יוסי תודה רבה-הנה סיפור בתי הקשה

ido0804

New member
יוסי תודה רבה-הנה סיפור בתי הקשה

במשך כמה שנים טובות בתי שלומדת בכיתה ד' סובלת מחבורה מסוימת של ילדים בכיתתה מהתעללות נפשית קשה ופיזית עם השפלות רבות. לאחר המקרה האחרון שהיה לפני שבועיים החמור ביותר בעיניי, הבנתי שלמערכת איין פתרון ענישה מאחר שזכויות הילדים מוגנות בחוק! ובתי מה? בתום יום הלימודים בשטח בית הספר רצו אחרי בתי כ7 ילדים כשבראשם ילדה מנהיגה שממנה בתי סובלת המון שנים הם שפכו לה את תכולת התיק נעמדו מסביבה וצעקו לה שהיא מסריחה, ואותה ילדה צועקת "תרקו עליה היא מסריחה " מיותר לציין שחולצתה של ביתי נרטבה לחלוטין, עד היום אני שומרת אותה בשקית ניילון. הילדים גם הרביצו לה וקיללו אותה בקללות שהכתב לא יסבול רק לציין שרובן התחילו במילים קשות באות השביעית. אני באותה עת לא הייתי מודעת למה בתי עוברת שם עוד לפני שבתי נכנסה הביתה , נכנסו הנה 2 בנות שהיו עדות למקרה וציינו בפני את העובדות, מיותר לציין שלאחר 10 דקות קיבלתי ילדה שבורה ומרוסקת לחתיכות. עוד בצהריים הייתה לי שיחה מאוד קשה עם המורה על אותה ילדה מתעללת מאותה כיתה של בתי (לא רק בבתי מתעללת אך בה הכי קשה) למחרת בעלי ואני התייצבנו בבית הספר אצל המנהלת, וכמובן לא קיבלנו תשובות מספקות אלה שתתן תשובה למחרת היום (כמובן שלא התקשרה) פניתי לראש מדור חינוך בעיר והובהר לי שזה טיפול של המשטרה תוך כמה דק' התקשר איתי סגן ראש העיר מזועזע עם הבטחה לטפל בעניין. שוב תוך כמה דק' היה על הפלפון שלי מפקד תחנת המשטרה בעירי והבהיר לי שהמקרה מזעזע אבל לצערו העניין לא יכול להיות מטופל ע"י המשטרה מאחר שהנוגעים בדבר בני 10 כולל אותה ילדה הוא גם הבהיר לי שגם אם קורה הנורא מכל ביין ילדים הטיפול הוא ע"י מחלקת רווחה. בקיצור כמו שאתם יכולים להבין המקרה ממש נופל ביין הכסעות, הכלבים נובחים והשיירה עוברת לאחר שבועה שראינו שאיין מענה מהמנהלת חזרנו לבית הספר ונאמר לנו באלה המילים מפי המנהלת "מה אתם רוצים אתם פניתם לעירייה" היינו המומים. שאלנו את המנהלת לדבר העונש ונאמר לנו שלימים הקרובים הילדה המטרידה תהיה צמודה למורה בהפסקות העונש לא נראה לנו ראוי אנו גם יודעים שאיין הרבה אפשריות. עם האימא של הילדה אין אפשרות לדבר אנו כהורים מבינים שכל ילד יכול להתעלל בנפשו של כל ילד ואף אחד לא יגן עליו כולל ההורים שלו ששולחים אתו כל יום לבית הספר ל5 או 6 שעות ואין לנו שליטה על מה שקורה שם ממש מרגישים ממודרים אני כואבת את כאבה של בתי מספקת לה טיפול רגשי אך איני מבינה את אוזלת היד של המערכת ממני אמא שכועסת על המערכת שבחרה לשמור על הילדים המכים והמתעללים, לתת להם בנוסף גב חזק וזכויות לרוב רק לציין שלבתי יש חברות בכיתה ומהפחד היא לא הלכה השנה לטיול השנתי (שילמנו) לא למדורה ולא לימי הולדת. רק לציין שהילדה עשתה כמעת את אותו דבר לילד אחר מהכיתה במסיבת יום הולדת רק למחרת היום (לא יאמן) כולל יריקת מיצים קללות השפלות וכו' ואימו עדכנה אותי בנושא
 

yocmm

New member
אלוהים ישמור!

