרה לה היניקה במהלך היום כשהיא אצל המטפלת.. אבל מה אני יכולה לעשות
אנחנו מותשים. אבל ממש.
המליצו לנו את שיטת 5 דקות. ואת ה"הרם הורד". ושאר "שיטות לוחשת". קשה לי להתחבר אליהן. במיוחד בגלל שאני ממש מפחדת שהבכי הממושך הזה עלול ליצור אצלה איזשהו נזק פסיכולוגי..
מצד שני, אני כבר ממש מיואשת מהמצב. שנינו חולים, עייפים, מפורקים פיזית ונפשית. המצברוח נאחס ואנחנו רבים יותר. לא כיף בכלל.
אני רוצה לישון!!!
איך לעזאזל עושים את זה בלי לגרום לילדה נזק ובלי שיטות של בכי קורע לב??
ועכשיו למטרה שלשמה פתחתי שרשור חדש.
אני ממש אשמח לקרוא איך התמודדתן עם מצבים דומים. מה עזר לכן? שיטות מסוימות? כמה זמן זה לקח עד שהיה שיפור?
איך גורמים לתינוק ללמוד להירדם?
כל עצה תהיה מבורכת