סיכום (ארוך ופטפטני)
מה עשיתי שאני גאה בעצמי בגללו?
האמת - הפעם זו שאלה די קשה. כי המון דברים תיכננתי, ואיכשהו הכל התחרבש.
זו תקופה משוגעת בעבודה, שאין לי ממש זמן לנשום. מה שמשפיע גם על הבית - כי אין לי כוח לשום דבר בבית.
הסלון שלי נראה כאילו התפוצץ בו משהו (נכון שסיפרתי שצבעתי וסידרתי את החדר של הילדות - אז כמעט גמרנו. נשאר רק להקים את השולחן בחדר שלהן, ולהחזיר את הספרים. אבל בעלי לא מתפנה לעשות את זה, ולי אין כוח / חשק לעשות את זה. וכל הספרים וציוד בית הספר שלהן מפוזר בסלון ומחרפן אותי)...
אבל נחזור לעיניינינו:
השבוע אני לומדת לאכול.
שזה אומר - לאכול 3 ארוחות מסודרות ביום, ועוד 2 ארוחות ביניים. כרגע לא כל כך מסתכלת מה יש בארוחות הללו, ומה הגודל שלהן. העיקר שזה יהיה באיזושהי מסגרת.
אז כל בוקר אני לוקחת כריך לעבודה, ובערך בשמונה בבוקר אני אוכלת אותו.
הבאתי קופסת קורנפלקס שאני אוהבת וקערה. ובערך בשתים עשרה אני אוכלת מהקורנפלקס (אני אוהבת אותו יבש).
בארבע אני אוכלת ארוחה עם הילדים בבית.
בתשע ארוחת ערב עם בעלי.
זה מחזיק כבר 3 ימים. נקווה שיחזיק הלאה. ואז אני אוכל לטפל בכמויות ותוכן.
מה גרם לי להרגיש טוב עם עצמי היום?
פה אני צריכה לחפש קצת.
היומיים הללו היו מלאי חטאים. התחיל ביום שני כשהילדה קיטרה שתמיד מכינים ארוחת ערב מה שהיא לא אוהבת. המשיך בהתבכיינות שלה ושל אחיה שהבת השלישית במסיבת יום הולדת ובטח אוכלת המון ממתקים וכמה לה כיף ולהם לא.... בקיצור - נשברתי. הסכמתי להכין מה שהם אוהבים ומבקשים לארוחת ערב. הם ביקשו להזמין פיצה. אז הזמנו שני מגשים של פיצה - אחד לילדים ואחד לאמא
.
אתמול בעלי חזר עייף ורעב מהלימודים. לא רצה לאכול שום דבר שהצעתי. אז החליט להזמין take aeay. פיתה גם אותי... האוכל הגיע לקראת אחת עשרה בלילה. (טעות פאטלית בשבילי לאכול בשעות כאלו).
אבל...
לא חיסלתי את כל המגש של הפיצה ביום שני. אכלתי 3 משולשים בלבד (שזה ממש מעט בשביל) - ואת היתר אכלנו בארוחת בוקר למחרת.
אתמול הייתי אצל חברה שהגישה פיצה לילדים ולנו. אכלתי רק משולש אחד קטן ודי (למרות שהיו עוד הרבה)
כשזהמנו אתמול אוכל - אמנם לקחתי המבורגר עם הלחמניה והכל, אבל בלי צ'יפס ובלי קינוח
והבוקר - בעלי קנה לילדים ולי סופגניות. "שכחתי" את שלי בבית, ובמקום זה לקחתי לחמניה עם גבינה לבנה.
עדיין יש לי חבילת שוקולד במגירה במשרד. זה היום ה-3 ברציפות (שמתי אותה שם ביום ראשון. עדיין סגורה!!!)
מה אני רוצה לעשות יותר טוב מחר?
לבשל היום. להכין מנות בשריות - שיהיה לבעלי כשהוא חוזר מהלימודים, שלא יהיה רעב ויתפתה (ויפתה אותי) להזמין מבחוץ.
להכין כמה פשטידות ירקות שהילדים אוהבים, במנות אישיות, ולהקפיא. כדי שלא יקטרו בארוחת ערב, ואני לא אכנס לתסכול בגלל זה ואפנה למוצא הקל ביותר שיוצר לי יותר פיתוי.
לנשום עמוק ולהזכיר לעצמי שכל יום מורכב מעליות ומורדות. שבסך הכל אני בכיוון הנכון.
וכמו שאומרת חברה שלי - גם בעיטה בישבן זה צעד קדימה. לפעמים צריך קצת ימים כאלו כדי לראות בבהירות מה אני רוצה לעשות הלאה.
ואני מצרפת את השיר "ספירת מלאי" בביצוע של יוסי בנאי. כי הוא מזכיר לי לספור את הדברים הבנאליים הקטנים, ולראות כמה הם יוצרים את המציאות שלנו.
