יום של פרידות וסיומים.

יום של פרידות וסיומים.

היום מסתיימת שנת הלימודים. יונתן, כמעט בן 8, מסיים את כתה ב'. אני זוכרת אותו ביום שהוא נולד, זעיר ושברירי, אבל נחוש בדעתו וחזק בנפשו. ובאמת, הוא גדל והתפתח והיום, למרות קוטנו הפיזי, הוא נחשב בכתה לילד חזק ומשמעותי. הפורום הזה נולד יום אחרי יונתן, באוגוסט 2002. גם הוא נולד אחרי טיפולים, הריון ארוך וצירי לידה לא פשוטים. אבל הוא נולד חזק ותוסס, כמענה לקבוצה מאוד מסוימת של הורים אחרי טיפולים ואחרי הריון לאחר טיפולים, שחיפשו מקום להמשיך את הקשר המיוחד שנוצר בשנים הארוכות של ההמתנה. עם השנים התווספו עוד ועוד אנשים שהפכו להורים אחרי תקופות ארוכות של ציפיה, וידעו שרק פה יבינו, רק פה ידעו מה זה לקבל משאת נפש של שנים ארוכות ולדאוג לה, לטפח אותה, ויחד עם זה לא לפגוע בה דוקא בגלל שהיא כל כך יקרה להם. רק פה יעריכו את המורכבות של מה לספר ומתי,אם בכלל. את השאלה המסובכת של כמה זמן כדאי לחכות עד להתחלת הטיפולים לילד הבא, כי אולי בכ"ז אגדת הספונטני תתגשם גם אצלם, כי אולי אח"כ נצטער שלא התחלנו קודם ומי יודע כמה זמן זה ייקח הפעם, כי אולי מגיע לילד הזה שחיכינו לו כל כך יותר זמן להיות האחד והיחיד והמיוחד. אבל לאט לאט, עם השנים, גם הבַנו שהורות אחרי טיפולים, שנראתה לנו כל כך שונה ומיוחדת, הכי טוב לה שתהיה הורות רגילה. שתהיה הורות שלא מתחשבת בנסיבות הגעתו לחיינו של הילד הזה, בכך שחיכינו לו וכמהנו אליו. יותר טוב לילדים ויותר טוב להורים לעבור מהמקום החריג שכל כך התרגלנו לשייך אותו לעצמנו בתקופת הטיפולים, למקום המבורך והנורמלי. להיות כמו כולם. ולאט לאט התדלדלו שורות הפורום, ופחות ופחות הורים מגיעים לכאן. לפעמים אני חושבת שזה סימן טוב, שהורות אחרי טיפולים היא כבר לא כזה ענין, כבר לא דבר כל כך מיוחד. ולפעמים אני חושבת שאני סתם מנסה לשכנע את עצמי. בכל אופן, בין אם זה טוב או לא, נפח הפעילות של הפורום הזה ירד בצורה משמעותית, וכפי הנראה הגיע הזמן להגיד שלום לצורת התקשורת הזו, ולהשתמש יותר בדרכים האחרות לשמירה על הקשרים שכבר נוצרו פה. הפורום הזה נסגר כעת, ואני מקוה שהגולשים (טוב, נהיה מציאותיים – הגולשות) בו ישתלבו בפורומי הורות אחרים וימשיכו לגדל את הילדים הכי מיוחדים והכי נפלאים בצורה הכי טובה שאפשר. כמו תמיד. אוהבת את כולכם, מיכל
 

eti22

New member
וואוווו

חתיכת היסטוריה. אכן הפורום הזה היה אבן דרך בשבילי, למרות שבקושי יצא לי לכתוב בו, תמיד קראתי בו בערגה, מחכה ליום שבו אוכל להיות אמא ולהשתתף בו על אמת ולא כי כל החברים שלי פה. כשזה סופסופ קרה הפורום כבר היה אחר, שבע יותר,אבל איך אומרים אצלנו- ב"ה מהסיבות הנכונות. בכל זאת , עדיין עצוב להפרד ממשהו שהיה כל כך משמעותי, כל כך מעודד וכל כך נכון. כל הודעה שכתבתי בו ידעתי שכלללללל החברים מ"התקופה ההיא" יהיו שמחים לשמוע. מודה לך מיכל על הניהול המדהים, החכמתי המון עוד כשהייתי בהתהוות.... ואולי בכל זאת יישאר פתוח?
אתי
 

עמית@

New member
כמה זמן לא כתבתי כאן..

