ילדים זה כמו סמים, איך לא שמתי לב

רפפם

New member
ילדים זה כמו סמים, איך לא שמתי לב

עד עכשיו?
זה ממש דומה מבחינת האפ והדאון הקיצונים מאוד.

הרי רוב האנשים מתארים את לידת הילדים או כרגע הכי מאושר בחיים או מאוד קרוב לזה, אבל מצד שני אם קורה משהו לילדים, אפילו אם בגיל מבוגר, אז האבל והיגון כבדים בצורה קיצונית.
עכשיו, מה אנחנו כאנשים שפויים אומרים על נרקומן, שזה מצב רצוי, בריא, שזה בנאדם שהיה טוב לו בחיים וחיפש להעצים אותם?
בדיוק להיפך, כולם מסכימים זו אחת הבחירות הכי גרועות שבנאדם יכול לקחת בחיים שלו
ואם אפשר אז כדאי שיגמל כמה שיותר מהר.

ילדים בחברה האנושית זה גם לא ממש כמו סמים של הטבע, אלא סמים שהאדם הגאון המציא כמו הראוין, כי בע"ח בטבע לא שמחים ומתאבלים בצורה כ"כ קיצונית כשנולדים ומתים להם גורים, זה רק בחברה האנושית במאות השנים האחרונות, ברוב ההיסטוריה לא נקשרו כ"כ חזק לילדים כי הרבה מתו ממחלות וממילא אם מישהו היה מהגר לארץ אחרת אז רוב הסיכויים שלא היו רואים אותו יותר
מה דעתכן?
 
זה בדיוק מה שזה מבחינה ביולוגית

כשהאוקסיטוצין מופרש רמות האושר שלנו עולות מאוד ואנו כמו מסוממים משהו, האקוסטוצין ביולוגית משתחרר ברמות יותר גבוהות שנו ליד הצאצאים שלנו וגם כאשר אנו ליד אנשים שאנו אוהבים וזה סוג של ביצה ותרנגולת
 

אלה 82

New member
אני חושבת שלא מזמן הרהרתי בזה בעצמי

חשבתי לעצמי, אני כל כך מכורה אליהם, אוהבת אותם, מלאה בהם אבל אם נסתכל בצורה רציונלית, לעזעזל, הם כילו כל פינה פנויה בחיי, הם גוזלים את כל משאביי, אין לי יכולת להיות עצמאית - הם תלויים בי... כל מה שאני עושה הוא סביבם, אין לי שום פינה משל עצמי, אין לי אפילו רצונות משל עצמי כרגע (אולי כי הם ממש ממש קטנים).
מבחינה שכלית, כשאני חושבת על זה - אני מקווה להתפכח ולחזור לעצמי, שתהיה גם עצמי. כמו האדם שיודע שהסם מזיק לו ושרצוי שייכנס לגמילה.
מבחינה רגשית הייתי מוכנה להשאר במקום שאני נמצאת בו לנצח. אז אם זו לא התמכרות, מה זה?
אני בטוחה שזה קשור מאוד בהורמונים.
 

רפפם

New member
זה לאו דווקא דבר שלילי

אם מבחינה רגשית את גם במקום מאוד טוב שהיית מוכנה להישאר בו תמיד.
אני פשוט משווה את זה לסמים מלאכותיים שהאדם יצר כמו הרואין וכו'
כי נכון שתמיד יונקים דואגים לצאצאים שלהם, אבל אף פעם לא בצורה כזאת כמו במאה שנים האחרונות או מאות השנים האחרונות.
בכל מקרה, מאז שאנשים מביאים פחות ילדים, וגם הרפואה מאוד התקדמה אז הקשר לילדים הפך למשהו קיצוני יותר.

