יותר ופחות

[עומר גלעדי]

יותר ופחות

לאחרונה אני מאוד ערה לזה שיותר ופחות הם משלימים, לא מנוגדים... ככל שהמוח שלי פחות חושב, ככה יש לי יותר רעיונות ככל שאני אומרת פחות מילים, אני מתקשרת יותר במדוייק ככל שאני לומדת יותר לדעת, ככה אני מחזיקה פחות מידע. לפעמים זה ניראה, כאילו השאיפה היא להיות פחות. פחות "אני", ויותר "הכל". אני מסתכלת על בסי, הכלבה הנבונה שלי, ורואה עד כמה היא מדוייקת בשפתה ה"פרימיטיבית", מצטערת על כך שאני כבולה למילים. בסי יכולה להבין עולם ומלואו מהזזה של היד. גם אתם פוגשים את הדואליות הזו בחייכם הטיפוליים?

 

[ינוקא1]

מתוך "קולות האדמה" :

קטעים מכתביו של צ'וואנג טסה מתורגמים ע"י יואל הופמן : ין הואי אמר : "אני משתפר". קונפוציוס : "למה אתה מתכווין ?" ין הואי : "שכחתי חסד וצדק". קונפוציוס : "יפה , אך זה עדיין לא מספיק". ביום אחר פגש ין הואי את קונפוציוס ואמר : "אני משתפר". קונפוציוס : "למה אתה מתכווין ?" ין הואי : "שכחתי מוזיקה וטקסים". קונפוציוס : "יפה אך זה עדיין לא מספיק". ביום אחר פגש ין הואי את קונפוציוס ואמר : "אני משתפר". קונפוציוס : "למה אתה מתכווין ?". ין הואי : "אני פשוט יושב ושוכח הכל". למשמע דברים אלו שינה קונפוציוס את הבעת פניו ואמר : "למה אתה מתכווין ?". ין הואי : "לבטל את הגוף , לגרש את המחשבה , לנטוש את הצורה ולהשליך את הידיעה , להיות אחד עם השלימות. לכך אני קורא לשבת ולשכוח הכל". קונפוציוס : "אם אתה אחד עם השלימות , הרי אתה משוחרר מן התשוקה. אם אתה משתנה בה , הרי אתה חופשי מיציבות. אכן חכם אתה. אנא הרשה לי ללכת בעקבותיך". (אגב , ברור שזה איזה טאואיסט שם בפיו של קונפוציוס את המילים הללו , אך זוהי לא שיטתו של קונפוציוס . . .)

 

[עומר גלעדי]

מעניין...

הדבר הראשון שהוא שוכח זה צדק? איך אתה מסביר את זה?

 

[Lagrangian]

שאיפת חייו של הטאואיסט

הייתה להפוך לקנה-סוף..

 

[ינוקא1]

בטאואיזם

(של הדאו דה ג'ינג, לא מה שיש היום) הרעיון הוא להיות טבעי. כלומר לעשות טוב כי זה הטבע שלך. אף אחד לא מלמד את הפרח איך לפרוח הוא פשוט יודע. כנ"ל הטאואיסט שואף להיות בהרמוניה עם טבעו הפנימי. ממילא מבחינת הטאואיסט הגבלות מוסריות של אסור ומותר אינן טובות - בניגוד לגישה הקונפוציאנית. (כאן כמובן שמו כמה מילים בפיו של קונפוציוס . . .) הטאואיסט שואף להיות "רך" ולנוע עם הטבע , להקטין את ההתערבות בטבע למינימום. והגבלות מוסריות \ חברתיות נוקשות הן ההיפך מכל זה. (אני אישית דוגל בגישה היהודית שעל פניה דומה יותר לקונפוציאנית. אבל אני חושב חושב שיש בטאואיזם של הדאו דה ג'ינג הרבה אמת)

 

[Lagrangian]

בדיוק מה שאמרתי ../images/Emo6.gif

 

[ינוקא1]

רק הסברתי ../images/Emo22.gif

 

[צחי שוחט]