אבל לצורך הפרידה זה נראה לי הולם.. תודה על כל השנים, ההשקעה, המחשבה, והחברות שנוצרה
ששווה זהב. בהצלחה לכולנו, ומי היה מאמין שיש לנו כל כך הרבה ילדים, אחרי כל שנות ה"פוריות" העליזות
 

מרב.

New member
../images/Emo24.gif סיכום הפרידה שלך מהווה סיכום של תקופה

ארוכה, הסטורית, מרגשת. ההתחלה של ההתחלה, בימיו הראשונים של הפרדס. איזה כיף שגדלנו והתרחבנו מאז
הבית הזה היה הבית הכי חם ואינטימי בשבילי, ושמורה לו פינה חמה בליבי, למרות שאכן- התקדמנו והטיפולים הפכו כבר הסטוריה רחוקה מאוד (ותודה לאל על חסדים קטנים). הניהול הבוטח וארוך השנים שלך ראוי להערצה! הצלחה בהמשך הדרך לכל גולשות הפורום, והמון המון ילדים- ובלי טיפולים
 

חגיתלה

New member
וואו../images/Emo7.gif

כשראיתי את הכותרת היה לי ברור שזה יום של פרידות וסיומי תקופה. היה לי ברור מיד שאני כותבת על כמה מוזר זה להיות אמא לילדה שמסיימת היום גן חובה ומסיימת תקופה תמימה ועולה לבי"ס לכיתה א'. והיה לי ברור כמה אני משתפת ברגשות המעורבים. וממש לא ציפית לפתוח הודעה ולקרוא פרידה מהסוג הזה. אבל יש בה המון נכון ואמיתי. שמו השגור בפי כל של הפורום היה הפורום הנחשק. שבא במסלול ישיר אחרי הפורום העגול. כמה כמהנו לאורך השנים להשתייך למשפחה הזו. ונכון לאורך השנים הבנו שההורות שלנו היא הורות רגילה לכל דבר ועניין. ולא נכון יהיה לעשות ממנה הורות אחרת. היו כאן לא מעט דיונים האם ואיך לספר לילדים שהם ילדי טיפולים מבחנה וכו'. היו כאן לא מעט דיונים על החרדות שלנו והאם הן זהות שונות מורכבות אחרת. בסופושל יום הפורום היה עבורנו אוויר לנשימה. וכנראה שבאמת לאט לאט האוויר מילא את ראותינו בדרכים אחרות. ואכן היום זה יום סיום של תקופוה מאוד משמעותית. גם ברמה האישית שלי, וגם ברמה של הפורום. מיכל בנימה אישית - תודה רבה על כל ההשקעה. למרות החיכוכים העימותים והמריבות שנתגלעו כאן לא פעם, הצלחת לשמור על הפורום הזה חי קיים בועט ונושם לאורך התקופה. פורום שבאמת היווה עבור רבים מאיתנו בית בתקופות ארוכות. גם אם לא תמיד כתבו כאן תמיד ידעו שיש לאן לחזור. וזה חלק ניכר בזכותך. בנימה אישית פרטית - אכן היום אני מסיימת תקופה חשובה באמהות שלי. ועוצוב לי מאוד שלא יהיה את הפורום הזה כדי לשתף ולהשתתף ולהתעדכן אחת עם השניה. אוהבת את כולכן
חגית
 

bilba

New member
וואו...איזו צמרמורת....

אומנם כמעט ולא משתתפת אבל באופן טבעי אחרי שנים בפורום פוריות ובפורום היריון אחרי טיפולים, הגעתי הינה. חייבת לציין שכן מרגישה שונה...גם אני אמא אבל משהו מרגיש שונה. לא מרגישה שיש לי זכות לקטר על חוסר שינה או על עייפות. מקבלת הכל בברכה גדולה. מקווה לילד הבא "טבעי" אבל גם מוכנה ומשלימה עם העובדה שכנראה אצטרך שוב טיפולים. כולן אמרו שברגע שיש לך ילד את שוכחת את הטיפולים. אני לרגע לא שוכחת. זה תמיד שם, ברקע.... תודה לפורום הזה שכן היה אוזן קשבת!!
 

