אולי זה רע מצידי ואולי לא בסדר שאני ביקורתית
במקום להיות אמפאתית, אבל באמת שאני לא מצליחה להבין את הרמה הזאת. יש מקרה שאת לא שמה לב לתינוק שניה, חמש דקות ופתאום את קופצת בבהלה (ובדרך כלל בצדק כי השובבים הקטנים תמיד עושים משהו מסוכן), אבל פה זה קולוסאלי לגמרי: אתה לא מסתכל על התינוקת לראות אם היא בסדר בזמן הנהיגה? אתה לא מוציא אותה כשאתה יוצא אפילו לדקה? איך בכלל נועלים אוטו כשהתינוקת בפנים - ונניח שכן היה מיזוג ולא היה חם, איך תשמע אותה בוכה? ואיך אפשר לשכוח שהשארת אותה? שעה וחצי?? והאמת שהעניין מציק לי כבר מאתמול, אבל היום ראיתי בחדשות בטלויזיה צילומים של האבא לאחר הארוע, והוא נראה כזה לא אכפתי ושאנן. הסתובב וסביר לשוטרים מה קורה - הייתי בהלם רק מלראות אותו מסתובב ככה כאילו כלום. אני חושבת שאם היה קורה לי משהו כזה (טוב לא כזה, אבל שיש לי איזשהו חלק באשמה) היית רואה אותי שוכבת כמו סמרטוט על הרצפה. לא נראה לי שבטווח קצר מהארוע הייתי מצליחה לתפקד ברמה של לדבר, לחייך למצלמה, להסביר לשוטרים (מעניין שאחרי שראיתי את הכתבה ולא אמרתי כלום, גיסתי שישבה לידי אמרה בדיוק מה שחשבתי - "מה , זה האבא? תראי איך הוא מסתובב כאילו כלום לא קרה"