הילה, כרגע, הדבר היחיד שאני מסוגל לחשוב עליו זה "אלוהים ישמור" (ועוד כמה דברים שאולי קשורים, אך לא ממש רלוונטיים עכשיו). בכל אופן, אני אכתוב בהמשך משהו טיפה יותר אינפורמטיבי, אך קודם אני רוצה לבדוק כמה דברים. לבנתיים, הכי חשוב, תהיי חזקה (אני יודע, מאוד קל להגיד את זה. קשה הרבה יותר לבצע) יוסי
 

hedvalib

New member
שלום לך ido0804(תשובה ארוכה)

הזדעזעתי מההתעלות שבתכם עוברת מזה כ-4 שנים בבית הספר בו היא לומדת. במחשבה ראשונית, עולות בדעתי מס' כיווני ייחוס: 1. אנו עומדים בפני סיום שנה"ל, מעשית, אין מה לעשות עתה מול בית הספר ,אלא אם כן לפנות באופן הכי דחוף שיש אל בעל מקצוע בתחום הטיפול הנפשי למען הקל על בתכם את סבלה (פסיכולוג או עובדת סוציאלית שמתמחה בטיפול רגשי בילדים) ברשות המקומית בה אתם גרים יש שירות פסיכולוגי עירוני(!!).עליכם לפנות ולבקש יעוץ,טיפול והדרכה צמודה מעתה ועד לסיום החופשה. 2. עליכם לפנות אל משרד החינוך ולבקש תשובות רבות על התנהלות מנהלת ביה"ס וצוות המורים: א. בעת ההפסקות ובעת סיום הלימודים. בעת ההפסקות ישנה חובה(!!) שמורים יהיו בתורנות בחצר כדי לראות=להשגיח שלא יאנה כל רע לילדים/לתלמידים. היכן היו המורים? ב. כיצד זה יתכן שאף מורה לא ראה/שמע את המתרחש בתחום ביה"ס מזה 4 שנים? ילדים נוהגים לדבר/לספר/להתהדר במעשיהם. ג. האם יכול להיות שאף מורה לא ראה את בגדיה של בתכם בהכנסה לכיתה לאחר הפסקה שבה היא עברה מערכת התעללות? ד. כיצד המועצה הפדגוגית של ביה"ס מתמודדת עם אלימות בין כותלי ביה"ס? מהם האמצעים/צעדים שהם נוקטים ומה הוסבר לתלמידים על התגובות הצפויות להנקט אם יתגלה מעשה אלימות? 3. יש להוועץ באנשי המקצוע שבשירות הפסיכולוגי אם לטובת הילדה לא יהיה נכון להעבירה לבי"ס אחר בו תוכל להתחיל שנת לימודים לאחר הטיפול בצורה יותר רגועה וללא חשש לאלימות. בתכם עברה מסכת של התעללות קשה. היא זקוקה לתמיכה, העצמה, עידוד, בניית תבניות התנהגות חדשות שמהם ישתמע שעליה לשתף אתכם יותר ומידית בהתרחש מקרים כאלה ואחרים (חשובים או לא). עליכם לקבל הדרכה כיצד לבנות אפיק תקשורת בלתי אמצעי ביניכם ההורים לבין בתכם, תמיד. עליה ללמוד לשתף, לגלות, ולא להסתיר גם אם מאיימים עליה שאם תגלה יאונה לה רע. אתם העוגן שלה ואתם צריכים לדעת ה כ ל!!! 4.לדעתי, המשטרה איננה צד בכל המקרה הזה. רק משרד החינוך באמצעות המפקח/ת על בי"ס ומח' החינוך העירות הם הכתובת הבלעדית בשלב זה. 5. עליכם לבקש עזרה נפשית גם עבורכם ההורים מאת השירות הסוציאלי העירוני. אתם בשבר רגשי עמוק ולבד לא תוכלו להתמודד. 6. כפי שאתם ודאי שמים לב, לא התיחסתי כלל לילדה הפוגעת. היא איננה מעניינת אתכם עתה. עליכם לטפל בבתכם ולחפש את האפיקים בהם היא תוכל להשתקם. הגורמים העירוניים ומשרד החינוך שיטפלו או לא בילדה ההיא. מחשבות נוספות אינן עולות בדעתי כרגע, אך אם יהיה נכון מצדכם ליידע כיצד נהגתם, אשמח מאד, בהצלחה והיו חזקים עבורכם ועבור בתכם היקרה, חדוה
 

