יותר מדי אנשים בבית!!!

Dark lady

New member
יותר מדי אנשים בבית!!! ../images/Emo46.gif../images/Emo46.gif

הייתי צריכה לפרוק, מקווה שזה יהיה בסדר. ועכשיו לנושא: אחי הגדול (והיחיד) התחתן לפני כמעט יותר מחצי שנה, וכעת הוא ואשתו הטריה גרים אצל הוריי, ביחד עם הסבים ואיתי... הם מחכים שיבנו את דירתם, כבר כמעט יותר משנה, כך שבמקרה יש להם לאן ללכת, אבל הבעיה שעכשיו הם גרים, והעצבים בבית חוגגים. הם לא משלמים אף חשבון, אוכלים על חשבונם של הוריי, ויהיה מיותר לציין שהחשבונות על האוכל הוכפלו, אני נותרתי מחוסרת כל פרטיות, אני פשוטו כמשמעו כאורחת בבית, אני ישנה בסלון. על הספה המזורגגת. ובמקום שאחי לפחות ינסה איכשהו לעזור להורים שלי עם החשבונות, שניהם עובדים, הוא רק מתלונן ומקטר, לדעתי הוא אמור להודות להם על זה שהם עזרו לו עם החתונה, על זה שהם הסכימו שהם יגורו פה. אני מרגישה כל כך רע עם זה, וכבר ניסתי לדבר עם ההורים שלי, הם מבינים אבל לא עושים הרבה עם זה, כי הם כבר ניסו לדבר איתו על זה והוא רק נעלב, אני חשה שאני זאת שמפסידה פה הכל, אולי זה יישמע ילדותי, אבל כל דבר קטן גובר וגובר ואני כבר לא מסוגלת לשתוק. אני לא יכולה להרשות לעצמי פינוקים כגון שוקולד ודברים כדומה מפני שאני אפילו לא מספיקה לפתוח את זה וזה כבר נעלם... אני כותבת את ההודעה הזאת על סף דמעות, פשוט לא יודעת מה לעשות... מצטערת שזה היה כל כך ארוך, הייתי חייבת לפרוק, כי אין לי עם מי לדבר.
 

עינת

New member
אוי יקירה

אני כל כך מבינה אותך את הכאב שלך אפילו לא כל כך יודעת מה לומר לך כיוון שתפקידם של הורייך לטפל בבעיה עם אחיך ולא שלך. לא הרבה פעמים אני נותרת בלי איזה קו מחשבה והפעם נותרתי ... יכולה ברגע זה להציע לך
ע נ ק ואולי יגיעו כמה אנשים שיהיו להם עצות קצת יותר מעשיות משלי
 

jessy19

New member
דארק ליידי...

אולי תשוחחי עם אחיך, ותאמרי לו את הרגשתך, שוחחי איתו שיחה מלב אל לב ותאמרי לו שאין לך בעיה איתו אלא שפשוט ינסה לתת יותר פרטיות ולעזור מבחינת החשבונות בבית. אולי השיחה מלב אל לב תכניס לו לראש שיש עוד אנשים בבית חוץ ממנו ומאישתו הטריה.
 

רות 2

New member
ליידי שחרחורת.......

בכאב שלך יש הרבה.. בגרות ואיכפתיות !!!!!וזה יפה לך אישה קטנה!!!!! יש לך זכויות בבית כמו -לבקש לא לאכול את הממתקים שאת קונה עצמך... -להתעניין ולהביע איכפתיות לגבי הוצאות הבית... לגבי הפרטיות שחסרה לך..... אין הרבה מה לעשות אבל בהחלט מותר לך לקטר בקול... ובכתיבה כאן.. אגב הזכרת לרות ימים של פעם. ..שהייתי צריכה להתחלק בחדר עם כמה בנות... חדר האמבטיה... הפך להיות למקום מפלט.. מידי פעם לכתיבה ביומן... (מי ידע מה זה אינטרנייט...)לחלום בהקיץ בתוך מקלחת חמה .. חוץ מזה .... זה זמני! ושלא תחשבי שלאשתו של אחיך, ואחיך נוח עם חוסר הפרטיות... ועוד בשנה ראשונה לנישואים שלהם.. ואו שלסבים נוח ..........אז כל הזמן תגידי לעצמך "..עוד חצי שנה יאמנייק..." לגבי הוצאות שהיו... כמו חתונה אין טעם להתחשבןואו להסכל על זה בצרות עין.. תקווי ותאחלי לעצמך שהורייך יהיו שם גם בשבילך מבחינה חומרית..וזהו (רות יודעת...שלפעמים יש לקחת את הרע במיעוטו"..)
 
