חנה של ליאור
New member
יום ראשון בתינוקיה - סיכום.
היום היה לנו יום קצר. חזרנו הביתה ב 12:30. גם במהלך השבוע נחזור כנראה מוקדם יותר, תלוי איך יתגלגלו העניינים. ראשית, והכי חשוב: המחמאות. יודעת כל אם צעירה שמרגע שהגיע הזאטוט הביתה אין לנו זמן לאכול. אז ממה אנחנו חיות? מהמחמאות, כמובן. זה התחיל מהתפעלות מהיכולת המוטורית של שיר. כן, כן, אני יודעת שלכל אחד יש את הקצב שלו ובסוף כולם זוחלים, הולכים ורצים אבל מה יותר נעים מלשמוע קריאות התפעלות? "וואו, בת כמה היא?" (שישה חודשים ושבוע ויום אבל מי סופר?) "איך היא עולה על הידיים" "איך היא מסתובבת" וכו´... וכו´... אח"כ היתה התפעלות מהתמונה שלה (הגננת ביקשה מכל אחד להביא תמונה ועל הקיר יש רכבת עם התמונות של כולם) "וואו, איזה תמונה מדהימה!" אני (בצניעות): "כן, היא מאד פוטוגנית" "לא. תעזבי פוטוגנית. היא ממש יפה!" (נו, למה ציפיתם? היא הרי הילדה המושלמת שלי, לא?) ועכשיו לעניין עצמו - אחרי היום הזה אני מרגישה ששיר תתאקלם במקום ממש בקלות. היתה במקום אווירה מאד טובה. מצד אחד הכל מתוקתק. הצוות יודע בכל שלב מי אכל מה, למי החליפו חיתול וכמה כל אחד ישן. מצד שני יש שלווה באוויר ונראה היה שטוב לילדים שם. שיר כמובן עשתה עיניים לכולם וחיפשה חברה. מה שהיה קשה זה (כמו שציפיתי) נושא השינה. היה לשיר קשה מאד להרדם שם במיטה אבל בסוף זה הצליח בלי בכי גדול ואני שמחתי מאד. מחר אני אביא לה את מגן הראש מהמיטה בבית בתקווה שזה יעזור לה קצת. היום עדיין הנקתי אותה. מחר הגננת תנסה להאכיל אותה מבקבוק בתקווה שלא יהיו יותר מידי מלחמות בנושא. אני מתכננת להיות שם עד שארגיש ששיר לא צריכה אותי. הצוות מאד פתוח ואין להם בעיה שאני אתנחל לכמה זמן שאני צריכה. זהו. הילדה שלי גדלה... חנה
היום היה לנו יום קצר. חזרנו הביתה ב 12:30. גם במהלך השבוע נחזור כנראה מוקדם יותר, תלוי איך יתגלגלו העניינים. ראשית, והכי חשוב: המחמאות. יודעת כל אם צעירה שמרגע שהגיע הזאטוט הביתה אין לנו זמן לאכול. אז ממה אנחנו חיות? מהמחמאות, כמובן. זה התחיל מהתפעלות מהיכולת המוטורית של שיר. כן, כן, אני יודעת שלכל אחד יש את הקצב שלו ובסוף כולם זוחלים, הולכים ורצים אבל מה יותר נעים מלשמוע קריאות התפעלות? "וואו, בת כמה היא?" (שישה חודשים ושבוע ויום אבל מי סופר?) "איך היא עולה על הידיים" "איך היא מסתובבת" וכו´... וכו´... אח"כ היתה התפעלות מהתמונה שלה (הגננת ביקשה מכל אחד להביא תמונה ועל הקיר יש רכבת עם התמונות של כולם) "וואו, איזה תמונה מדהימה!" אני (בצניעות): "כן, היא מאד פוטוגנית" "לא. תעזבי פוטוגנית. היא ממש יפה!" (נו, למה ציפיתם? היא הרי הילדה המושלמת שלי, לא?) ועכשיו לעניין עצמו - אחרי היום הזה אני מרגישה ששיר תתאקלם במקום ממש בקלות. היתה במקום אווירה מאד טובה. מצד אחד הכל מתוקתק. הצוות יודע בכל שלב מי אכל מה, למי החליפו חיתול וכמה כל אחד ישן. מצד שני יש שלווה באוויר ונראה היה שטוב לילדים שם. שיר כמובן עשתה עיניים לכולם וחיפשה חברה. מה שהיה קשה זה (כמו שציפיתי) נושא השינה. היה לשיר קשה מאד להרדם שם במיטה אבל בסוף זה הצליח בלי בכי גדול ואני שמחתי מאד. מחר אני אביא לה את מגן הראש מהמיטה בבית בתקווה שזה יעזור לה קצת. היום עדיין הנקתי אותה. מחר הגננת תנסה להאכיל אותה מבקבוק בתקווה שלא יהיו יותר מידי מלחמות בנושא. אני מתכננת להיות שם עד שארגיש ששיר לא צריכה אותי. הצוות מאד פתוח ואין להם בעיה שאני אתנחל לכמה זמן שאני צריכה. זהו. הילדה שלי גדלה... חנה