yocmm

New member
טיפונת ממני

דבר ראשון, תודה רבה לחדווה על התשובה המיקצועית! הייתי רוצה רק להדגיש נקודה אחת שחדווה ציינה, אולם אני חושב שצריך לשים לה טיפה יותר תשומת לב. אתם. תראי, בלי שום ספק, בתיכם עברה משבר. האינסטינרט הבסיסי שלנו הוא "להיות שם בשבילם". יחד עים זאת, לא לשכוח, שגם אתם עברתם משבר לא פשוט בכלל. אני מסכים לחלוטים עם חדווה שהציעה לכם לבקש (או לדרוש!) עזרה נפשית גם עבורכם! אני יודע מנסיון אישי, כמה קשה לשכנע את עצמך שלטפל בעצמך זו העזרה הטובה ביותר שאת יכולה לתת לביתך. "אני כבר אסתדר". אז זהו שלא. אני יודע על עצמי, שלאחר שטיפלתי בעצמי, יכלתי להתמודד טוב יותר. יוסי
 

נילי 34

New member
אני הייתי מוציאה את הילדה שלי באותו הרגע מבית

הספר ולא הייתי נותנת לה לחזור לאותו מקום עם הילדה והילדים המתעללים כי נראה לי שברור שהיא לא מצליחה ללמוד כי הראש שלה עסוק בילדה המתעללת וחוץ מזה הכבוד שלה נרמס עד עפר וכמו שבית הספר היתיחס... זה אומר שלא נעסה בעצם דבר כדי להשיב לה את הכבוד העבוד והביטחון מול הילדים. חוץ מזה אתם בטוח כהורים כל היום יושבים בבית או בעבודה ועד שאתם לא רואים את הילדה בבית ושהכל בסדר איתה אתם עסוקים רק במחשבות רעות ורחמים על ביתכם {אני לא מקנה בכם}. אני בכלל מתפלה שהיא מסקימה לחזור אל בית הספר, אני הייתי ילדה לא מקובלת בבית הספר בעיקר בגלל יחסם של המורים אלי כי אני דיסלקטית אך בטקטפתי לא ידעו מה זה דיסלקציה ולכן לפי איבחונים שאסו לי בבית הספר מצאו שאני לוקה בפיגור סחלי וכך הייתה ההיתיחסות אלי, לאחר שאימי עלתה על הדיסלקציה אצלי וערכה לי איבחון פרטי והוחיחה את הדיסלקציה שלי ואף ערכה לכל הצוות הפדגוגי ימי עיון והישתלמות "בניצן" וגם עזרו ותמחו בהקמת סניף של "ניצן" בעירנו {אז היה רק בת"א} בית הספר התרעם על אימי "שפעלה מאחורי גבם" והיתנקמו בה דרקי כמו שהיבתיחו לה ולכן את הישתלשלות העינינים בבית הספר עם המורים וה"חברים" אין צורך שאפרת {נראה לי} רק למען הסר הספר עברו עלי כמעת 12 שנים של גהנום מקשה ביותר. אני חושבת שכן צריך לחשוב גם על הילדה המתעללת למרות שהיא הדעגה האחרונה בשביל ההורים ששבורים כרגע כי אם היא מתנהגת ככה יש לזה סיבה כניראה שמישהוא לימד אותה דברים לא נכונים על החיים וזה יחול להיות הורים מטפלות ומורים או אחים וכו' ולכן היא בכלל לא מודעת לזה שמשהוא בהיתנהגות שלה לא תקין. כמבן שלא אתם ההורים צריכים לדאוג לזה אלה המורים והצוותים המוסמחים, הילדה הזו צריחה טיפול ודחוף אחרת היא תמשיך לפגועה בילדה שלכם וגם בילדים אחרים וכך המוסגים הנכונים על החיים אצל כולם יתקלקלו. אני לא יודעת אם הסברתי את עצמי נכון, אני אסביר בקיצור נראה לי שהיא בעצמה עוברת היתעללותיות כאלו... כי היא למדה היתנהגות כזו, לא נולדים ככה. להורים של הילדה לבי איתכם תהיו חזקים ותלחו לכבל יעוץ ואני אומרת את זה מנקודת מבתה של ילדה שעברה היתעללויות שההורים מאוד רצו לעזור וניסו בכל הכוח אבל לא ידעו איך ופעלו מתוך העלבון שחשו בשמי ובשבילי, פעלו מהבתן ולא מהראש במיקרים כאלו חשוב לעבוד נכון בשביל ביתכם המקסימה כדי שתצליחו להשאיר את העלבון בכיתה ד' ולא לסחוב אותו כגיבנת כל החיים. בהצלחה נילי
 

