חירשות? תלוי איך מסתכלים על זה.
אתה טוען שאתה לא חירש למרות ירידה של 85 דציבלים, בסדר, הרי מי אני שאתערב בהגדרה של שמיעה שלך. אבל עבור אנשים אחרים, כפי שצויין הנדון לעיל, זה כבר תלוי באופן הסתכלות, לדעתי קיימות שני סוגים של הסתכלות (ואני בטוח שיש עוד הרבה אך לא אתייחס אליהם בדיון הנוכחי)- הסתכלות רפואית והסתכלות אישית- הגדרת זהות עצמית. התסכלות רפואית: מבחינה רפואית, קיימות דרגות שונות של שמיעה, החל מלקוי שמיעה קל עד לחרשות עמוקה וזה נמדד לפי דציבלים שאדם יכול לשמוע, מחלקים לשלושה חלקים עיקריים, שמיעה רגילה, כבדות שמיעה, חירשות. לחירשות יש מספר דרגות, וביניהן חרשות חמורה וחרשות עמוקה, ובמקרה שלך, אם אני לא טועה, ירידה של 85 דציבלים נחשבת לחרשות חמורה, אם לא היית שומע אלא רק מעל ל-91 דציבלים, היית נחשב לחירש בדרגה של חרשות עמוקה. כאן אתייחס להסתכלות שניה, זהות עצמית-אישית, אני פוגש כל מיני אנשים שמסוגלים לתקשר היטב עם טלפון, מסוגלים לשמוע היטב את מה שמשדרים ברדיו, וכל מיני גירויים שמיעתיים אחרים ולמרות זאת מגדירים את עצמם כחרשים מתוך תחושת שייכות לקהילת החרשים, או לחילופין, חירשים שאינם מסרבים להכיר בירידה בשמיעה שלהם ולמרות זאת משתדלים להתנהג או להידמות לשומעים, מקפידים לדבר היטב למרות שישנם שגיאות באופן דיבור והם מגדירים את עצמם ככבדי שמיעה או אפילו כשומעים. לא רק תחושת שייכות לקבוצה מסוימת משפיעה על אופן הגדרה של שמיעה של הפרט אלא גם גורמים אחרים, למשל, שימוש בתקשורת אוראלית בלבד, ישנם אנשים שגדלו במסגרת של שומעים, למדו בבה"ס של שומעים, ולא למדו מעולם שפת סימנים, רק נולדו עם ירידה בשמיעה, מבחינה רפואית, הם נחשבים לחירשים אבל מבחינה חברתית או התנהגותית, הם נחשבים לכבדי שמיעה או לשומעים בגלל שליטתם בדיבור אוראלי. לסיכום, במקרה שלך, לדעתי, מבחינה רפואית, אתה מוגדר כחירש בדרגה של חרשות עמוקה אבל מבחינה חברתית-זהות אישית, זה כבר החלטה שלך.