בואי ננסה להפריד את החלב מהבשר

שברור שנורא קשה שיש יותר מדי נפשות על שטח משבצת רצפה קטן. אחד- זה המקום והיחסים של אחיך עם הוריכם, זבש"ו וזבש"ם- אם את לא לוקחת חלק בכלכלת המשפחה- אל תכנסי לפינה הזו בכלל. הם החליטו לתמוך בו על ידי מגורים ומחיה בדירת המשפחה, זו בחירה שלהם לא שלך. השני- היעדר פרטיות. וזו בהחלט בעיה שאת זו שצריכה לשלם את המחיר של המגורים הצפופים. אם אני מבינה, קודם היה לך חדר ועכשיו את לנה בסלון. האם יש לך פינה משלך, אפשרות לסגור את פינת הסלון עם מחיצה , אפילו ניידת ,משהו שיתן לך אשליה של פרטיות.זו לא פרטיות,אני יודעת אבל לפחות ב"כאילו" שלא ישבו לך על הנשמה כל הזמן. ולא, זה ממש לא ילדותי. אם את היית יודעת כמה דמעות שפכתי על שוקולד שנעלם (או עוגיות,אבל זה אותו עקרון). אבל אחרי שפרקת את הכעס אולי תשבי עם ההורים (לא איתו- איתם) לשיחה לספר להם כמה קשה לך ככה לחיות ואיזה כעסים את צוברת. אפשרות?
 

Dark lady

New member
תודה לכל המגיבות...

היה לי טוב לדעת שיש מישהו שכן שומע אותי. אני מעורבת במצב הכלכלי ללא רצון, אני רואה איך ההורים שלי קורעים את התחת (סלחו לי על הביטוי) בעבודה על מנת לפרנס את המשפחה... אמא שלי עובדת 12 שעות במפעל בתנאים פיזיים נוראיים, אבא שלי במקרה הטוב עובד 8 שמונה במקרה הרע הוא עלול להגיע לשעות של 14 שעות! ביממה. והוא לא בן אדם בריא... ונגיד שזאת האחריות שלהם לפרנס אותנו, אבל מה בדבר הניקיון? אני עושה כמיטב יכולתי ועוזרת לאמי בכל שדבר שהיא רק תבקש... הסבים הם חולים, אני ציפיתי לקצת עזרה מגיסתי, אבל אולי רק בחלומות הכי ורודים שלי, היא לא יודעת לבשל, היא לא יודעת לכבס, והדבר הכי מגוחך היא אפילו לא יודעת לנקות! אמי כבר ניסתה להסביר לא פעם בקשר להלבשה תחתונה, ואני משערת שכל בחורה אמורה לדעת שלא מכבסים חזיות עם ברזלים במכונת כביסה. אני רק חושבת על זה ומתעצבת. והכי עצוב שההורים לא יכלו לעזור לי כלכלית, הם בחובות מעל הראש וזה בגלל החתונה. אני לא רוצה להתחשבן עם אף אחד, אני רק מצפה לקצת כבוד מאחי ואישתו, לעזרה בבית עם המטלות. אני רואה את אמי ואבי רבים כל יום בגלל המצב הכלכלי, וזה לא משפר את המצב בבית, או שאני לא רואה את אבי ימים, כי הוא שקוע בעבודה, ואבא שלי הוא האדם הכי קרוב אליי בבית. זה יישמע מוזר אבל אבא שלי הוא יותר כמו ידיד שלי כי אפשר לדבר רגוע והוא מבין ותומך וזה חסר, וחסר לי השקט. בקשר להפרדה בסלון, הלוואי. זה לא רק סלון, זה חדר אורחים, זה חדר עבודה (אבא טכנאי מחשבים ובכל מקום יש מחשב או חלקים למחשב) וחדר אוכל. ושוב תודה וסליחה על ההודעות הארוכות. סנדרה.
 