yocmm

New member
לא בטוח שאני מסכים

דבר ראשון, אני מסכים איתך שלילדה המכה יש בעיה. רצינית. אני לא יודע למה רשויות הרווחה לא מטפלות בעניין, ואיך נותנים לעניין להימשך. אבל, עים כל הכבוד לה, יש גורמים שצריכים לטפל בה. יחד עים זאת, אני לא מסכים שכדאי להוציא את הילדה (אלה אם כן, שוקלים חינוך ביתי). מה לגבי ההמשך?? אים נסתיר את הילדה עכשיו, מה לגבי שנה הבאה. יש לטפל בבעיה, ולפתור אותה! המקסימום שהייתי מוכל לשקול, וגם זה, לאחר בדיקה והתיעצות, הוא להעביר אותה לבית-ספר אחר בשנה הבאה. יוסי
 

נילי 34

New member
זו הייתה הקוונה רק שאני חושבת שלאור חוסר

ההיתיחסות של צוות בית הספר היה צריך לעסות את זה באותו רגע כי מנקודת מבתי הילדה עברה חוויה קשה מאוד והביטחון בטוח ירד לגמרי ואיך היא תצליח להיתמודד עם החזרת הביטחון כאשר בית הספר הגיב כמו שהגיב. אני גם לא חושבת שהאימא של הילדה שהיתעללו בה צריחה לעזור לילדה המתעללת אלה בית הספר וגורמי הרווחה וכל גוף אחר שיש לו את הקלים. אני לא יודעת... אולי כשאני שומעת סיפורים כאלו אני חוזרת אחורה בזמן וישר "הילדה הלא מקובלת" משתלתת עלי ולכן אולי התגובות שלי לא מקובלות על אחרים, אבל אני בכל זאת חושב שהגבתי נכון. אני גם חושבת שעדיף ילדה שלמה נפשית מאשר ילדה שבורה נפשית אבל מצתינת בחשבון או היסטוריה... מנסיון ביטחון עצמי נמוך יותר גרועה מחוסר ידע, עם היא תעמין בעצמה היא תוכל ללמוד הכל לבד ועם היא לא תעמין בעצמה ובנוסף במערכת המוח לא יהיה פנוי לקלות את החומר ובנוף כולם יזהוא ברגע שאפשר להמשיך לדרוך עליה. שוב אולי אני מגזימה בלל הנסיון שלי בחיים אבל אני מקווה שלא.
 

yocmm

New member
את לא מגזימה

תראי, בלי שום ספק, עדיף ילדה עים ביטחון עצמי גבוהה, וציונים נמוכים יותר, מאשר ההפך (אני גם לא כל-כך מאמין שההפך אפשרי, אבל נניח לזה). אני פשוט לא חושב שלהוציא אותה מבית-הספר זה הצעד הנכון, כי אני לא חשוב שזה מה שיעלה לה את הביטחון העצמי (או ימנע ירידה שלו). אם בית-הספר לא מטפל בזה - צריך לטפל בבית הספר, ולהכריח אותו לטפל בשורש הבעיה. אובי לא נשכח גם, כי המודעות והיחס למקרים כאלו, להורים "נודניקים" וכד' השתנה (לטובה, עם כי עדיין לא מספיק) מאז שאת (ואני) היינו בבתי הספר. אני כן מאמין שאים "יעירו" את מי שצריך להעיר, הבעיה תיפטר על הצד הטוב ביותר. את כותבת שכשאת שומעת כאלה סיפורים, "הילדה הלא מקובלת" משתלטת. אולי זה גם איזה שהוא לקח בשבלך. במיקרים כאלו, תמיד לקחת נשימה ארוכה. ועוד אחת. ואים צריך, אז עוד שתים. לתת לילדה הבוגרת יותר "לחזור ולקחת פיקוד". למרות שבאותו רגע נראה שממש אין צורך, והכל מאוד ברור. עדיף לקחת את הנשימה, ואולי להגיע לאותה מסקנה, אבל בצורה מושכלת, מאשר לבקל החלטה פזיזה. יוסי
 

