יחסי אמהות וכלות..

[oritta17]

לרפי, לפי סיפורה של החמות, שהיא באמת אישה מאוד טובה,,

הכלה לא שטן ,אלא מעט קלת -דעת ולא מספיק בוגרת בנפשה.(למרות שהיא אימא )
חמותה טוענת שהיא עדיין לא למדה להכיל מצבים,ומקווה שעם הזמן היא תתבגר ותבין -שלעיתים גם צריך להתגמש ולקחת את החיים בשיקול דעת,ולא להיות בהתנגדות לכול דבר.
הבן לעומת הכלה מאוד אוהב רוגע,לכן מוותר לה מראש,לא אוהב עימותים ובלאגן,
מעדיף חיי רוגע ושלום -בית, ובמקביל הוא עושה כול מה שהוא רוצה בשקט ,
ובלי דיבורים -מיותרים.
הוא מבקר את אימו ,מתענייין בשלומה כול בוקר,והם בקשר מאוד טוב.
&nbsp
האימא שמכירה את הכלה ,לא רוצה לסכסך בין הבן לכלה,לכן היא שותקת ועצובה.
(רק שיתפה אותי בעצב שלה.) היא מרגישה נורא מהעובדה שהכלה ביקשה ממנה, שלהבא תפנה לסיוע ממוקד -חירום,ולא לבן שלה.
&nbsp

 

[הייתיאביבקיץ]

"הכלה בהתנגדות לכל דבר"

נראה שגם החמות נוטה לשיפוטיות והכללות.

 

[oritta17]

יחסי אמהות וכלות..

מדובר על קרובת משפחה אישה טובת- לב,(בגיל פנסייה,)
יש לה בן נשוי- רופא במקצועו,ויש לו 2 ילדים קטנים.

מאז שהיא יצאה לפנסיה,קיבלה על עצמה את הטיפול ב-2 הנכדים הקטנים, (תאומים בגיל שנה וחצי),ועושה זאת בהנאה רבה- וללא כול רצון בתמורה כספית,והכל בכדי שהבן והכלה יוכלו לצאת לעבודה,
(הכול נעשה בכיף ובנועם,ומאהבתה לבן ולמשפחתו.)

בנוסף לטיפול ב-2 הילדים הקטנים, היא גם מבשלת את הארוחות
לבן ולכלתה,בכדי שתהיה להם ארוחה חמה בסיום יום עבודתם,
כשהם מגיעים בערב -עייפים לביתם,והיא מאוד שמחה לעזור להם מכול הלב.
עד כאן הכול היה טוב במשך כול השנה,,עד שערב אחד ,
הוזמנו הבן והכלה לחתונה של חברים,(הזמינו בייביסיטר להשגחה על הנכדים הקטנים,משעה 7:00 בערב עד 23:00 והכול היה בסדר.)

לרוע המזל,,באותו ערב קרה מצב בו האם,המטפלת מדי -יום בנכדים -בתחילת הערב היא הרגישה רע מאוד,אך מכיוון שהיא ידעה שהם בחתונה היא לא רצתה להפריע להם,והמתינה לשיפור במצב,
אך כשמצבה החמיר בשעה עשר בלילה,שלחה הודעה,לבן שלה שמצבה לא טוב ושיגיע בדחיפות.
הבן שקיבל את ההודעה מיד סיפר על כך לאשתו ,והיא כעסה על כך שחמותה מזעיקה את הבן שיגיע לעזרה בעשר בלילה,בעת שהם מבלים ביחד בחתונה.
(יש לציין כי האם גרה בבאר -שבע ,לא רחוק מגן האירועים כ- 5 דקות נסיעה בלבד.)
אומנם הבן הגיע לעזור לאימו שהיתה במצוקה,אך הרגיש שנמצא בין "הפטיש- לסדן",,כאשר מצד אחד,,אשתו כועסת עליו שנדרש לעזוב אותה עם החברים בחתונה,,ומצד שני עליו לסייע לאימו החולה המרגישה רע,וזקוקה לו בדחיפות.

