ילדה מטפלת

ילדה מטפלת

שוקו בת 2.2 ומאד מטפלת, בנו באחרים. אז מה הבעיה? למה היא כזו אני לא חושבת שלהיות מטפלת קשובה וערנית לרצונות והצרכים של אחרים זה רע, אבל כבר בגיל כזה!!! יודעת שיש לה את כל החיים בשביל לעשות לאחרים ולטפל(בעל, ילדים ואולי מקווה שלא גם הורים). דוגמא שהיא גם סוג של שוויץ: בראשון הייתי ממש חולה היא נגשה עלי ושאלה:"אמא רוצה תה?" ולא הניחה לאיש עד שהם הכינו לי תה יחד. דוגמא נוספת הבוקר האיש יצא לעבודה היא רצה למדרגות וצועקת "אבא מפתחות? אבא טלפון?". כשיש תינוקות באזור היא מפסיקה כל דבר וניגשת להציע מוצץ, מים משחק. ברור המקום המצחיק והגאה של זה, לא כל כך ברור הצורך שלה להיות כל כך מטפלת ודואגת. איך אני עוזרת לה לשנות קצת, לחשוב גם על עצמה ולא רק על אחרים.
 
זה לא ברור לי מה רע בזה...

האם היא בכלל לא דואגת לעצמה? האם כשהיא צריכה או רוצה משהו היא תמיד מוותרת? דווקא בגלל הגיל שלה זה נראה לי שלב מקסים, אך לא מדאיג. גם שביטי שלי באופן עקרוני ילדה מאוד נדיבה שדואגת לאחרים ותמיד מבקשת שכל מה שהיא מקבלת יינתן לילדים אחרים סביבה. היא עכשיו בת שנתיים ותשעה חודשים. אני חשבת שבזכות התכונה הזו היה לנו קצת יותר קל להתמודד עם תופעת ה"שלי" המשתוללת בדרך כלל בגיל הזה. היא אמנם חושבת שהכל שלה, אך היא מוכנה גם לדאוג לאחרים אם מסבירים לה שמישהו אחר צריך או רוצה ממה שיש לה. זה מוזר שדווקא התחשבות ודאגה לזולת שהם תכונות שבדרך כלל צריך לטפח (והם כבר נהיו מאוד נדירים אצלנו) מדאיגים אותך. העיקר שתמשיכי להינות ולהיות גאה
 
מדאיגים זו לא בדיוק המילה

אני יודעת להעריך את החשיבות וגאה בה מאד על הרגישות. אבל באמת חושבת שזה גיל מוקדם מאד להתייחס כל כך אל האחרים. גם היא מתעקשת על דברים שהם שלה לפעמים וזה לא הויתור אלא הצורך- לטפל ולדאוג לצרכים של אחרים. פחות במה שהיא רוצה לעצמה כמו כמה היא מוכנה להשקיע בשביל האחר. תוך כמה דקות ינתקו את החשמל אצלנו הפסקה יזומה אז אוכל לחזור רק בערב. תודה מראש לכל העונות.
 
אני יכולה להבין מאיפה בא

החשש שלך (אני חושבת..) - מכך שמי שמטפל באחרים במידה מסויימת שם את צרכיו אחרי צרכיהם, ועכשיו יש לה את הזכות להיות הראשונה ברשימה. אולי מצד שני היא נהנית עכשיו מכל העולמות - גם מכך שצרכיה הם הראשונים בסדר העדיפויות של האנשים סביבה, וגם מתחושת הערך העצמי שיש למי שדואג לאחרים (תחושת ערך שהחזיקה את סבתא שלי למשל כשהייתה המאמא של כל המשפחה, כולל הילדים של האחים שלה). לדעתי כל זמן שאין כאן אלמנט של שליטה באחרים דרך הטיפול בהם (סבתא שלי סבלה מהסימפטום הזה) זה מאוד מאוד חיובי!!
 

יפעתm4m

New member
ועוד משהו...

אולי באיזה שהוא מקום התחושה שלך לגבי העיניין תהיה שונה אם תפרשי את הסיבה ותראי אותה באופן שונה- אולי אם הייתי מסתכלת על פיצית כזו ומפרשת את הדאגנות והאימהיות הזו שלה בקטע של "וואלה- היא מנסה להיות גדולה"-היא מראה לי שהיא גדולה, נמאס לה להיות הפיצית... או אולי לראות את זה כרצון שלה לעשות דברים שהיא רואה שאחרים סביבה עושים- פשוט חיקוי שהוא המפתח ללמוד את העולם ואת ההתנהלות בו? ומאד מסכימה עם יעל על העיניין של ערך עצמי- תרומה ומועילות הרי זה מה שאנחנו אחר כך נפמפם לקטנטנים כשהם יגדלו.
 
די מסכימה רק שאני חושבת שלאור

זה שהשנים האלו עוזרות בלעצב אותם בכל מיני כיוונים, אולי הדוגמא הספציפית(שלי) הזו לא ממש מתאימה כרגע. מה עם אמהות לבנים הן יכולות להעיד את אותו הדבר על הבנים שלהן? יכול להיות שמעצם היותה בת אז יש באמת איזה גן פנימי שקשור לצורך לטפל ולדאוג? לא מצליחה להסביר את עצמי טוה יותר אבל עוד תשובות יעזרו אולי למצוא איזו תשובה.
 