נילי 34

New member
כן אתה צודק ובכל זאת

יש לי חברה שלילד שלה התחילו בעיות חברתיות כבר בכיתה א'. אני קימעת דודוה של הילד ולכן הייתי מאוד מעורבת. כשראיתי את התיחסות בית הספר יעצתי לחברתי להעביר אותו בית ספר לשנת הלימודים הבאה {כיתה ב'} בתרוץ כל שהוא, לא לומר לילד שזה בגלל הבעיה החברתית אלה בגלל שבית הספר יותר קרוב לבית שבמקרה שלהם היה נשמע תרוץ בגיוני. חברתי תענה כמו אימי וכמוחה והיום הילד בכיתה ו' בשנה הבעה והמצב החברתי שלו גרועה ביותר הוא מקבל מקות וכללות כל יום מהילדים והמורים תמיד מאשימים אותו גם כפו על האימא לתת לילד קטלין, כפו אני מתקוונת כל כך תיסקלו אותה, היא כל כך מיואשת ועצובה שבסופו של דבר היא המציאה לרופאים תרוצים מתחת לאדמה למה הילד צריך רטלין. הילד מתוסקל ואומלל ובודד ללא הסגים בלימודים. ניראה שכיום האימא משאיר את הילד בבית הספר הזה כי כרגע זה ההיתמודדות היא כיאלו מלחמה ואם היא תעביר אותו בית ספר זה הפסד מוחץ במלחמה הזו. אני מקווה שאתה לא תעוה לגביי אני בחורה שמחה ואופטימית, אני ממש לא ממורמרת על כלום החיים שלי טובים לי בסך הכל ואין לי תענות בגדול. אני ממש לא יושבת כל היום וחושב איך דפקו אותי, למה דפקו רק אותי וכו'. כשהדברים כתובים ולא שומעים את הטון דיבור אפשר להגיעה למסקנות מותאות. זהוא יום טוב שיהיה לך ולמי שקורא. ביי
 

נילי 34

New member
אני רוצה להוסיף על הדברים שכבר כתבתי

מה שהילדה הזו עברה פעם אחת אני עברתי עשרות פעמים ועוד גרועה מיזה... אני יודעת שקשה להאמין אבל יש גם גרועה מזה. אימא שלי שהייתה בילדותי האימא הכי טובה שילד יחול לבקש אסתה ההההכל כדיי לעזור אבל מנסיוני זה ממש ממש לא תלוי בה. כמו שבית הספר שבסיפור כאן הגיב כך הגיב גם בית הספר שלי שהיה בזמנו במקום השלישי בכל הארץ {אז גרנו במקום שנכשב יוקרתי ואיכותי מאוד} כל הנסיונות של אימא שלי לאזור לא הואילו וזה גם הגיוני כי היא אחת מול 40 - 35 ילדים בכיתה ומורות סתומות בלי שום אינתיליגנציה אנושית בסיסית שביחד ירדו לי לבריאות באופן יסודי ושיתתי. אימא שלי לכחה אותי ואת משפחתי לפסיכולוגים יואצים ושחרה לי מורים פרטיים מי כיתה ב' או א' ועד כיתה ח' היא דחפה אותי כל בוקר לקום מהמיתה וללכת לבית הספר אם חיוך וכל יום שיחנאה אותי שאני מוצלחת וחחמה ומקסימה, כל יום שישי דחפה אותי למסבות הכיתה ואני מניחה שהיו עוד דברים מאחורי הקלעים שאני לא יודעת אליהם. עד היום אני בוחה רק מלהיזכר בבכי של אימא שלי בלילות {שחשבה שאני ישנה} שנבה מהתיסקול שחשה. עד היום אני בוחה בלילות והמון לילות כי אי אפשר לשקוח את הדברים שעברתי אפילו שעברו כבר 30 שנה. אני לא יחולה לשכוח איך בגן הגננת השאירה אותי תמיד לשחק לבד כי " במילה לא יצא מהילדה הזו שום דבר כל דבר צריך להסביר 200 פעם והיא לא מבינה כלום". אני לא יחולה לשכוח את המורה שלי מכיתה א' ששפחה את כל תחולת התיק וקרעה את חלק ממחברותיי כי שחחתי לחדד את העיפרון לפני השיעור והוא גם לא היה בקלמר ולכן היא הסיקה שהוא זרוק בתיק ולכן שפחה את כל תחולת התיק בברותליות ובגסות, {חלק מהדיסלקציה אצלי זה קושי בהיתערגנות, יש גם מוטוריקה היתמצאות מרחבית ויש עוד ועוד} אפשר להבין מיזה לדעתי לבד איך כל הילדים הגיבו עם כך הגיבה המורה המכנכת. המזל שלי שאימא שלי חזקה כמו ברזל ולכן גם אני היום בחורה חזקה ורגילה שמצליחה לפרנס את עצמי וגם מסתדרת מצויין חברתית... כן יש לי קשיים פה ושם אבל אני נורמאלית לחוטין. על דבר אחד אני בכל זאת מצתארת שאימא שלי לא רצתה לעסות למרות תחנוני הרבים וזה לעבור בית ספר. אימא שלי הסבירה לי אז שככה אני אלמד להיתמודד בחיים עם מצבים קשים ולא מרימים ידיים מול כל משבר, אז נכון שאני בחורה חזקה מאוד מאוד ועוד מאוד אחד אבל אין לי ילדות ואם כבר יש משהוא אז זה המון עצב ותיסקול. בעוד שלושה חודשים אני אלד את ביתי הראשונה {אחרי המון טיפולים פוריות} ואני ממש חרדה ודואגת ולא ישנה המון לילות רק מהמחשבה שאני יעביר לה את הלא מקובלות הזו והיא תסבול כמוני ואני מכינה את בעלי שבנושאים האלו הוא יצתרך לטפל כי לי יהיה קשה מדיי או שאני לא אדה להפריד את עצמי מהסיפור. בקיצור, לזה אני מתקוונת שאני אומרת עדיף ילדה שלמה וחזקה נפשית עם ביטחון עצמי גובה ושאים בית הספר לא מגיב במקום לדעתי {הלא נתראלית} המצב רק ילך ויחמיר ואז זה יגלוש להסגים בלימודים וכך הביטחון ירד עוד יותר והינה הכדור שלג מתחיל להיתגלגל ולהיתערם. ושוב אם האימא קורא את דברי אני בכל הרצינות אומרת תהיו חזקים והמון הצלחה.
 

