איזה כיף! אני מצליחה!
אני חושבת שאני מבינה איך מרגיש אילם שמתחיל פתאום לדבר.... יש לי כל כך המון מה לכתוב. חשבתי להגיב על ההודעות שהיו פה השבוע, אבל יש לי יותר מדי מה לכתוב, ואני לא מצליחה (עדיין) לכתוב בעברית באינטרנט, כך שכל משפט אני צריכה לכתוב בכתבן (גם הוורד הלך לי...
), ולהעתיק להודעה, אז נראה לי שאני אוותר על זה. דיברתי עם הבן שלי השבוע ופתאום קלטתי שעוד שבועיים שלושה אני אמורה ללדת בזירוז. זה כל כך קרוב, ואני עוד לא הכנתי כלום. זה די מלחיץ אותי כי למרות כל המחשבות של "העיקר שיהיה בסדר בלידה", כשזה כל כך קרוב, פתאום אני מודעת לכך שזה לא נכון, ואני צריכה להתכונן. כשאני אחזור אחרי הלידה ללילות נטולי שינה, אני רוצה שיהיה לי אוכל במקפיא, שלפחות הבישול יחסך ממני. עוד לא החלטתי באיזה בי"ח אני יולדת (!), ואני לא רואה את עצמי מחליטה בזמן הקרוב, כי את הנתונים שאני צריכה לאסוף לצורך ההחלטה - אין לי ואני גם לא עושה שום דבר כדי לאסוף אותם (זה חלק מן ההדחקה וההגנות הפסיכולוגיות). לא התאמנתי באפי נו ולא בעיסוי פירינאום, ואני כבר יודעת שגם לא אעשה את זה - מקסימום יהיו תפרים. פתאום נזכרתי כמה חשוב לרענן את הידיעות על ההנקה. אמנם הנקתי בסך הכל יותר משלוש שנים, אבל שוכחים... כמובן שלא הכנתי שום בגדים בשידה והמיטה עדיין לא מורכבת. בניגוד לכל ההחלטות המוקדמות שלי, דווקא רציתי לעשות את זה עכשיו כשאני כל כך קרובה ללידה, אבל האיש שלי מתנגד בכל תוקף (אפשר להבין אותו - הוא זה שהיה צריך להעיף את כל הדברים בפעם הקודמת, והוא זה שיצטרך לעשות את זה עכשיו אם משהו ישתבש (למרות שברור ששום דבר לא ישתבש
) וזה מאוד הכאיב לו), אז כבר נסתדר איכשהו. עוד לא קניתי מתנות לילדים "מהתינוקת", ופתאום תהיתי מה הם מרגישים כלפי המתנות שנתנו להם בפעם הקודמת (אז בדיעבד זה לא היה מהתינוקת, אלא בגלל שהם היו ילדים טובים - כך המליצה לנו העבודת הסוציאלית שהתייעצנו איתה בבי"ח, ופתאום אני תוהה למה בכלל נתנו להם אותן, והעצה לא נראית לי כל כך נכונה, כי כל פעם שהם רואים את המתנות הן בטח מזכירות את האירוע ההוא). ומעל הכל - וזה מתקשר לשרשור של קשת לגבי הרגשות ללידה, אני מרגישה שלא התכוננו בכלל נפשית, לא אני כפרט, ולא המשפחה ככלל, להצטרפות החברה החדשה. אני חושבת שמאוד חשוב לעשות את ההכנה הזו, ומפחדת שהכל ייפול בבום אחרי הלידה, דווקא בגלל שהציפיות והתקוות מהתינוקת הזו כל כך גבוהות. מצד אחד כל הנ"ל מלחיץ, ומצד שני - אני עדיין לא עושה כלום, למרות כל הלחץ
. אפילו תיק ללידה ולבי"ח עוד לא הכנתי. לא כיבסתי את הריפוד לסלקל - שניהם חובה לעשות אם ארצה ואם לא לפני הלידה... אוף ככל שאני כותבת אני נזכרת בעוד דברים שלא עשיתי ואין לי כוח לעשות.
