הוכרז פסק זמן. לא "שקט שלפני סערה"
אז בשבע ועשרים- אמש ישבתי במחלקה סיעודית במרכז, באזור השרון, מסייה לאדם בגיל 94 לנהל "סדר כהלכתו. קולו וכוחו היו בחולשה, וכך נפל עלי לקרוא כ 70% מהגדה של פסח, כשמשפחות שלמות ומטפלות מעבירים את הארוחה ומסייעים לחולים.עד שסיימנו את חלק הברכה שלאחר הארוחה, עם 2 הכוסות של הסדר, עם השירים בסיום, היתה השענ חמישה לתשע, בהגיעי לחדר. חדשות חמות. דובר על פיגוע במלון "פארק" בנתניה על הטיילת(הרחוב, הסביבה,מוכרים לי - במצבם 20 שנה קודם), ברחוב בתי המלון. 15 הרוגים ויותר מ 20 פצועים קשה/אנוש,ועוד כ 170 פצועים- בבתי החולים באזור- ועד תל השומר. וכל זה - בחגורת נפץ על אדם אחד.נורא - נורא ואיום.כך נגמר החג. עם סקירות ושיחות מהמקום, זה נמשך עוד שעות וקשה להירדם. כעת חג . חג פסח. יום חדש- ואפילו השמש, קרה.החיים עד אתמול -ועכשיו- זה משהו אחר.עוד פרק נגמר, מתחיל פרק שני. קשה לדבר על בליינד דייט, וטוב שיש בזה הפוגה. אז בבקשה אלי, תן עוד הפוגה- באבדן החיים,אבדן השימחה של בני אדם. איני מצטער כל כך על אלו שמתו, אלא על הפצועים קשה, אלה שכל עולמם היום שונה. זכרון אישי לחג שכולם יזכרו אותו אחרת.אני בוכה ומשתתף בצערם, צערם של בני משפחותיהם העצובים/ות.עליהם אני בוכה, ובכיתי הלילה. אך הגוקר, לאחר ארוחת בוקר ושתיה חמה,מקוה להתפקחות- אצל האנשים הפשוטים, שמדברים על "פעולה של הקרבה עילאית למטרה קדושה שמקדשת הרג ילדים וציבור חוגגי חג החירת ויציאת מצרים. שלא יתפתו למנהיגיהם ו"רבניהם".בוכה על צעירי בנינו הטובים שכיום מתגייסים לצבא ולביטחון המדינה, על מנת "להרוס ולהשמיד חיי ומקומם של טרוריסטים", כלומר פלסטינים. שיצאו ממעגלי הדם, הכבוד המפוקפק הזה של הרג וטינאה סובבת עולם. שיתפכחו- ויכנסו לפרק שני של חיים. ועוד צער קטן יותר או גדול - ימחק. שיוכלו צעירי הפלסטינים, אלו שנולדו לברגוטים ושכמותם, להכנס לפרק שני של חיים אחרים. להבין ולא לפעול באלימות. אפשר ליצר חיים ושימחה, אושר ואהבה- במקום ההרס והשינאה. ואולי אתחיל בכך שבעצמי - אני בעד פסק זמן. לשתוק ולא לחשוב רעות/טובות, כי הכוונות הטובות הן לפעמים אבני המרצפה המובילות לגיהינום.