ש ח ר של י ו ם חדש
New member
יום עצוב עובר עליי
לא יודעת למה. מין מחשבות שחורות כאלה. היום פגשתי אמא אחת בגן שאמרה לי שהבן שלה אמר לה שטל משחק רק עם בנות מאז שהוא עם הגבס. היא שאלה אותו למה והוא אמר לה שהוא לא יכול לשחק ולרוץ עם הבנים כשהם משחקים בבאטמן וחיילים וכל המשחקים האלה של הבנים אז לכן קשה להם לשתף אותו ורק הבנות משחקות ליד טל כי הן יושבות לידו ומשחקות בכל מיני משחקי קופסא ויצירות בעבודות יד. חשבתי לעצמי איך מגיל קטן יש את האבחנה ה"טיפולית" הזו בין בנות לבנים. איך בנות יודעות יותר להיות מלאות חמלה כלפי הזולת, שלא כמו בנים. ופתאום היה לי נורא עצוב בשביל טל. למרות שהביתה באים הרבה חברים בנים וכולם אוהבים ומשחקים איתו, עדיין, בגן אולי הוא מרגיש את השוני.ואולי הוא בודד. אתמול הוא כל כך בכה שנוריד כבר את הגבס. הוא בכה ואמר שהוא פוחד שלעולם הוא לא יוכל ללכת על שתי הרגליים. הוא נורא עצוב.מובן שניחמתי אותו והרגעתי אותו והבטחתי לו שהוא יילך אחרי פורים, כי אז נוריד כבר הגבס. האמא שדיברה איתי, הסבירה לבן שלה שהוא חייב לשחק עם טל כי זו תקופה לא קלה בשבילו, היא הייתה נהדרת. ובאמת כשדיברתי איתו היום, עם טל, הוא אמר שבאמת יובל שיחק איתו ביחד עם אורי. (יובל זה הבן של אותה אמא שדיברה איתי). עדיין, צובט לי בלב ואני פוחדת. אני רוצה שתעבור התקופה הזו ושאני אראה אותו הולך ורץ כבר. אני מתה מפחד שלא ישתבש כלום ושהניתוח יהיה מוצלח. מצטערת שקצת פרקתי פה.
לא יודעת למה. מין מחשבות שחורות כאלה. היום פגשתי אמא אחת בגן שאמרה לי שהבן שלה אמר לה שטל משחק רק עם בנות מאז שהוא עם הגבס. היא שאלה אותו למה והוא אמר לה שהוא לא יכול לשחק ולרוץ עם הבנים כשהם משחקים בבאטמן וחיילים וכל המשחקים האלה של הבנים אז לכן קשה להם לשתף אותו ורק הבנות משחקות ליד טל כי הן יושבות לידו ומשחקות בכל מיני משחקי קופסא ויצירות בעבודות יד. חשבתי לעצמי איך מגיל קטן יש את האבחנה ה"טיפולית" הזו בין בנות לבנים. איך בנות יודעות יותר להיות מלאות חמלה כלפי הזולת, שלא כמו בנים. ופתאום היה לי נורא עצוב בשביל טל. למרות שהביתה באים הרבה חברים בנים וכולם אוהבים ומשחקים איתו, עדיין, בגן אולי הוא מרגיש את השוני.ואולי הוא בודד. אתמול הוא כל כך בכה שנוריד כבר את הגבס. הוא בכה ואמר שהוא פוחד שלעולם הוא לא יוכל ללכת על שתי הרגליים. הוא נורא עצוב.מובן שניחמתי אותו והרגעתי אותו והבטחתי לו שהוא יילך אחרי פורים, כי אז נוריד כבר הגבס. האמא שדיברה איתי, הסבירה לבן שלה שהוא חייב לשחק עם טל כי זו תקופה לא קלה בשבילו, היא הייתה נהדרת. ובאמת כשדיברתי איתו היום, עם טל, הוא אמר שבאמת יובל שיחק איתו ביחד עם אורי. (יובל זה הבן של אותה אמא שדיברה איתי). עדיין, צובט לי בלב ואני פוחדת. אני רוצה שתעבור התקופה הזו ושאני אראה אותו הולך ורץ כבר. אני מתה מפחד שלא ישתבש כלום ושהניתוח יהיה מוצלח. מצטערת שקצת פרקתי פה.
רק לבוא לביקורת אחרי חצי שנה... אהבה עידית
