ירח אהוב,
המדענים מהלכים רכיל
שאינך אלא חתיכות של אבנים וסלעים והרים
ומים קפואים.
אבל אנחנו הרי יודעים את האמת
אני ואתה
לא ניתן להם לשבור לנו את הנשמה
אנחנו יודעים איך חייכת אלי ואל עוד מיליוני ילדים בלילות אבודים
אנחנו זוכרים את הנחמה הקרה
את עיניך המביטות, הצופנות, הזוכרות, המתעדות עבורנו
את מה שהיה
או אולי לא היה
ושוב אנחנו משוגעים.
לא, היה לא הייתה שואה ונאצים,
לא, היה לא היה אבא בא אל המיטה,
לא היה לא הייתה ילדה נרמסת,
לא, היה לא היה דובי נופל מהמיטה.
אבל אתה הלוא יודע,
אתה הלוא זוכר.
ירח, אל תדאג, אני לא מאמינה לרכילויות המדענים,
אני ואתה - זה לנצחי נצחים,
זה לעולמים.