במצב זה נוצר מתח בין בני-הזוג,והדבר שהיה הכי מפתיע באותה סיטואצייה,שכאשר הבן הגיע ועזר לאימו החולה,התקשרה אליו אשתו וביקשה ממנו למסור לאימו את הפתק שכתבה -ובו מופיע מספר טלפון של "סיוע לחולים בשעת חירום."

האם נדהמה מכך,שלאחר שהיא עושה כה רבות למען הבן והכלה -
בכול ימות השנה,היא הרגישה ממש איום ונורא בעיקר מעצם כתיבת הפתק ומחוסר הרגישות הבלתי מתחשבת,מצד הכלה- כלפיה.

קרה פעם אחת בשנה לאם החתן ,מצב בו הרגישה כול כך רע, שנזקקה לעזרת הבן היחיד שלה,והנה הכלה שולחת לה פתק
שתקבל סיוע ממקום אחר,תחושת חוסר התחשבות -בלשון המעטה..

האם לאימא אין זכות לקבל עזרה מהבן בשעה שהיא כה זקוקה לעזרתו,וכלתה כותבת לה ,להבא לפנות רק למקום סיוע לחולים,כדי לקבל עזרה ,ולא מהבן שלה.
(אגב,הבן שהוא רופא,סייע לאימו,וחזר לגן האירועים לאחר זמן קצר, להמשיך לחגוג עם אשתו וחבריו).

האם שתמיד עוזרת לזוג,מרגישה שהכעס וחוסר התחשבותה של של כלתה,היה מיותר לא הגיוני ומאוד לא ראוי להתייחסות כזו.
וגם הכלה הבהירה שהיא מרגישה פגועה ,על כך שחמותה מרשה לעצמה להתסייע בבן היחיד שיש לה ,כשהם בחתונת החברים.

הכלה הכועסת הלכה רחוק מדי,והעבירה את התאומים הקטנים למשפחתון,ולא רוצה יותר עזרה מחמותה.
בשבתות היא שולחת את הבן עם 2 הילדים לביקור אצל אימו.

מה דעתכם על כול מה שהתרחש, ואיך הייתם מתייחסים לכלה -
שכך הייתה מגיבה לכם בשעה שאתם זקוקים לעזרה ?

 

[mykal]

דעתי,

1)השאלה בסוף הפוסט שלך לטעמי, כבר לא רלונטית,
מפני שהם התרחקו והן היום אויבות אחת לאחרת.וגם אם
יחזרו ליחסים קורקטיים--הסיפור הזה יהיה כל הזמן ברקע.
חבל--אבל עובדה.
2)איפה הבן בכל הענין, של התגובה אח"כ, ההעברה למשפחתון
והניתוק של אשתו. מה הוא אומר? הרי כרופא אם היה קורה
באותו אולם ארועים משהו,לאנשים זרים, או מחוץ לאולם תאונה--לאנשים זרים--
היה מפסיק לרקוד עם אשתו ויוצא לטפל זו חובתו, על כך חתם,
אז מה הבעיה אם נעדר לחצי שעה כדי לטפל באמו? לא קשור בכלל
לאם עוזרת או לא עוזרת, היה חייב לטפל כמו באדם זר.

 

[oritta17]

בקשר לבן שלה,זה שהיא סיפרה לי,

במצבו מאז המקרה ,הוא מרגיש בין הפטיש לסדן,וגם לא רוצה להתווכח בעניין עם אשתו,
אבל מצד שני הוא דואג ואיכפתי וגם מבקר את אימו.
אני הצעתי לאימו שלא תתרגש יותר מדי מהעניין,והזמן ירגיע את הכעסים של הכלה,
לכלה יש מה ללמוד בעניין יחס וטיפול באנשים ,גם אם יש חתונה,הרי מגיעה לה כאימא לקבל מהבן עזרה בעדיפות ראשונה,.(ובפרט שזה קרה באופן חד- פעמי.)
&nbsp
אגב, הן לא אוייבות, אבל חמותה הסבירה שעדיין יש פער בהבנה בכמה נושאים שאין הסכמה ,שכנראה נובעים מחוסר בגרות והבנה מצד הכלה.(לכלה יש עדיין מה ללמוד מהחיים,ומיחסי -אנוש, היא צעירה,רק בת 24)
&nbsp
מקוה בשבילה שהכול יחזור לשיגרה,ולתחושה החמימה שהייתה שם מקודם,
כפי דברי חמותה.
&nbsp
ותודה לכול המשיבים.