כי פעם כשהרוב היו חקלאים או נודדים אז היה ברור שחלק מהילדים לא יגיעו לבגרות, וחלק מגיל צעיר הולכים לעבוד בשדה, ובכלל לא היה את הקטע האינדוידואלי, אלא הילדים הם בסה"כ המשך של השם והדם שלי ושל השבט, בחברות פרמיטיביות אפשר לבדוק את זה.
ברור שגם להם יש רגשות ויבכו אם הילדים ימותו וישמחו כשהם נולדים, אבל זה הכל עניין של מידה.
גם יש עוד הבדל אדיר כמובן, הסמים גורמים ל UP ו DOWN מידיים, עם הילדים זה משתרע על הרבה שנים, אפילו אם לא קורה משהו נורא, אני מכיר מספיק מתבגרים, גם מעצמי וחברים ובכל מקום, ובעצם מעבר לקטע שהילדים קטנים וחמודים, רוב הזמן בכלל אין בזה כ"כ משהו מיוחד או ששווה להשקיע בו.
יש לי חבר עם ילדה בת שנתיים וחצי ואני גם מאוד שמח לשחק איתה, וגם הוא מתאר אותה כדבר העיקרי כמובן, א"א להשוות את זה להנאה שלו לשחק כדורסל או כל דבר אחר, אבל בתכלס' עוד 10 שנים היא תגדל ומה אז?
הוצאות אינסופיות
אני מקווה שאצלם ואצלך במשפחה יהיו יחסים טובים עם הילדים, ואז גם כשהם יגדלו יהיה קשר חיובי, יש גם כאלה:)
אבל עפ"י רוב זה לא ככה ואנחנו נרקומנים של הטבע.
אני מעדיף באמת להתנדב יש מספיק ילדים במצוקה, כמו ילדי הפליטים או כל מיני יתומים, לעזור להם כמה שעות בשבוע אם אני אוהב ילדים קטנים וחמודים מאשר לקחת אחריות רגשית וכספית אדירה שאין לי מושג איך אנשים עומדים בה רק בשביל להמשיך את הגנים המושלמים שלי
 

אלה 82

New member
אני כל הזמן חושבת על זה

מה יהיה בעוד עשר שנים? כשהם יהיו מתבגרים? האם נאהב אותם? האם נירתע מהם בסתר ליבנו ונתקשה להודות בכך?
וכששאלתי את אמי אם היא לא התעצבה כשגדלנו - היא אמרה לי שממש לא! אני לא יודעת איך לשאול האם הם בכלל אהבו אותנו בתור מתבגרים.

לגבי הקשר עם הילדים במאה שנים האחרונות - אם אני לא טועה בתחילת המאה במקומות מסויימים עוד נהגו שלא לתת שם לתינוק עד שהוא מגיע לגיל שנה, כי אי אפשר לדעת אם הוא יגיע לגיל שנה.
זה גם מראה משהו, לגבי הרציונליזציה של לא להיקשר לילד שאי אפשר להיות בטוחים שישרוד.
אני לא יכולה לדמיין לעצמי ילד בלי שם. איך קראו לו - התינוק?

כן, האמת שמבחינה רגשית אני במקום טוב, זו בועה מאוד מגינה, ההתעסקות בהם ורק בהם.
אבל זה לא משהו שיכול להמשך לנצח, לצערי...
אני חושבת שחלק מהסקרנות שלי לקרוא בפורום היא לבחון את עצמי מול הרגשות ההפוכים לשלי - כל הזמן.
וגם לבדוק את עצמי מול השעון המעורר הזה ששמים פה, כמו שאמרת - "אני מכיר מתבגרים ורוב הזמן אין בזה משהו מיוחד". אני תוהה אם יהיה בזה משהו מיוחד בעוד עשר שנים.
ולא רק מול הילדים. על מה יהיה לנו לדבר עם ההורים שלנו, כשלא נתמוגג בנחת יחד מהנכדים? הקשר שלנו איתם התהדק בעיקר בגלל הנכדים.
אני חושבת שזה אחד החלקים שבו הילדים הקטנים הם שמחה. הם לוקחים את האפרוריות של יחסי משפחה בין מבוגרים... (בבקשה שלא יתנפלו עליי על שאני אומרת כזה דבר, יכול להיות שיש משפחות שבהן זה שונה, אצלי מאוד הרגשתי את זה).
 

yatusha

New member
כמה תיקונים


ההרואין הוא אופיאט ולא סם סינטטי (מיוצר מהפרג), רוב הנרקומנים סבלו ממצוקה כלהיא לפני שנכנסו למעגל הסמים ויש חיות המתאבלות בטבע על הגורים שלהן.
גם האנלוגיה קצת מוזרה, רוב אנשים לא חווים אבל על ילדיהם ואם כן זה קורה לרוב אחרי שנים רבות והיום כאשר מהגרים קל מאוד לשמור על קשר.

אם כבר ילדים (או ליתר דיוק תינוקות) הם כמו מסוממים, מחפשים את הריגוש הבא, שקועים מאוד בצורכיהם האישיים וסובלים מתנודות מצב רוח ןמגיבים בצורה קיצונית כאשר לא מקבלים את מבוקשם - לכן הטבע דאג לעשות אותם כ"כ חמודים
 
למעלה