עוברים עליי ימים קשים
אני מוגדר כבעל הפרעת אישיות גבולית.
אני עובד במשרה חלקית, כ 3 משמרות בשבוע ( בקושי ) ומתקיים בעיקר מקצבת ביטוח לאומי.
אני מתמודד עם המון קשיים ברקע הכללי, קשיים שנסבים בין היתר גם על גזירות הקורונה.
אמא שלי בת 76, מאושפזת בבית אבות לא רחוק ממקום מגוריי. אני לעתים פוגש אותה, אבל המפגשים איתה מאוד קשים לי מפני שהם קצרים מדי, אחת לשבוע בלבד ( בקושי ), והם בצריף פלסטיק מחוץ למבנה הבית אבות עצמו.
במפגשים עצמם עליי לשמור על ריחוק 2 מטרים מאמא, ולחבוש מסיכה.
במפגש האחרון שלי עם אמא, התרגזתי עליה וקיללתי אותה בקול רם.
עובדת שעברה שם שמעה אותי ולטענתה גם הקליטה אותי.
מאז, קיבלתי פניות שונות מהבית אבות שקוראות לי להגיע למפגש צוות של הבית אבות כדי ליצור "מתווה" למפגשים הבאים שלי עם אמא.
פניתי אליהם בתשובה וציינתי שהמפגשים שם הם כה גרועים וכה קשים עבורי, שאני מעדיף לקבל את הדין מיד ושלא לבקר את אמא יותר והכל ללא שום פגישה.
הם פנו אליי גם בכתב וציינו שם שהם שולחים העתקים גם לאפוטרופסית של אמא, וגם לעו"ס של מחלקת הקשישים בעירייה של העיר בה נמצא אותו בית אבות.
יתכן ששתי המכותבות האחרונות פועלות או תפעלנה כדי להוציא נגדי צו הרחקה זמני או קבוע.
קשה לי מאוד...
אני גם כל הזמן סופג רק ניהול מנשים / בחורות. כך בכל פינה אפשרית של חיי.
כמעט ואין לי אף גבר חבר בחיים, בטח שלא גבר שמנהל אותי.
זה קשה... למעשה כל חיי אני מוקף אך ורק בידי נשים ונכים ( או שניהם יחדיו ).
אני מאוד מתוסכל.
המפגשים עם אמא קשים לי, מפני שאני תלוי בתחב"צ ועליי להתייצב שם בזמן. עליי להמתין שהצוות יוריד אותה למטה.
אסור לי להיכנס פנימה כדי לשבת, אלא רק כדי למדוד חום ולחתום על הצהרת בריאות.
המפגשים עצמם הם כאמור במן צריף פלסטיק.
בקיץ, המפגשים היו במן סוכה.
בחודשים האחרונים, המפגשים הם בצריף פלסטיק.
אמא שלי כל הזמן מבקשת ממני שאוציא אותה החוצה, שאנשק אותה, שאקום ממקומי ושאעשה איזו פעולה בשבילה והיא לפעמים מרגיזה אותי.
במפגש האחרון, הגעתי באיחור של 20 דקות בערך, והייתי מאוד עצבני.
החלק שמפחיד אותי בצו הרחקה, זה שאולי גם יאסרו עליי לטלפן לאמא.
זה יהיה לי ממש קשה.
אני מוגדר כבעל הפרעת אישיות גבולית.
אני עובד במשרה חלקית, כ 3 משמרות בשבוע ( בקושי ) ומתקיים בעיקר מקצבת ביטוח לאומי.
אני מתמודד עם המון קשיים ברקע הכללי, קשיים שנסבים בין היתר גם על גזירות הקורונה.
אמא שלי בת 76, מאושפזת בבית אבות לא רחוק ממקום מגוריי. אני לעתים פוגש אותה, אבל המפגשים איתה מאוד קשים לי מפני שהם קצרים מדי, אחת לשבוע בלבד ( בקושי ), והם בצריף פלסטיק מחוץ למבנה הבית אבות עצמו.
במפגשים עצמם עליי לשמור על ריחוק 2 מטרים מאמא, ולחבוש מסיכה.
במפגש האחרון שלי עם אמא, התרגזתי עליה וקיללתי אותה בקול רם.
עובדת שעברה שם שמעה אותי ולטענתה גם הקליטה אותי.
מאז, קיבלתי פניות שונות מהבית אבות שקוראות לי להגיע למפגש צוות של הבית אבות כדי ליצור "מתווה" למפגשים הבאים שלי עם אמא.
פניתי אליהם בתשובה וציינתי שהמפגשים שם הם כה גרועים וכה קשים עבורי, שאני מעדיף לקבל את הדין מיד ושלא לבקר את אמא יותר והכל ללא שום פגישה.
הם פנו אליי גם בכתב וציינו שם שהם שולחים העתקים גם לאפוטרופסית של אמא, וגם לעו"ס של מחלקת הקשישים בעירייה של העיר בה נמצא אותו בית אבות.
יתכן ששתי המכותבות האחרונות פועלות או תפעלנה כדי להוציא נגדי צו הרחקה זמני או קבוע.
קשה לי מאוד...
אני גם כל הזמן סופג רק ניהול מנשים / בחורות. כך בכל פינה אפשרית של חיי.
כמעט ואין לי אף גבר חבר בחיים, בטח שלא גבר שמנהל אותי.
זה קשה... למעשה כל חיי אני מוקף אך ורק בידי נשים ונכים ( או שניהם יחדיו ).
אני מאוד מתוסכל.
המפגשים עם אמא קשים לי, מפני שאני תלוי בתחב"צ ועליי להתייצב שם בזמן. עליי להמתין שהצוות יוריד אותה למטה.
אסור לי להיכנס פנימה כדי לשבת, אלא רק כדי למדוד חום ולחתום על הצהרת בריאות.
המפגשים עצמם הם כאמור במן צריף פלסטיק.
בקיץ, המפגשים היו במן סוכה.
בחודשים האחרונים, המפגשים הם בצריף פלסטיק.
אמא שלי כל הזמן מבקשת ממני שאוציא אותה החוצה, שאנשק אותה, שאקום ממקומי ושאעשה איזו פעולה בשבילה והיא לפעמים מרגיזה אותי.
במפגש האחרון, הגעתי באיחור של 20 דקות בערך, והייתי מאוד עצבני.
החלק שמפחיד אותי בצו הרחקה, זה שאולי גם יאסרו עליי לטלפן לאמא.
זה יהיה לי ממש קשה.
נערך לאחרונה ב:
