יום שהתחיל בדמעות

דנה אז

New member
יום שהתחיל בדמעות

היום בבית קצת משופעת, אז ירדתי לבקר בקבר.
וכשהייתי שם היו כל מיני מחשבות על יום האם וים המשפחה ומה שבינהם.
אם היה עדיין בחיים איך זה היה? ואיזה מן אמא אני? אמא לילד שאיננו.
לפעמים מתגנבת המחשבה שאולי לא עשיתי מספיק, כדי להגן עליו? אולי יכולתי למנוע? אולי דברים יכלו לקרות אחרת?
זה שכולם מתעסקים במשפחה, ואחים והכל לא עוזרת. לילדה היה יום מאוד קשה ביום שלישי, הילדים ציירו את המשפחה שלהם והיא ציירה אותנו וגם אותו.
אבל כל הפעילות בצהרון היא בכתה רבות. ובערב דברנו על זה והיא אמרה שהיא מאוד מתגעגעת. בהמשך אמרה שאינה זוכרת אותו כבר, והיא מתגעגעת אליו, ומתגעגעת שיהיה לה אח, כמו לכולם.
מה יכולתי להגיד לה... מה יכולתי להבטיח...
רק חיבקתי אותה שלא תראה את הדמעות.
 
למעלה