ילדה שלא מדברת עם אמא

עדי 87

New member
ילדה שלא מדברת עם אמא

מקווה שהגעתי לפורום המתאים.?
האם יש פה אמא שנמצאת בסטואציה כזאת שהבת בסביבות גלאיי 25-30 לא מדברת איתה...?
למרות שנעשו כל הדרכים להבין למה הנתק וכמובן ללא מענה...
אשמח לשמוע כיצד ניתן להתמודד במקרה כזה?
תודה.
 

חני בו

New member
לא מכירה

ואני מאושרת שהבת שלי ואני ביחסים מעולים (היא בכתה יא) אבל האם באמת "נעשו כל הדרכים להבין למה הנתק"?
לא נשמע לי הגיוני שהסיבה לנתק לא ידועה. דברים כאלה לא קורים בלילה אחד. יש התדרדרות בין יחסים ונתק לא קורה בין לילה.
 
אני מכירה הורה כזה

אבל מאד קשה להתייחס בלי לדעת יותר פרטים
מתי זה התחיל?
כתוצאה ממה?
מי יצר את הנתק?
מה נעשה כדי למזער אותו?
מה הייתה מערכת היחסים קודם?
וכן הלאה.
 

talitush2

New member
אני מכירה כמה וכמה מקרים כאלו

רובם הם על רקע כספי. ילדים שמרגישים מקופחים ביחס לאחיהם. בווריאציות שונות, אבל זה המוטיב.
מקרה אחד - באמת לא מובן לגמרי. בת שנעלבה ממשהו שאמרו לה וניתקה לגמרי את הקשר עם האם והאחות, וכל המשפחה המורחבת.
זה מקרה מאד מאד כואב כי האמא אלמנה, ושתי הבנות גרות בחו"ל. נסעה אליה כמה פעמים וגם "שליחים" אחרים נסעו וניסו לדבר על ליבה, אך ללא הואיל.

לדעתי, במקרה כזה אין הרבה מה לעשות. פשוט להרפות, ולהמתין בסבלנות עד שהאסימון יפול לה והיא תתעשת. זה כואב ברמות לא יתוארו, אבל אין ממש מה לעשות.
להבדיל, במקרים האחרים בהם מדובר על רקע כספי - לעתים הורים באמת עושים שטויות ומפלים בין הילדים. מכירה אישית 3 מקרים כאלו, שבקצת מחשבה היה ניתן למנוע את זה.
אני לא ממש מבינה את הסיבות שהביאו את ההורים לנהוג כך, אבל זו בפירוש שטות שעולה להם בניתוק היחסים עם הילדים. חבל מאד.
 

טובללכת

New member
לא מכירה מקרה כזה, אבל..

כמו שכותבת אחותו של ש' יש המון שאלות שלא ניתן עליהן מענה בפנייתך, עדי.
אולי אם תפרטי קצת יהיה ניתן להבין יותר. וכן אם היא גרה בבית או בחוץ, ועוד.
אולי יש מישהו שהיא כן מדברת איתו כמו חבר/ה, אח/ות שממנו תוכלי לשמוע מה הסיבה לנתק.
לדעתי מקרים כאלו הם כל כך אינדיווידואליים וקשה ללמוד ממקרה אחד לשני.
כואב. וכואב עוד יותר כשלא יודעים מדוע.
 

r i n i

New member
בתור מי שלא דיברה עם אמא שלה כמה חודשים

צריך להבין מה קרה שם.
לא סתם ילדים מנתקים קשר.

* אחרי הנתק בן כמה חודשים שהיה ביננו חזרתי לדבר איתה לבקשתו של אבא שלי שהיה בתקופה אישית קשה מאד ובנוסף היה בין הפטיש לסדן (בין אמא שלי לביני).
היחסים שלנו היום, אחרי 30 שנה בערך, טובים ואפילו מאד. כשהייתי צריכה אותה היא היתה שם לצידי במאת האחוזים.
 

קליספרה

New member
מכירה - ובדרך כלל במקרים כאלה

מדובר בשילוב של כעס ותחושה שהנוכחות של האם מזיקה
אם מרעילה או אם שמייצרת אצל הבת תחושה של מחנק.
&nbsp
מה לעשות - אם יש מישהו שבקשר טוב עם הבת בלי קשר לאמא
שתיצור איתה קשר בלי ניסיון לתווך
שתקשיב ותנסה להבין באמת מה קורה שם מהצד של הבת נטו.
 