yocmm

New member
נילי, אני קורא את ההודעות שלך...

ומצד אחד זה נורא עצוב. מצד שני, לדעתי הן מעלות, םשוט הרים של אופטימיות. למרות כל מה שעברת, את מצליחה להיות שמחה, חזקה ואופטימית, וזה מה שחשוב, בסופו של יום. אומרים באנגלית "צריך לחץ כדי ליצור יהלומים" אולי גם כאן... יש רק שני דברים שרציתי להעיר עליהם. דבר ראשון, לגבי הוצאה של ילד מבחת ספר. אני לא חושב שזה בהכרך רע, כמו שאני לא חושב שזה בהכרח טוב. אני חושב שצריך לשקול כל מקרה לגופו. מה שנכון לילד אחד במיקרה אחד, לא בהכרך יהיה הכון לילד שני במקרה אחר. חשוב גם לזכור, שזה לא פתרון של "זבנג וגמרנו". זה צריך להיות חלק מתהליך, חלק מעבודה כללית. ולכן אני טוען שכדאי לפנות ליעוץ. הנקודה שהניה שרציתי להעיר, היא משהו שכתבת ומאוד צרם לי. את טוענת שחברתך משאירה את הילד באותו בית ספר "כדי לא להפסיד במילחמה". אז דבר ראשון - את המלחמות שלנו, לא מנהלים על הגב של הילדים. אים צריך להלחם עבורם - נילחם. אך אים יש אפשרות אחרת, והמלחמה פוגעת בילד, אז כאן צריך להגמר הסיפור! במיקרה הזה אני גם לא חושב שזה יהיה "להפסיד במילחמה" נראה לי שהתבלבלת בין האמצעי למטרה. המטרה היא להעניק לילד מסגרת חינוכית הכי טובה לו. זו המלחמה. אחד האמצעים הוא "להילחם" בבית הספר. זו מקסימום מערכה אחת. איו, ולא צריכה להיות שום בעיה להקריב אמצעי אחד, להפסיד קרב אחד, כדי להגיע למטרה, לנצח במלחמה, להעניק לילד מסגרת טובה יותר. מנסיוני האישי, כאשר התגלתה ההתעללות בגן של הבת שלי, אני והורים נוספים, נילחמנו כיד לשפר את הגן. כאשר שמתי לב, שאין מי שיקשיב לי בתד השני, אז גם אני חשבתי "אני אנצח". אחרי לא הרבה זמן, החלטתי שזה לא שווה לי. הרמתי ידיים והוצאתי את הבת שלי מאותו גן. זו ההחלטה שאני שלם איתה ביותר בכל הפרשה הזו. לסיום, ואולי הכי חשוב, מזל טוב!!! אני בטוח שתהיה אמא מצויינת. החששות שלך רק מוכיחים את זה. זה בריא וטוב לחשוש. אים רק תזכרי לא להשליך את הילדות שלך על ביתך, ואים תזכרי, כמו שכתבתי למעלה, העצור לרגע, לחשוב, להתיעץ, ולא לפעול "מהבטן" בהתאם למה שעברת, אני בטוח שתהיה אמא למופת! שוב מזל טוב, יוסי
 