נטעטע

New member
וואו, הצטרפתי לפורום בימיו השוקקים

הפעם הראשונה בה נכנסתי לפורום היתה בעקבות קישור לשרשור על דורון של עמית@, שהיתה אז בבי"ח ואיתה גם כל הפורום, לאט לאט הסתננתי פנימה, למרות שהילדים שלי לא באמת מטיפולים,ובתקופה מסויימת הוא היה הבית. לאט לאט עם הדעיכה מצאתי לי בית חדש (שרבות מכן שותפות בו), אני חושבת שהפעם המשמעותית האחרונה היתה לפני שנתיים(
) בסדרת השרשורים של פלגיה, שליוותה את העולים לכיתה א'. תודה לכל העושים בדבר.
 

אלה 2

New member
תודה על הכל סוכריה!

למרות שכל דברייך נכונים בהחלט... זה יהיה מאוד מוזר בלי הבית הזה, ומוזר גם לחפש בית אחר...
 

חן123

New member
וואו. צמררת אותי

אולי זה לא המשפט הנכון לכתוב, אבל מיכל איזה אומץ אני לא מכירה הרבה מנהלים שהיו כותבים את הטקסט הזה אני מבינה על מה את מדברת כמו שכתבתי במקום אחר לפורומים יש את הדינמיקה שלהם. גדילה, שגשוג ודעיכה אני רואה את זה קורה בהמון מקומות ויחד עם זאת עצוב לי לראות את המקום הזה נסגר. הייתי כאן עוד לפני היום הראשון, עוד מהמאבקים על פתיחתו (מי זוכר את הייד פארק?) אז תודה רבה לליאור שנאבק שהפורום הזה יקום, ונהל אותו תקופה ארוכה, למיכל שהצטרפה אליו והמשיכה לנהל אותו ולכל מי שכתב, תרם ונתרם במשך השנים
 

אפרסקה

New member
איזו פעימה של עצב בלב

כי גם בתקופה שפחות ופחות פעילים, הפורום הזה תמיד מהווה בית, והרגשה שיש לאן לחזור ומי שיבין אותך. סוכריה, שאפו גדול על ניהול רב שנים והמון עזרה, אני עוד זוכרת את ההודעות הראשונות שלי כאמא טרייה וקלולס לגמרי וכמה עזרה קיבלתי כאן. נכנסתי לקראת הלידה של ענבר והיום היא סיימה גן חובה ועולה לכיתה א' - אכן חתיכת תקופה. תמיד כאן בבית, אפרסקה ושאלה טכנית - מה זה אומר שהפורום נסגר? האם תהיה גישה אליו, למשל להודעות ישנות? יש לי פה חתיכת היסטוריה בדפי הפורום, והמון המון ידע שצבור כאן...
 
וואי... עצוב לי לקרוא...

ודווקא תכננתי לעשות לכאן כניסה מחודשת בעוד כחודש וחצי.... האמת... קשה לי להאמין שהפורום נסגר בגלל חוסר פעילות... יש לא מעט פורומים שבקושי פועלים...והם ממשיכים לפעול.... ואת הפורום המיוחד ביותר שלנו סוגרים??? ממש חבל לי!! אני מקווה שהנהלת הפורומים תיתן אולי עוד צ'אנס ושהפורום הבאמת מיוחד הזה לא יסגר.
 

נועם@בת

New member
זה לא כל כך נעים לראות גן סגור

אכן הדלדלו השורות. השורות הפרטיות שלי נאלמו להן, אבל אני מבקרת כאן על בסיס קבוע. מסתבר שהורות אחרי טיפולים היא "סתם" הורות, אבל הפורום הזה, מדולדל ככל שיהיה אף פעם לא היה "סתם" פורום. עצוב לראות שהוא נסגר (נסגר לכתיבה או גם לקריאה?) ומשמח לגלות שיש חיים מלאים אחרי הטיפולים. תודה לך סוכריה על שנים של השקעה.אהבתי והערכתי את דרך הניהול שלך. בתיה ~שצריכה לחפשת ת'חברים שלה עכשיו במקום אחר~
 

מאיו

New member
../images/Emo24.gif תודה ../images/Emo140.gif

הפורום הזה היה המשך ישיר ל IOL . זה היה הבית שלי במשך הרבה זמן מאז שאור היה בן שנתיים ועד שיונתן חוגג שנתיים. גידלתי כאן שלושה ילדים. נחשפתי לפורומים אחרים ולאט למדתי שהורות היא הורות היא הורות. יש הרבה פרמטרים בהם הטיפולים באים לידי ביטוי, אבל לא בכל האספקטים של ההורות. זו הזדמנות טובה להודות לך ולליאור על ניהול הפורום בימים סוערים וימים שמחים יותר.
 