 

[mykal]

קראתי אותך,

ואומרת מה התובנות שלי,ואתחיל מהסוף,
1)זה שאת מקוה שדברים יחזרו לקדמותם, מצטערת לא יכול לקרות.
גם כשפצע מגליד נשארת צלקת.
כל אחד משני הצדדים "כועס" "נעלב" על הצד האחר,
אם לא מתקנים במידי, אז כל אחד מתבצר בעמדה שלו ומוצא עוד טיעונים
כדי להצדיק את עצמו, והאש מעצמת.
תנסי לברר במקרים אחרים ודומים ותראי שזו הדינמיקה.

אם רוצים באמת לשנות--צריך לעשות מעשה מתערב של גוף חיצוני.
ניטרלי פחות או יותר.

2)תחושת הבן שהוא בין הפטיש לסדן--במקרה הזה שטותית. כי במקרה של חולי
מול בילוי יש סדר קדימויות בולט, במיוחד שהוא רופא.
תפקידו היה להעמיד את אשתו מול המציאות והטיעונים להרגיע, ולומר דבר פשוט, אם היה פיגוע הייתי הולך? כאן נקראתי במשמרת. נקודה.
3)לומר הכלה רק בת 24 ותלמד--סליחה, היא כבר בת 24 היא כבר אמא,
בעלה לא נעלם לחודש,שעה מבילוי, היו שם חברים משפחה, לא נשארה ביער,
באמת? להקל מעליה את הענין נשמע מרגיז.
לא התחתנה עם סנדלר, או עם קופאי בבנק, התחתנה עם רופא--
אז כן, יש משמרות ויש זמני חירום, לכן בעלה היה צריך לנפץ את התגובה המתלהמת והכועסת ולא להיות בין הפטיש לסדן.

ההרגל שתמיד מאשימים את החמות--ואין ביקורת עצמית של כלות קצת מציק.
(אני כותבת זאת למרות שהיתה לי חמות מהגהינום)

 

[מימי מייאו 1]

הבן לדעתי היה צריך לעזור לאמא שלו בלי שום קשר לשאר

ולילדים בני שנה וחצי בכל מקרה עדיף במעון לדעתי

 

[הייתיאביבקיץ]

זו פעם ראשונה שקרה מקרה כזה?

אם זו פעם ראשונה שהאמא מקפיצה את הבן כי היא לא מרגישה טוב - אז הכלה הגזימה.

אבל אם זה חוזר על עצמו, זו בעיה. כי גם בנים אוהבים ומסורים לא צריכים להיות זמינים לאמא 24 שעות ביממה. בלי קשר לשאלה האם האמא הזאת מטפלת בנכדיה או לא.

ואני רוצה להוסיף שעצם התיאור המקדים הארוך על עד כמה החמות עוזרת ועושה שלא על מנת לקבל - יוצר תחושה מעט מטרידה. כאילו באמת כבר כמה חודשים שהכלה חיה תחת התחושה של "תגידי תודה שיש לך כזאת חמות נהדרת". לפעמים יותר קל ונוח לתת כסף למטפלת שכירה, מאשר להיות כל הזמן תחת התחושה שאת חייבת למישהו.

איך הייתי מתייחסת לכלה?
אני חושבת שהייתי מנסה לדבר עם הבן. לבקש אם הוא יכול להבין למה הכלה כלכך כעסה עליי.

ולחכות קצת. כעסים שוככים עם הזמן

 

[oritta17]

כן, זה פעם אחת קרה .

 

[talitush2]

כמובן שאנחנו לא יודעים את כל הפרטים

אבל אם נתיחס רק עפ"י מה שנאמר כאן -
אין ספק שהכלה נהגה בטפשות גדולה.

