זה יותר עקרוני
אני לא רוצה להיתייחס דווקא לתיק שדן בו בית המשפט. מדובר כאן על דבר עקרוני שבית משפט העליון דן בו. (ולא על פרטי התיק) למעשה בית משפט העליון אומר דבר מאוד ברור: נשים שבדו תלונה-לא יענשו מהסיבה שזה יכול לפגוע ולהרוס את המשפחה שלהן,ואותן. אם תקריאי עוד כמה משפטים בפיסקה של בית המשפט העליון הוא כותב שמעל לכל ספק מדובר באישה שהעידה עדות שקר, אין ספק שהיא פעלה כדי להזיק לאדם עליו היא התלוננה אבל...השופט "מרחם" עליה. ואני אומר-למה? למה אין רחמים על אותו חף מפשע-שעד לקביעה שהוא חף מפשע חייו היו לא חיים? הרי בתלונה שלה היא הרסה לו את החיים גם אחרי שיצא שהוא חף מפשע. דבר ראשון הוא נעצר דבר שזה מאוד קשה לכל אדם ובטח לאדם שיודע שהוא לא אשם. דבר שני מה הרגישו המשפחה שלו,איזה לילות הם עברו?כמה הם השקיעו מאמצים כדי שיוכח חפותו מעל לכל ספק? שלא יהיה מובן מהדברים שלי שאני מגונן על פושעים. אני אומר שאסור לרחם על אישה כזאת, ובהחלט היא ראויה לעונש!