נילי 34

New member
היי יוסי

לא הבנתה אותי נכון. אני לא חושבת שהמלחמה של החברה שלי נכונה או רצויה וגם אני יודעת שהחברה שלי לא יודעת שהיא בעצם תוקעת ראש בקיר ומזיקה לבנה. היא כל כך מיואשת, מתוסקלת, מאוחזבת, והכי חשוב ועצוב מאוחזבת מהבן שלה עד שהיא כבר לא פועלת נכון ומה שיוצה בסופו של דבר זה הקרב הדבילי וההורס הזה. היא כל הזמן משקרת לעצמה ואומרת הינה עכשיו מתחיל להישתפר והינה עכשיו כבר הכל טוב ולא רואה בעצם שהכל רע!!! לבן שלה אין ביטחון עצמי בכלל הוא לא מתמיד בקלום ולא מרוצה מכלום אין לו אפילו חבר אחד וכל יום הוא חוזר מבית הספר אם סיפור חדש ואיך כולם שונאים אותו, הוא ממש בודד, הורים של ילדים אחרים והמורות מצלצלים אליה כל הזמן כדיי לספר לה כמה הילד שלה לא בסדר ואיך היא צריחה להיתנהג. אני יודעת שהמון פעמים הורים במצבים כאלו נכנסים למגננה {בשם הילד} וזה מה שמוביל אותם להחלטות הכי לא נכונות וזה מה שקורה אצלה לדעתי, היא כל כך רוצה להראות לכולם שהבן שלה בסדר גמור ולכן היא נופלת כל הזמן. אני מקירה את הילד טוב ויודעת שהוא ממש מקסים ובגלל שהייתי במצבו אני יודעת בדיוק את קו המחשבה שלו. אני גם מבינה את חברתי למרות שההיתנהגות שלה פסולה, היא רוב הזמן יורדת לו לבריאות בצורה אחזרית, אני יודעת שזה התיסקול והאחזבה, אימא שלי שהיא ממש חזקה מדיי פעם נפלה בדבריה ובהיתנהגותה והחברה שלי ממש לא חזקה ובדרך כלל לא יודעת להיתמודד עם בצבים בחיים. בכלל בגידול ילדים אני חושבת שהכלל היחיד הוא שאין כללים והכל חיב להיות אישי לכל ילד ולכל משפה ,אזור מגורים וכו' אני גם לא חושבת שבגלל כל אי הבנה בבית הספר צריך לשבור את הכלים אלה רק במקים בהם בית הספר לא משטף פעולה כמו במקים שרשומים כאן. לדעתי בסיטואציה כזו הילד יצא המפסיד בסופו של דבר וההסבר לכך הוא: שעם כבר יקטשו לו את הביטחון ואז יחליף בית ספר הוא כבר יגיעה עם ביטחון נמוך וכך הוא יציג את עצמו, הילדים עם החושים המחודדים שלהם יזהו את החולשות שלו ברגע וכך ההיסטוריה תחזור על עצמה. אני למשל נכנסתי לאיזה מעגל חברתי רק בגיל 15 עם בטחון עצמי מתחת לבלטות ולכן בנים ניסו לנצל אותי {המזל שלי שוב זו האימא שלי} הרי לא ידעתי מה נכון ומה לא ועוד עם בטחון נמוך גם אם זיהיתי שמשהוא לא בסדר פחדתי לעצור כי לא ידעתי אם אני צודקת או לא ואיך יסתקלו עלי גם חברות ניצלו אותי ולכך לי זמן והמון תיסקול ועלבון להבין את מקומי. אני מקווה שבנתה אותי נכון הפעם ותודה על הברכות וההבנה. ביי בינתיים
 

IM GEEK

New member
במקרה הגעתי לפורום הזה וראיתי שמדברים עליי...