עדי 87

New member
ילדה שלא מדברת עם אמא

בהתייחס לתגובות שלכם..
אוסיף ואומר שאני התגרשתי כשביתי היתה בת 12.עד גיל 16 חייה איתי ולאחר תקופה ארוכה שהתעללה בי נפשית בקשתי שתת לי קצת מנוחה ותעבור להתגורר עם אביה..לאחר כמה חודשים נרגעתי ואגרתי כוחות מחודשים ובקשתי ממנה לחזור והיא סירבה...למרות כל זאת המשכתי להיות מעורבת בחייה..ביקשה את עזרתי בבעיות שנוצרו בבית הספר כתוצאה ממשבר הגירושים שלי...בכל בעיה שהיתה לה תמיד עמדתי לצידה...הנתק עם הזמן רק הלך והעצים...עד שנוצר נתק מוחלט..שלחתי לא מעט sms שלא נענו..בקשתי לדעת מה הסיבה? ללא תגובה.
לפני מספר חודשים אחותי פנתה אליה לקבל תשובה לסיבת הנתק ותשובתה היתה "הקשר עם אמא עושה לי לא טוב" המשפט הזה ממש פצע לי את הלב שלא חדל מלדמם.. לומר את האמת אני מנסה למצוא פרשניות לאותו משפט...אך לצערי לא מצליחה.רק מי שחווה סטואציה כזאת יכול להבין עד כמה הכאב בלתי נסבל...וכפי שהבנתם הנתק הוא לא על רקע כלכלי...
לצערי יש לי ילדה אחת.. ומזה שלמעלה אני מבקשת שיתן לי כוחות לשאת את הסבל הבלתי נגמר...אני שואלת לא פעם איך ילדה מסוגלת להתעלל בצורה כזאת באמא שביסורים הביאה אותה לעולם?...אמא שרק דאגה ונתנה...
ליבי ליבי עם אותם אבות ואמהות שחווים נתק מילדיהם...
מקווה לימים טובים יותר.
 

Lhuna1

New member
כותבת לך דברים שכנראה לא תאהבי לשמוע

אפילו מבלי להכיר כלל אותך ואת ביתך ואת כל מה שקרה, אני מבינה את התשובה של הבת שלך.

כי מבין השורות של הודעתך זועקת נימה של האשמה כלפיה, ושל "אני המלאך והקורבן והיא הרעה שמתעללת בי בלי שום סיבה".

זועק לי שאת לא רואה אותה ולא מנסה כלל להכיר בקושי שלה.

את כותבת על "הסבל בלתי נגמר" - שלך.
את כותבת "איך ילדה מסוגלת להתעלל באמא...?" - היא השטן המתעלל ואת הקורבן. את ממש מאשימה אותה פה ברוע לב!! ואת מתפלאת שלא טוב לה להיות בקשר איתך? במישהי שרואה בה כזאת מרשעת?
את "אמא שרק דאגה ונתנה..." - שום דבר רע לא עשית, היא פשוט לא סובלת אותך סתם ככה בלי סיבה, כנראה שהיא מכשפה כפוית טובה ששונאת את מי שדואג לה.
את מספרת שהיא "תקופה ארוכה שהתעללה בי נפשית" - וזאת את כותבת על ילדה בת 12-16 שעברה משבר עקב גירושים לא קלים של הוריה... ממש שטן.

הכל הצדקה לעצמך. זה העיקר.

איפה היא בסיפור שלך?
איפה מה שעבר עליה ? איפה הקושי שלה?
איפה האמפתיה לילדה שחוותה משבר קשה, ושכנראה לא ידעה איך להתמודד ולהכיל אותו וזעקה לעזרה בהתנהגות בעייתית, ואימה, זו המלאך שרק נותן ורק דואג, בעצם גירשה אותה מהבית, ביקשה להפטר ממנה, בצעד שמן הסתם הכאיב לה רק יותר וקשה לה אולי עד היום לסלוח עליו?
אני לא מאשימה אותך על הצעד שעשית, אולי באמת לא ידעת איך להתמודד והיה לך קשה מידי וזה היה צעד נכון - הבעיה היא שאין לך פה שום אמפתיה לצד שלה, לכמה שזה מכאיב ומאכזב וכמה יכול להיות קשה לילדה בת 16.
וגרוע מזה שאין לך אמפתיה - את עוד באה אליה בהאשמות קשות.

את רואה ילדה מתעללת במקום ילדה שזעקה לזערה.

