SweetyGirl18
New member
ידידה שלי במצוקה, עדכון - חשוב!
אם אתם זוכרים שסיפרתי לכם על הידידה שאני יוצא איתה כרגע, יש עדכונים, היא ממש במצב על הפנים, היא הפסיקה גם את הטיפול אצל הפסיכיאטר. אבא שלה התחתן ביום חמישי שעבר שנה וחצי לאחר שהתאלמן, ועכשיו הם בירח דבש והיא נשארה לבד בבית. אתמול הגעתי אליה כרגיל לביקור ככה בערב, בחצות רציתי ללכת הביתה מכיוון שלמחרת יש לי בסיס ואני צריך לקום מוקדם, היא ממש הייתה לחוצה ואמרה לי שכדאי לי ללכת מהר כי אחרת היא תכנס להתקף חרדה והיא לא תתן לי ללכת הביתה. ואכן כך היה, באתי ללכת והיא נכנסה להתקף חרדה קשה, היא רעדה, בכתה ונכנסה להיסטריה, הדבר היחיד שהרגיע אותה זה שאמרתי לה שאני נשאר לישון איתה ושאני בחיים לא אשאיר אותה ככה. היא מספרת לי שהיא בדיכאון כל הזמן, והיא ככה כבר המון שנים, ושהיא ממש בדיכאון ומרגישה חסרת משמעות. עוד כמה דברים שמאפיינים אותה- היא נכנסת ללחץ כשאנחנו במקומות עם הרבה אנשים. היא תמיד סוגרת את הדלת בחדר שלה ואת התריס והחלון כי היא אומרת שככה היא יותר רגועה, מרגישה יותר בטוחה שהיא בשטח קטן וסגור. מה שיותר מפחיד אותי זה שהיא מזכירה לי את עצמי כשהייתי ביסודי, גם אני בזמנו לא נרדמתי בלילה והייתי נכנס להתקפי חרדה, והייתי בדיכאון כל היום בגלל זה, ואני ממש מזדהה איתה, רק שלי אף אחד לא עזר, סבלתי במשך כ-שנה לבד, אבל אני רוצה לעזור לה, מה אני יכול לעשות? מה להגיד לה? אני נותן את עצמי בשבילה אני איתה כשהיא בהתקפי חרדה ואני עוזר לה, אבל זה לא פתרון, היא חייבת עזרה מקצועית, מה אתם ממליצים? אני לא מסוגל לראות אותה סובלת ככה, בבקשה....
אם אתם זוכרים שסיפרתי לכם על הידידה שאני יוצא איתה כרגע, יש עדכונים, היא ממש במצב על הפנים, היא הפסיקה גם את הטיפול אצל הפסיכיאטר. אבא שלה התחתן ביום חמישי שעבר שנה וחצי לאחר שהתאלמן, ועכשיו הם בירח דבש והיא נשארה לבד בבית. אתמול הגעתי אליה כרגיל לביקור ככה בערב, בחצות רציתי ללכת הביתה מכיוון שלמחרת יש לי בסיס ואני צריך לקום מוקדם, היא ממש הייתה לחוצה ואמרה לי שכדאי לי ללכת מהר כי אחרת היא תכנס להתקף חרדה והיא לא תתן לי ללכת הביתה. ואכן כך היה, באתי ללכת והיא נכנסה להתקף חרדה קשה, היא רעדה, בכתה ונכנסה להיסטריה, הדבר היחיד שהרגיע אותה זה שאמרתי לה שאני נשאר לישון איתה ושאני בחיים לא אשאיר אותה ככה. היא מספרת לי שהיא בדיכאון כל הזמן, והיא ככה כבר המון שנים, ושהיא ממש בדיכאון ומרגישה חסרת משמעות. עוד כמה דברים שמאפיינים אותה- היא נכנסת ללחץ כשאנחנו במקומות עם הרבה אנשים. היא תמיד סוגרת את הדלת בחדר שלה ואת התריס והחלון כי היא אומרת שככה היא יותר רגועה, מרגישה יותר בטוחה שהיא בשטח קטן וסגור. מה שיותר מפחיד אותי זה שהיא מזכירה לי את עצמי כשהייתי ביסודי, גם אני בזמנו לא נרדמתי בלילה והייתי נכנס להתקפי חרדה, והייתי בדיכאון כל היום בגלל זה, ואני ממש מזדהה איתה, רק שלי אף אחד לא עזר, סבלתי במשך כ-שנה לבד, אבל אני רוצה לעזור לה, מה אני יכול לעשות? מה להגיד לה? אני נותן את עצמי בשבילה אני איתה כשהיא בהתקפי חרדה ואני עוזר לה, אבל זה לא פתרון, היא חייבת עזרה מקצועית, מה אתם ממליצים? אני לא מסוגל לראות אותה סובלת ככה, בבקשה....