במצב הענינים הנתון כרגע, אין לחמות הרבה מה לעשות, חוץ מאשר לתת לזמן לעבור ולמשקעים לשקוע. שתיהנה מבנה ומהנכדים המבקרים אותה.
לדעתי, כשהזמן יחלוף, הכלה תתעשת ויש לקוות כי תשפר את התנהגותה. אולי אף תביע חרטה כשתבין עד כמה לא נהגה כיאות.
לחיים יש גם דינמיקה משלהם, ולמרות שהנכדים במשפחתון, היא עוד תזדקק לחמותה, והרבה. יהיו חופשות, יהיו מחלות, יהיו כל מיני פנצ'רים שבהם תזדקק לעזרתה.

באשר לבן - כמובן שניתן היה לצפות שהוא יעמיד אותה במקום ויבין את אמו. חבל מאד שמשתמע שזה לא כך. יש מקרים בחיים שצריך להעמיד אנשים קצת במקום. והוא לא עשה את זה. חבל, אבל כרגע נראה שזה מה שיש.

 

[ayaht]

ניחוש..

הכלה כנראה מאוד ציפתה לבילוי עם בעלה.
היא כנראה לא זוכה לבלות איתו זמן נטו רק של שניהם.
שני ילדם קטנים, החמות כל הזמן אצלם, עוזרת להם בטיפול בילדים ובהכנת ארוחות, שניהם עובדים, הבעל רופא - שזה אומר שמזעיקים אותו הרבה לכל מיני מצבי חירום וגם שעות העבודה שלו ודאי מאוד ארוכות.

אפשר להבין את האכזבה והתגובה החריפה כשאמא שלו "הפריעה" באמצע.
החמות לעומת זאת מבצעת עבודה במשרה מלאה במשק הבית, ולא מקבלת על כך שכר. אולי גם לא הערכה מספקת.

אפשר לנחש שהבעל מבסוט מהעזרה הרבה שהוא מקבל מאמו.
לא בטוח שגם אישתו כל כך מרוצה..

ברור שהבעל היה צריך לעזוב הכל ולרוץ לטפל באמו.
זה מה שעושים במצבים כאלה.

זאת היתה טעות לתת את הפתק לאמו.
אבל אולי הוא לא ידע מה כתוב בפתק.

אין ספק שצריך לסדר את המינונים.
יותר זמן נטו עם אישתו ומשפחתו הגרעינית,
פחות להעביד את אמו מצד אחד, ויותר לכבד אותה.

 

[הייתיאביבקיץ]

אולי האינטסיביות של החמות בחייהם לא באמת לרוחה של הכלה

אישה צעירה רוצה להקים משפחה.
כשהאמא של הבעל נמצאת שם כל היום, מטפלת ומבשלת, זה נותן להרגיש שהיא מתייחסת אליהם כאל הילדים שלה. זה הבית שהיא האמא בו, והם הילדים.

יש סיכוי לא רע שהכלה כבר מזמן מאסה בסידור הזה. אולי התגובה המוגזמת להקפצה מהאירוע היתה רק הטריגר.

הסבתא נשמעת אישה שרוצה לעזור. אבל אולי כדאי שתתרחק קצת. תתחיל לפתח חיי פנסיונרית, תמצא עיסוקים לשעות הפנאי הכלכך רבות. ובמשפחה תתפקד כסבתא, לא כאופר. אם היא תעשה כך, אני חושבת שהכלה תירגע.
סבתא זה אומר לארח, להאכיל - בבית שלה, לשחק עם הנכדים.
זה לא לעשות שום עבודה שהיא בבית של הבן. אפילו לא לקום ולרחוץ כוס תה. לא להתחיל לקפל להם כביסה. להתנהג בבית של הבן וכלתו כמו שמתנהגים בבית של חברים או קרובי משפחה.

