יום הולדת לאמא ...

יום הולדת לאמא ...

היום, לפי שני התאריכים - העברי והלועזי, חל יום הולדת של אמא שלי.
אמא שלי נולדה בשושן פורים.
השנה, כמו בכל כך הרבה ימי הולדת קודמים שלה, היא לא כאן איתנו.
כל כך הרבה זמן, שזה קשה לעיכול.
קשה לי לדמיין איך היא הייתה היום.
היום יכולה הייתה לחגוג, לו הייתה בחיים, את יום הולדת ה-80.
הייתי המומה כשחישבתי את זה.
בשבילי היא נשארה בת 44, כמו שהייתה כשחלתה.
אישה צעירה וחיונית.
איך אפשר בכלל לדמיין אותה מבוגרת?
הבנות שלי מכירות אותה כ"סבתא שפרה", אבל האמת שאין לי מושג אפיו איזה סבתא היא יכלה להיות.
בדבר אחד אני בטוחה - היא הייתה אוהבת את הבנות בכל ליבה.
כך אני זוכרת אותה - אשה עם המון אהבה, לב ענקי, חום, חיבוק ושמחת חיים.
כל כך מתגעגעת אליה ....

"בוקר רענן
שמש אין ענן
אמא, אמא שלי

עין מרהיבה
אור ואהבה
אמא, אמא שלי


כף ידה נוגעה
שקט הרגע!
אמא, אמא שלי

מי כמוה עוד
שם קץ לדמעות
אמא, אמא שלי

אמא, אמא שלי... "
[מתוך "אמא שלי, פנחס לנדר / גידי קורן]
 

אשבל1

New member
קוראת ומרגישה את המילים מלטפות,

כך השיר וכך מצטיירת לי אמך תמיד מתאורייך, עם כל החכמה, החום והאהבה, בטוחה שכך גם הבנות "מרגישות" אותה כשאת מדברת ומספרת עליה,
.
 
בעוד חודש אני בגיל הזה?!

מוזר לא ? תמיד כשאני נתקלת במישהי שמתה בגיל שלי אני מהרהרת בכך. מה היה קורה אילו עכשיו הייתי נעלמת פתאום ? אני חושבת על זה. לא בצורה צינית. אלא, בתור הרהור. כמובן, שממש לא מנסה להוריד מעצמת הכאב שלך. אבל, ככל שאני גם מתקרבת לגיל של אמא שלי שנפטרה למרות שזה עוד קצת רחוק, אני חושבת על זה. חושבת על מוות, על האין. היום שוחחתי עם הבת שלי (18), איך דברים שפעם היו מעניינים אותי ומנחמים היום כבר לא משפיעים עליי. החוסר הזה. החתיכה הזאת שחסרה. ואי אפשר למלא אותה בשום אפס גדול.
בעיניי, פשוט לכבד את המקום הכואב הזה. לאפשר לו להיות שם. לאפשר לך להיות בכאב. זה ממש מותר ואולי אפילו רצויי. שולחת חיבוק וירטואלי. את בטח יודעת שאני אוהבת אותך. נכון ? ותחבקי גם את הבנות בשמי, טוב ?
 

nofaritrit

New member
רגשת אותי , מזמן לא נכנסתי לפה

והנה אני נכנסת וקוראת את ההודעה שלך על אמא צעירה שנפטרה ואין לי את היכולת אפילו לדמיין אותה זקנה.
 

עדיהר1

New member
חיבוקים לך סקאלי

סקאלי אני זוכרת את המעט שכתבת על אמך, ושולחת לך חיבוקים מחזקים, עדיה
 

shira323

New member
היי יקרה,

הכאב כ"כ חי וחזק, זה ברור ומובן...
כל השאלות: "מה היה קורה אילו היית כאן...?" עולות וצפות בכל אירוע משמעותי שהאמהות שלנו לא נמצאות בו,
איך היא הייתה נראית?
מה הייתה אומרת? עושה? לובשת?

כמה כאב....
מחבקת אותך מרחוק ומבינה לליבך...
 
למעלה