ילד בן 5 שלא מוכן לשחק עם בני גילו אלא רק עם ילדים גדולים
היי פורום,
נחמד לחזור לפה אחרי המון שנים שלא ביקרתי. נראה הפעם האחרונה שביקרתי פה הייתה לפני 10-12 שנה כשהפורום רק קם והגדולים שלי עוד היו קטנים.
אז יש לי ילד בן 5 ולו אח ואחות גדולים (בני 14 ו 12).
הוא בגן שפתי מגיל 3 וחצי. לפני כן היה בגן רגיל, אך בגלל עיכוב שפתי היה לו קשה להביע את עצמו יחסית לילדים אחרים, אז כנראה בגלל זה הוא הפסיק לדבר בגן בכלל. כל היום היה יושב ומחזיק את היד של הגננת.
כשהעברנו אותו לגן השפתי הוא נפתח ופרח, כי עובדים איתם בקבוצות קטנות ולכל אחד יש מקום וזמן להתבטא.
הבעיה היא כזאת: הוא לא מוכן לשחק עם ילדים בני גילו. כשהוא בגן, הוא משחק עם הילדים, כי אין ברירה כנראה. אף פעם לא מבקש ללכת לאף אחד אחה"צ. כשאימהות אחרות מציעות לו לבוא לשחק עם ילדיהן - הוא תמיד מסרב. אם אני רוצה להזמין מישהו אלינו הביתה - הוא צועק שהוא לא רוצה.
אנחנו גרים בבניין עם הרבה משפחות עם ילדים בכל מיני גילאים.
כשהיה קטן יותר - פשוט השתרך אחרי אחיו הגדולים ושיחק עם האחים הקטנים של חבריהם (שגם הם גדולים ממנו בכמה שנים טובות).
בזמן האחרון הוא משחק עם ילד בן 8 שגר בשכנות. כשהוא איתו - הוא שוכח לאכל ולשתות ולא רוצה לבוא הביתה. לא הייתי אומרת שהבן שלי בוגר במיוחד, כך שלא ברור מה הילד בכלל מוצא בו. הוא עדיין לא מדבר טוב, אבל הוא כן מאוד ספורטיבי ומתעניין בדברים "של גדולים" בגלל האחים הגדולים בבית. דיברתי עם האמא של בן ה 8. היא אומרת שבנה גם ממש אוהב אותו וגם את העובדה שמישהו מעריץ אותו (כי בבית שלו הוא הקטן)
.
זה מדאיג, כי הוא הולך לבלות את 13 השנים הבאות או יותר עם בני גילו! אז הוא חייב לדעת להסתדר איתם.
חשבתי שאולי "הטראומה" של חוסר היכולת לתקשר עם בני גילו כשהיה קטן מונעת ממנו לנסות שוב. וזה בנוסף לעובדה שהוא רגיל להיות עם גדולים בגלל אחיו.
אז מה עושים?
היי פורום,
נחמד לחזור לפה אחרי המון שנים שלא ביקרתי. נראה הפעם האחרונה שביקרתי פה הייתה לפני 10-12 שנה כשהפורום רק קם והגדולים שלי עוד היו קטנים.
אז יש לי ילד בן 5 ולו אח ואחות גדולים (בני 14 ו 12).
הוא בגן שפתי מגיל 3 וחצי. לפני כן היה בגן רגיל, אך בגלל עיכוב שפתי היה לו קשה להביע את עצמו יחסית לילדים אחרים, אז כנראה בגלל זה הוא הפסיק לדבר בגן בכלל. כל היום היה יושב ומחזיק את היד של הגננת.
כשהעברנו אותו לגן השפתי הוא נפתח ופרח, כי עובדים איתם בקבוצות קטנות ולכל אחד יש מקום וזמן להתבטא.
הבעיה היא כזאת: הוא לא מוכן לשחק עם ילדים בני גילו. כשהוא בגן, הוא משחק עם הילדים, כי אין ברירה כנראה. אף פעם לא מבקש ללכת לאף אחד אחה"צ. כשאימהות אחרות מציעות לו לבוא לשחק עם ילדיהן - הוא תמיד מסרב. אם אני רוצה להזמין מישהו אלינו הביתה - הוא צועק שהוא לא רוצה.
אנחנו גרים בבניין עם הרבה משפחות עם ילדים בכל מיני גילאים.
כשהיה קטן יותר - פשוט השתרך אחרי אחיו הגדולים ושיחק עם האחים הקטנים של חבריהם (שגם הם גדולים ממנו בכמה שנים טובות).
בזמן האחרון הוא משחק עם ילד בן 8 שגר בשכנות. כשהוא איתו - הוא שוכח לאכל ולשתות ולא רוצה לבוא הביתה. לא הייתי אומרת שהבן שלי בוגר במיוחד, כך שלא ברור מה הילד בכלל מוצא בו. הוא עדיין לא מדבר טוב, אבל הוא כן מאוד ספורטיבי ומתעניין בדברים "של גדולים" בגלל האחים הגדולים בבית. דיברתי עם האמא של בן ה 8. היא אומרת שבנה גם ממש אוהב אותו וגם את העובדה שמישהו מעריץ אותו (כי בבית שלו הוא הקטן)
.זה מדאיג, כי הוא הולך לבלות את 13 השנים הבאות או יותר עם בני גילו! אז הוא חייב לדעת להסתדר איתם.
חשבתי שאולי "הטראומה" של חוסר היכולת לתקשר עם בני גילו כשהיה קטן מונעת ממנו לנסות שוב. וזה בנוסף לעובדה שהוא רגיל להיות עם גדולים בגלל אחיו.
אז מה עושים?