 

[ויקה1222]

 

[חייבתלהגיב]

לדעתי, קודם כל, אין קשר

בין כמה החמות עוזרת להם, לבין השאלה אם הבן צריך לבוא לעזור לה. אם חושבים שהוא צריך לעזור לה כי היא אמא שלו והוא הבן היחיד שלה, רופא, ונמצא 5 דקות משם - אז הוא צריך לעזור לה גם אם היא לא מטפלת בילדים. ואם הוא לא צריך לעזור לה כי היא אמא שלו, הוא רופא, וכו' - אז הוא לא צריך לעזור לה גם אם היא כן מטפלת בילדים. כלתה בבירור חשבה שהוא לא צריך לעזור לה בזמן החתונה - ואני לא חושבת שההתנהגות שלה גרועה יותר כי היא מטפלת בילדים שלהם. אני במקרה כן חושבת שההתנהגות שלה גרועה, אבל, שוב, בלי קשר לילדים.
עכשיו לשאלה למה הכלה הפסיקה לתת לסבתא לטפל בילדים - ההשערה שלי היא שמה שקרה גרם לריב בינה לבין בעלה, ובין אם כבר קודם לא היה לה נוח מהסידור ובין אם לא, היא הבינה שהמצב שבו האמא כל כך מעורבת בחיים שלהם בעייתי - כי זה באמת מציב את הבעל באמצע בינה לבין האמא שלו, ויכול לגרום למתחים ביחסים שלהם. לדעתי היא קיבלה החלטה נכונה. שוב, בלי קשר לשאלה אם היא הייתה בסדר בעניין של אם הבעל היה צריך ללכת לטפל בה בחתונה או לא - זה לא משנה מה היה נושא המחלוקת, הסיטואציה פשוט פקחה את עיניה לגבי הקונפליקט הבעייתי של הבעל, והבהירה לה שעדיף לצמצם את נקודות החיכוך האפשריות (ומן הסתם יש הרבה יותר נקודות כאלה אם הסבתא נמצאת אצלם בבית כל יום ומטפלת בילדים וכו').

 

[אחותו של שקספיר]

הכל בעיניי המתבונן

סביר להניח ששמעת את הספור מהחותנת
נשמע לי סיפור פולני לחלוטין של "אני כל הזמן מטפלת בתאומים,מבשלת, מתחזקת את הבית....ומה כבר ביקשתי?"
זוהי הזדמנות נהדרת של משבר משפחתי.
ולמה נהדרת?
כי מכאן אפשר לצמוח עם הגדרת גבולות- משפחה גרעינית-מורחבת.

מאד מציעה לעשות התערבות חיצונית-טיפולית, כי נשמע מתוכן ההצגה של הדברים (אני מעריכה מנקודת המבט של האם) שיש לא מעט סוגיות שצריך לעבד שם.

 

[רוזי וקיידי]

אני מאמינה שלכל מטבע יש שני צדדים...

אבל...בהנחה שהמצב הוא כמו שסיפרת- הכלה פשוט כפוית טובה ו24 זה לא כל כך צעירה.. בטח שלא כדי לספק תירוץ להתנהגות כזאת.
אני חושבת שהייתה צריכה לחזור עם בעלה לראות מה מצבה של חמותה גם אם היא התבאסה לעזוב. אם בחרה להישאר, לא הייתה צריכה לעשות דרמות מיותרות אח"כ.
&nbsp
אני מבינה את הבן שלא רוצה לריב איתה אבל אחרי מקרה כזה הייתי שוקלת אם זה האדם עמו אני רוצה לבלות את חיי.
בשלב מסוים הילדים היו צריכים ללכת למעון כך שדווקא מזה לא הייתי מתרגשת ולדעתי זה טוב שהבן מגיע עם הילדים בלי הכלה. לא חושבת שחברתך צריכה להתנצל בפניה, הכלה צריכה להתבייש בעצמה..
&nbsp
&nbsp

 

[רוזי וקיידי]

יש לנו מקרה דומה במשפחה אגב...