בשביל פיוס אמיתי צריך לראות את הצד השני. צריך להבין אותו ולרצות להבין אותו.
צריך להיות מוכן לקבל שלא היית טלית שכולה תכלת, ושכן פגעת ואכזבת והכאבת, גם אם הכוונות שלך היו רק לתת ולדאוג.
מההודעה שלך נובע שאת עדיין במקום של לראות רק את עצמך, והדבר הכי חשוב לך הוא להצדיק את עצמך.
להכחיש כל סיבה אפשרית שאולי כן יש לה לכעוס עליך.
לא להכיר בשום טעות שאולי נעשתה, בשום עוול שאולי נגרם לה (ללא כוונה, אפילו רק מעצם הגירושים).

אין פלא שלא טוב לה להיות במחיצת האם שהיתה אחראית (יחד עם אביה) למשבר שעבר עליה בגיל 12, שלא ידעה איך לעזור לה להתמודד איתו, שהעדיפה להרחיק אותה מביתה בגיל 16 - ושעד היום עוד מאשימה אותה בכל זה ורואה בה מתעללת. שעד היום לא מכירה בכאב שלה (של הבת).

את חותמת את הודעתך ב"ליבי ליבי עם אותם אבות ואמהות שחווים נתק מילדיהם..."

אז אני אגיד לך שליבי דווקא עם אותם ילדים, שהוריהם לא רואים איך הם מכאיבים להם...
נסי לפתוח את ליבך לצד השני, לשים את עצמך בצד פעם אחת, ולראות את ילדתך ואותה בלבד - את הכאב שלה ולא את שלך.
בלי "אבל רק נתתי...", בלי "אבל הייתי שם בשבילה תמיד..." בלי צידוקים. יש הצדקה לכאב שלה, זה בטוח. אל תקחי את זה ממנה. במקום זה תבקשי סליחה בכנות, ואולי יום אחד תקבלי את אותו הדבר בחזרה ממנה.
 

rikola2

New member
כן להונה, הגזמת לגמרי

הפכת את הבת לקורבן טהור ואת האמא לאגואיסטית.
גם אני חווה נתק מבתי היחידה, אם היתה רבה איתי, כועסת
וצועקת עלי הייתי מבינה את הסיבה ומנסה לתקן אבל בנתק
קשה להבין מה הגורם לברוגז.
לא תמיד הילדים הם המלאכים, אני לא חושבת שהם נוהגים כך מתוך
רוע אבל גם אם זה מתוך מצוקה, הדרך שלהם לפתור ענינים בנתק
היא דרך מעוותת ומזיקה לשני הצדדים.
&nbsp
 

עדי 87

New member
עדי 87

יקירה...לא כועסת על דברייך... פה קצת קשה לפרוס את כל היריעה...
אך מאחר ואת לא מכירה אותי הזדרזת לשפוט אותי...וזאת זכותך.!
 
הילדה זקוקה לעזרה. וגם את

קודם אבא עזב את הבית
אחרכך אמא אמרה לילדה ללכת מהבית

אני מבינה שאין לך עכשו הכוחות לעזור לה

יש אפשרות למצוא עזרה מקצועית?

גם לה, וגם לך. בנפקד. שתיכן במצוקה
 

עדי 87

New member
ילדה...

ניסינו בתחילת המשבר ללכת ליועצת והיא סירבה...
הלוואי והיה שיתוף פעולה מצידה..בשמחה הייתי הולכת...
שתבינו אני לא כועסת על ביתי היא כנראה עברה טראומה נוראית מהגירושים שכתוצאה מכך שתינו משלמות את המחיר...
רק חבל שהימים חולפים ואנו לא נהנות אחת והשניה..
מה כבר יש לנו בחיים אם לא ילדנו...?
אבל עם כל הצער והכאב אצטרך להשלים שיש לי ילדה רק בתעודת זהות..
עצוב עצוב עצוב....
 
את לא תאהבי את הגישה שלי-מזהירה מראש

הילדה היא בת 16
את המבוגר האחראי.
הילדה לא מוכנה ללכת לטיפול ? לכי את.
הקושי שלך "צועק" מכל מילה שאת כותבת.
את "מתקרבנת" (לשון קורבן) ושוכחת קצת כי למטבע יש שני צדדים.
ילדה שהוריה התגרשו בגיל 12
היא "התעללה" בך במשך תקופה (כי?)
ואז את בחרת להעביר את החבילה (אותה) לאבא שלה.
מה הפלא שהיא מלאת כעסים וכאבים?

את המבוגר
לא היא.
במקום לצאת בהכרזות מלודרמטיות על "ילדה בתעודת זהות"
לכי לטיפול, תקלי על החיים שלך, על ההתייחסות שלך אליה
ואולי בסופו של דבר כתוצאה מהשינוי שלך בעצמך- גם יבוא השינוי במערכת היחסים בינכן.

שיהיה בהצלחה.
 
למעלה