במילה אחת כן

כמו חברי שהזכירו את הדאו...בעצם תיארת את הרעיון שבו. זו העשייה באי עשייה. או בכלל...הדבר באי הדבר. בתפיסת הדאו יש את האחד - הוו-ג'י - האין\אין סוף המוחלט. הוא בעצמו יכול להחשב הדאו. מתוך האין הזה באים היין והיאנג הטאי-ג'י - העליון המוחלט. הם יוצרים את כל הקיים. כלומר - מתוך הכלום הכל יכול לעלות. אם יש משהו בכלום - אין מקום לשאר הדברים, או יותר נכון - הכלום מצטמצם, אפילו שהוא אין סופי. וברמה המעשית - אם את יושבת ומחשבתך שקטה, הכל יכול לעלות בה. אם יש בה משהו, הוא דוחק את שאר הדברים. המשהו הזה יכול להיות האישיות שלך, לאו דווקה מחשבה. ברגע שאת משוחררת מהאישיות שלך למשל, יכולים לעלות בך דברים מאישיות אחרת..או יותר נכון מכל מה שקיים בטבע. ובעצם כך את מגלה בתוכך את הכל. רק שלא קל להשתחרר מאישיות

. אחרת מי אנחנו

 

[Lagrangian]

נראה שהיותר ופחות שלך

מתייחסים למשהו מאוד ספציפי.. (למשל - לא דיברת על יותר ופחות של מאפיינים פיסיים..) זה נשמע לי כמו עניין של יותר ופחות שקט בתודעה.. התרגולים של האלכימאים של צלב הורד והאנתרו' התבססו על שני קטבים - האחד שבו משתמשים בתודעה כדי ליצור משהו והשני של ריקון התודעה מתוכן, וחוזר חלילה.. נראה לי שלהחליט רק על הקוטב של הריקון זה דגנרטיבי, כי זה לא מנצל את מלוא היכולות של התודעה... זה נחמד ליחס כל מני תכונות של תבונה עילאית לחיות ולתינוקות, אבל מלראות תינוקות מתחילים לדבר אני חושב שהתפישה הזו מעוותת. זו אולי תבונה טבעית, אבל זו לא מנת חלקם של בני האדם שחיים מעל התבונה של הטבע, לטוב ולרע.. כדי להגיע למצב של ריקון אמיתי הם צריכים להכנס לאיזה סוג של אוטיזם.. (אולי לא בדיוק אוטיזם, כי אוטיזם זה משהו אחר, אבל אני מניח שהבנת למה אני מתכוון? אולי אפשר לקרוא לזה טאוטיזם

)

 

[עומר גלעדי]

אוטיזם נשמע לי להיט (בהקשר הזה)

איזו תפישה מעוותת בהקשר של תינוקות מדברים?

 

[Lagrangian]

שעל אף שיחסנו להם

כל מני תכונות בודהיסטיות נעלות, כל מה שהם חושבים עליו זה - "את זה", "כואבת לי הבטן", "אני רעב" ובשלב יותר מאוחר - "זה שלי", "אני רוצה את זה".. יש גם חיות שממשיכות בקו הזה גם בגילאים יותר מאוחרים, אבל חלקן מתפתחות באיזשהו שלב לבני אדם

 

[Lagrangian]

אגב, אני גם לא חסיד של

נטישת החכמה הטבעית, במקרה וזה משתמע..

 

[עומר גלעדי]

וזה, כאילו, שלב התפתחות גבוה יותר??

הנה כמה משפטים שאמר אוריאל גלעדי לאחרונה (עוד לא בן 4) - "אמא, אחרי שכולם יהיו מתים, מי ידליק את הטלוויזיה?" "אמא, נכון שכשגדלים זה קורה כל כך לאט שבקושי אפשר להרגיש?" "אמא, אחרי שמישהו מת, הוא כבר לא מרגיש את האהבה, אבל מי שנשאר חי עוד מרגיש את האהבה שלו למי שמת בלב, נכון?" (הוא מתעסק במוות עכשיו, הכלבה של סבא וסבתא מתה לא מזמן...) אם זה "כואבת לי הבטן", אני עז...

 

[Lagrangian]

לכי תדעי במה ההורים שלו מאכילים אותו ../images/Emo13.gif

שטיינר אמר שהמתים ניזונים בעיקר מהאהבה של מי שנשאר מאחור.. תגידי לו

 

[Lagrangian]

הםם.. בעצם אולי אלו היו מחשבות

 

[עומר גלעדי]

שטיינר כנראה הסתכל

לא כל כך גבוה למעלה. אם זה באמת המקרה, לאמונתי, הוא צדק...