לזוג עוד אין ילדים אבל אמא שלו מכרה את הדירה בארץ כדי לתת לו את הכסף לקנות בית בארה"ב (אליה הוא עבר) והיא עברה לשם.
עד שתקבל דיור ציבורי (ככה הם קוראים לה אם אני לא טועה) היא חייה איתם. הם נשואים שנה וחצי בערך וכל יום אני שומעת את קרובת המשפחה נפגעת שהיא אכלה/לא אכלה מהבישולים וכו..
הכלה רוצה לבשל לבד אבל לא יודעת, האמא המיעה לעזור אך היא לא רוצה...
הבן שלה מאוד מלא (הכלה במשקל יחסית סביר..) וקונה/מזמינה כל הזמן 'גנק פוד והאמא פשוט מפחדת שהבן שלה ימות מהתקף לב ולא יודעת מה לעשות...
&nbsp
מצד אחד הם אומרים שהם רוצים לעשות הכל לבד (לבשל, לנקות וכו) מצד שני הם לא עושים כלום וכשהיא מפסיקה הם מבקשים ממנה...
&nbsp
בקיצור, היא ממש מחכה לדיור הציבורי....

 

[sashalola]

מפניני חמותי היקרה ז"ל: "ידוע שכלה וחמותה לא מסתדרות"

על בסיס המשפט הזה התנהלה מערכת היחסים שלנו לאורך שנים.
מאמי היקרה ז"ל למדתי, שיננתי והפנמתי שני משפטים.
"לא משנה איך היא מתנהגת, לעולם אל תשכחי שזאת אמא שלו" (של בעלי אהובי)
"אף פעם אל תצפי שזה שמולך ישתנה לנוחותך ויתנהג בהתאם למה שנכון ומתאים לך. תמיד, בכל מצב שיש בו קונפליקט, תמיד תשאלי את עצמך
what can i do about it"
היחסים שלי עם חמותי היקרה ז"ל היו מאוד מורכבים, בלשון המעטה,
בערוב ימיה, על ערש דווי, בוקר אחד כשישבתי לצידה, היא ליטפה את ראשי (פעם הראשונה מאז שהכרתי אותה) ואמרה שהיא מצטערת שפיספסה אותי.
האישה הטובה בסיפור שלך הייתה פחות סובלת ונעלבת אם התרומה שלה והנתינה שלה לזוג היו בלתי תלויים בדבר. שהיא עושה פשוט בגלל שהיא רוצה.
המקרה הלא נעים שקרה באותו ערב, אפשר לפרש אותו ולבחון אותו דרך העיניים והחוויה של שלושתם, וכנראה שיהיו אלו שלושה סיפורים שונים.
היה הרבה יותר קל לעבור את הערב הזה ואת התוצאות הלא נעימות אם האישה הטובה לא הייתה מזכירה את דבר התמורה שהיא ציפתה לקבל לאור הנסיבות.

אחלה פורום יש לכם. מעניין לקרוא

 

[talitush2]

בתור מי שזכתה לשתי חמיות (כך אומרים בעברית...)

נהדרות, אני מאד מאמינה בהדדיות בחיים.
חמותי הראשונה, אמו של בעלי, נפטרה בגיל צעיר מאד. היתה נהדרת - תומכת, אוהבת ומבינה.
השניה, לה נישא חמי לאחר מכן, עזרה מאד והיתה מאד טובה אליו ואלינו, במיוחד בהתחשב בזה שהנכדים לא היו שלה.
היום כשאני בעצמי חמות, אני מאד מנסה ליישם את מה שהתנסיתי והפנמתי במהלך השנים. זה עוד די תיאורטי, כי לדעתי עיקר הסיפורים מתחילים עם הגעת הנכדים. עד אז בדרך כלל היום יפה וורוד.
הנכד בדרך.... אז הכל עוד תיאורטי. אבל אני מאד מנסה לא להעיר, לא להתערב ולא להגיד. למרות שיש לי.... (פולניה או לא...)
כלתי בחורה מאד איכותית וטובה והם בזוגיות טובה מאד. משדרים מאד באותו ראש וזה נפלא. אני נהנית לראות את זה ומתעלמת משאר הדברים שפחות נושאים חן בעיני.
הייתי גם מאד שמחה אם היתה יותר חמה באופן כללי, ואלינו באופן פרטי. אבל היא לא. ניסיתי, ואני עדיין מנסה לקרב אותה, אבל היא כזאת. האמת - גם הבן שלי כזה. אז כנראה שזה מה יש ועם זה נסתדר.

 

[חייבתלהגיב]

בני כמה הילדים שלך היו כשחמותך "הראשונה" נפטרה?