ריטה1

New member
כמה קשה ועצוב להיפרד

גם אני כאן עוד מתקופת IOL, ומהדינוזאוריות. הפורום נולד די במקביל לשי שלי, שעולה גם לכיתה ג'. אני עוד זוכרת את הילדים הראשונים של הפורום. ההודעה של ליאור, על התקדמות הלידה של חנה, זכורה לי כאילו זה היה אתמול (אני כבר הייתי בסוף שמיני). אני זוכרת את הפעם הראשונה שכתבתי כאן כאמא, ואיך נגררתי קצת מאחור, כי כולם כבר היו בסבב ב' או ג', ואיך נכנסתי לפה שוב לפני כמעט שנתיים, כדי לבשר שאני אמא שוב. גם אני כבר כמעט ולא כותבת למעט כמה תגובות. כי כמעט כבר לא מכירה כאן אף אחת. זה זמן טוב להודות גם לליאור שניהל את הפורום עוד בתחילת דרכו,ולמיכל שלקחה את מושכות בהצלחה גדולה על המאבקים שהיו על הזכות להיות הורים,על הבשורות המשמחות על לידות והריונות טבעיים או לא, על החוויות הראשוניות, על מפגשים ועל חברויות. למזלי, אני לא עוזבת בית, אלא עוברת לחדר על יד, יש לנו קומונה נפלאה של בנות אחרי טיפולים, עם כמה חברות מהפורומים השכנים. מקווה שנתראה בפורומים אחרים כאן. כבר מתגעגעת ריטה
 
סיום של תקופה

קראתי בפורום הזה עוד לפני שהפכתי לאמא, עוד לפני שהילד הראשון שלי נוצר. ילדתי פה את השלושה המקסימים שלי. הראשון, שאוטוטו יתחיל כיתה א והקטנים שעולים לגן חובה. כמה עוצמה היה לפורום הזה, לידיעה שכאן מספרים על ההריון השני, שכאן חווים את הרגעים הקטנים של האושר. מוצאת את עצמי בשנים האחרונות בדילמות אחרות. העולם של ההריון, הטיפולים, הלידות רחוק ממני. כבר מזמן לא שם. אני בלבטים של נפרדות בין תאומים (בשבוע האחרון החלטנו להפריד ולהעביר אחד לגן אחר), איך צולחים בקלות את הכניסה לכיתה א וכו'. כבר לא שם אבל תמיד תהיה למקום הזה פינה חמה בלב שלי תודה מיכל ותודה גם לליאור, על הבית הזה, על המקום שאיפשר לנו להתרגש, לחוות, לשמוח עם אחרים ולהתייעץ
 
עצוב לי../images/Emo7.gif../images/Emo201.gif

כ"כ חיכינו להגיע לכאן ואכן ראיתי שהפעילות פחתה משמעותית וגם לשרשורים כבר לא מצטרפים גם אם לא יוזמים אותם תודה סוכריה על התפקיד שמילאת,אני מקווה שתפתח קומונה שכן תהיה פעילה עצוב
 

מנומשת3

New member
../images/Emo10.gif עצוב..

כל כך הרבה זמם חיכיתי ופינטזתי להגיע לפורום הזה וסופסוף כשהרגע הגיע ואני חוקית כאן.... חבל תודה רבה כעל הניהול ובהצלחה
 

מעיןבר

New member
ולסיום סיומת...../images/Emo24.gif

הקלישאה היא שכל סוף הוא התחלה של משהו חדש, אני משערת שהאמיתות הופכת אותה לקלישאה מצויינת, כזו שאי אפשר בלעדיה. סוכריה - את מופת לניהול ראוי ונכון, כולל לדעת מתי הגיע העת להוריד את המסך האחרון, תודה ענקית על שנים רבות של פעילות מסורה למען הקהילה הזו שהפכה לי לבית. תודה גם לליאור שהיה כאן במסירות רבה גם הוא. נפרדת בברכת להתראות, כי אינלי ספק שזה עוד יקרה!
 
למעלה