ילדה מטפלת

רציתי להוסיף לך עוד נקודת הסתכלות למחשבה. ילדים בדרך כלל לומדים את מה שהם חיים בבית. יכול להיות שילדתך למדה ממך דפוסי התנהגות שגם את נוהגת בהם? חשבי האם את מטפלת באופן מאוד רגיש בכולם, האם גם את אוהבת להגיש מיד עזרה כשמישהו אחר נמצא במצוקה? האם גם את נוהגת להזכיר לאישך את המפתחות? את הטלפון? ועוד.. יתכן כי ילדתך רגישה במיוחד והיא קולטת את דרכי ההתנהגות שלך עם הסובבים אותך וכך היא מסגלת לעצמה כבר בגיל כזה צעיר את ההתנהגות הספציפית הזו. אם הדבר מאוד מפריע לך וזה נראה לך מוגזם באופן מיוחד את יכולה לחשוף בפניה דפוסי התנהגות נוספים או דרכים נוספות לפתור סיטואציות דומות לאלה. זכרי את המקום המרכזי ממנו היא לומדת מה ואיך, מה נכון ומה פחות נכון. תנסי את זה בדברים קטנים וראי אם היא משנה את הכיוון. בהצלחה עטרת דרכי נשים לדעת
 
עטרת תודה, איך אני משנה ברור שהיא

מחקה אותי ואני באמת כזו בגלל זה מפריע לעי שהיא כבר היום כזו. ברור שהשינוי לא יהיה מוחלט גם לא רוצה שינוי מוחלט אבל כן לשנות בקצת. אז איך???
 
פומיקי יקרה.

אי אפשר לשנות את הסביבה. אי אפשר לגרום לילד לחקות משהו שלא קיים. תשני את עצמך והשינוי של הבת שלך יבוא גם כן. ב"הורות מודעת" הדבר הראשון שאני אומרת הוא שהקושי שלנו עם הילדים שלנו הוא שלנו ולא של הילדים. ביתך משקפת לך מראה למי שאת ולאיך שאת מתנהגת. ממה שאת כותבת, את לא אוהבת את המראה הזאת (לגיטימי). הדרך לשנות היא להשתנות בעצמך. שלך, יעל עיני
 
לפומיקי

אז איך לשנות? עיצה ראשונה לי אלייך לחשוב לרגע על ההתנהגויות האלה אצלך, מדוע את נוהגת כך, מה זה נותן לך? מה את משיגה מכך? מדוע זה טוב לרוץ אחרי בן זוגך ולהזכיר לו את המפתחות, הפלאפון מה זה נותן לך להרגיש? מה את מרגישה כאשר את מושיטה לכולם עזרה, עוד לפני שהם אמרו כי הם זקוקים לה? הבנה של תחושות אלה ומאין הן באות עשויה להיות הפתח לשינוי עבורך. התנהגויות אלה משרתות אצלך צורך מסויים, שאת משיגה כאשר את פועלת כך. כאשר תדעי להצביע על הצורך הזה ותחשבי מאין הוא נובע, יפתח הפתח עבורך לשנות אם תרצי בכך. יתכן כי יהיה לך קשה לעשות זאת לבד ותזדקקי ליעוץ בנקודה זו, אבל אין ספק שהשינוי הוא בידייך וברגע שתחליטי שאת באמת רוצה בו תוכלי לפעול. בברכה עטרת דרכי נשים לדעת
 

פנינה101

New member
שלום אני חדשה פה, והתיאור של פומיקי

הידליק אותי. אני אמא חד הורית לילדה בת 16 וחצי. זה לא כל כך הרבה כמו שזה נשמע. אני למדתי לשנות את עצמי, ובכך לתת דוגמא לבת שלי. כמו שיעל אומרת. שינוי מודעות... הבת שלך פומיקי, היא מחקה אותך מאד. היא לא מודעת לכך שזה טוב או לא... היא עושה זאת בכיף כי זה מה שאמא שלה עושה. ומה שאמא עושה זה תמיד טוב ונשגב. מה שלמדתי, וזה עובד, שקודם אשנה את עצמי אהיה מודעת לעצמי, ואז אשוחח על הדברים שלא נראים לי עם הבת שלי... אם את מודעת לעצמך ומשנה... זה עובד... רק אל תלחיצי אותה מגיל קטן... בהצלחה
 
תודה רבה יעל ופנינה אני בהחלט עובדת

על שינוי אולי פעם אספר איזה שינוי כבר עברתי.
 

פנינה101

New member
פומיקי, אותי זה באמת מעניין

כי אני גם עברתי שינוי, ועבדתי קשה להגיע לאן שהגעתי. אז אשמח לקרוא מה עבר עלייך. זו ההתמודדות האמיתית של החיים... ודרך הילדים שלנו אנחנו לומדים לתקן.. הם עוזרים לנו בעצם, הם מראים לנו את הנקודות החלשות שלנו. שיהיה לך בהצלחה רבה פומיקי פנינה
 
למעלה