כן... אני אותה האמא של הילד שדיברו פה עליו וחייבת לציין שדברים מאוד צורמים ולא נכונים!!!!! נכון שלבני יש בעיות חברתיות ונכון שצורך ריטלין(מאובחן ADHD ) ...אבל רחוק מאוד מליהיות בודד וחסר בטחון עצמי ואני ממש לא מיואשת או מתוסכלת ולא שונאים אותו בכלל!!!-יש לו חברים רבים אבל לא חבר אחד טוב (הוא משחק בכללי עם כולם )-פשוט קו המחשבה שלו שונה משאר הילדים וזה מביא אותו לעימותים עם הילדים!!--- אבל ברמות של בר תיקון!!!! הוא ילד חכם -בעל ציונים טובים - ילד שמקשיב ומשתדל להתמיד (תעודה שלו עם ממוצע 85) נכון שקרה פעמיים שהורים פנו אליי לגבי התנהגותו ואני התגוננתי והתנצלתי - אך לא בגלל שלילד יש בעיה אלא בגלל שאני מרגישה ששופטים אותי לפי ההתנהגות של ילדיי!!!( ואגב אנו בטיפול עם פסיכולוגית בית הספר כבר די הרבה זמן (ביוזמתה של המחנכת הכיתה) ועוברים לטיפול משפחתי יחד עם כל המשפחה ) הווה אומר שיש אפשרות לטפל ואני לא מיאושת ומתוסקלת- . אני לא מרגישה שאני משקרת לעצמי כשאני אומרת שהמצב כבר יותר טוב- השנה היתה לנו מורה נהדרת והילד על דרך המלך...(מקווה ) נכון שאני מאוד קשה איתו -וזה בגלל הציפיות הגבוהות שלי ממנו -אבל רחוק מ"ירידה לבריאות בצורה אכזרית"!!!! אני לא חושבת שאני תוקעת את הראש בקיר ובטח שלא מזיקה לבני בכך שהשארתי אותו באותו בה"ס אלא אני מלמדת אותו להתמודד -ולהצליח !!!!!! חבל מאוד שהוצגתי כאמא אכזרית וקשה שהולכת עם ראש בקיר ושלא יודעת להתמודד עם מצבים בחיים -דברים מאוד קשים לומר (אבל רק "חברה " יכולה לומר אותם ...נכון????
) אגב...הילד בכיתה ד' - לא ו'...!!!!! היתי חייבת להגיב על הנאמר פה כי נאמרו דברים לא נכונים ופוגעים-ולא כדי להתגונן או להתנצל על מעשיי או על מעשי בני!!! נילי...אבקש ממך לא לתת דוגמאות על חשבוני !!!! תודה סנדרה
 

yocmm

New member
שלום סנדרה.

דבר ראשון, אני שמח לשמוע את זה. באמת. אני לא חושב שהוצגת כאמא אכזרית, ואני בטוח שלא זו הייתה הכוונה. אני דיי משוכנע שנילי כתבה את מה שכתבה, מתוך דאגה אמיתית. אולי היא רואה את הדברים באור שונה, עקב מה שעבר עליה. בכל אופן, כיף לשמוע שנתקלתם במורה איכפתית, שחשוב לה לקדם את הילד, גם אם הוא לא מתאים בדיוק לשבלונה של כל שאר התלמידים. בכלל, כיף לשמוע שיש גורמים במערכת שדואגים ומשקיעים. יוסי
 

IM GEEK

New member
היה לי חשוב לכתוב כי הרגשתי שמה שנאמר

ממש לא נכתב בפרופרציות הנכונות אלא בצורה דרמטית ולא נכונה בכל מקרה ...אני נכנסתי לפה כדי למצוא אולי תשובה לגבי הגן אליו אני ארשום את ביתי בת 3.10 בשנה הבאה וזו היתה לי "הפתעה" מאוד לא נעימה לקרוא ופשוט היתי חייבת להגיב!!!! בכל מקרה תודה על התגובה...שמחתי לקבל את התגובה !!! ומאחלת לכם בהצלחה בעבודתכם לקידום ושיפור בגני הילדים!!!!!!!!!
 
למעלה