מרביק1

New member
לדעתי- אחיך ואשתו זקוקים לשטיפה

רצינית. הפרזיטיות הזו נשמעת לי ממש מוגזמת (ואגב יפה מצידך שאת מסכימה לישון בסלון כי נראה לי שאני לא הייתי מוותר על המיטה שלי ושישנו הם בסלון. זה שהם נשואים לא אומר שהם צריכים יותר פרטיות ממך !!! לא כתבת בת כמה את אבל נראה לי שאני במקומך הייתי עושה שיחה לכל המשפחה ביחד ופשוט שוטפת את האח ואשתו מול כולם. כל מה שכתבת כאן- פשוט תגידי בכל רם כשכולם שומעים. מקסימום- האם ואשתו יעלבו ויחפשו להם מקום אחר... ד"א- מה עם בית ההורים של האישה? למה שלא יעברו קצת לשם??? סליחה שאני תוקפנית כל כך אבל זה נשמע לי ממש ממש מוגזם. עד כמה ילדים יכולים להיות אגואיסטים וטפילים???
 

faith2

New member
את לא צריכה להתנצל על כלום../images/Emo24.gif

את מוזמנת תמיד לפרוק את על ליבך
כמו שאמרו קודמיי דברי עם ההורים..ותסבירי להם כמה קשה לך. כמה קשה לך שהם נאלצים לפרנס עוד שני אנשים בוגרים שעובדים דבר שמה על חשבונך. כל אחד צריך לתרום לבית...ואם שניהם עובדים הם צריכים לעזור בכלכלת הבית. בנוסף תגידי להם שזה לא ייתכן שתמשיכי לישון בספה במשך חצי שנה+...זה עדיין הבית שלך, וכמה שניסית להתחשב בהם...זה כבר יותר מדי קשה לך. את רוצה לחזור לחדרך, לפרטיות שלה את כל כך חושקת...זה דבר שנורא חסר לך! במיוחד לנערה מתבגרת שחייבת את הפרטיות שלה. תסבירי להם את המצוקה העצומה שלך...ותדברי שיחה מלב אל לב עם אחיך...תסבירי לו שכמה שאת אוהבת אותו- המצב היום קשה לך...קשה מאוד
 

מייקי69

New member
חרא חרא חרא

ועוד פעם - חרא! אבל - זה מה יש וזה זמני. נקודה. זה מה שהכי חשוב לך לדעת ברגעים אלה - זה זמני. תעשי טבלת יאוש. תסתלקי מהבית כשאת מתחילה לחטוף את הג'ננה. לכי לישון אצל חברות (לא כל יום, שלא להתעלק) תמצאי לך פינה שקטה באיזו ספריה ציבורית, תדביקי תמונות חמודות ביומן שלך, תכתבי לעצמך - ואל תשכחי לספור את הימים. לדעתי, לא תצליחי לחנך את הכלה-הטריה. לדעתי, הורייך לקחו על עצמם מחויבות והם עומדים בה בעוז ובגבורה. גם אם קשה להם - הם בטוח שמחים, שהם יכולים להעניק עזרה לבן שלהם. כל מה שנדרש ממך, הוא להחזיק מעמד תקופה מסוימת וזהו. נסי לא לראות את גיסתך החדשה על כל מגרעותיה. נסי להתעלם. לא עבורה, אלא עבורך. כדי לא להתעצבן. אל תקחי אחריות על הבית. את לא האימא והאבא. בא לך לעזור - תעזרי. אבל אל תקחי אחריות ואל תנהלי חשבונות בשום אופן. לא חשבונות כספיים ובטח לא חשבונות אישיים. את צריכה לדאוג אך ורק לעצמך. והמטרה - לעבור את התקופה ולהשאר "בחיים". זה הכל. יש כל מיני תקופות בחיי משפחה. זוהי אחת מהקשות המסריחות האלה. אין ברירה. צריך לעבור אותן. אז רדי מהראש הגדול, ותמצאי לעצמך מקום וכייפים קטנים כאלה פה ושם. את תראי שבסוף זה יגמר. אגב, בטירונות יהיה לך מה-זה-קל!!!!
הא? נכון מחשבה אופטימית? יאללה - חייכי!
 

מייקי69

New member
מי אמר? מי אמר?

תביאי לי אותו, אני יראה לו מה זה! ואת יודעת מה אומרים בצבא? (שגם זאת חוכמה פילוסופית בפני עצמה. נא לא לזלזל) אומרים: עוד לא נולד הבנזונה שיעצור את הזמן! אז לחשוב חיובי בבקשה.
 
למעלה