יש לי בעיה

יש לי בעיה

עם ההורים שלי .. אני אמצא פה עזרה ? כיזה ארוף ומייגע ואני לא אכתוב סתם.. :/ אני לא הבנתי את זה אם זה להורים של התבגרים, למתבגרים.. או לשניהם... זה מה שקורה ב 1 וחצי בלילה אחרי מריבה סוערת של מתבגרת - הורים....
 
תודה .. :)

בן אדם חי .. ובד``כ הוא חי כדי להשיג כל מני דברים, במקרה שלי .. אני חיה כדי להשיג חופש, אני בטוחה שיש עוד רבים כאלה ובטח רוב הקוראים מזדהים אתי ברגע זה. אבל, לילדה שכמוני... אין חופש והיא לא מצליחה להשיג אותו . אני עולה לכתה י``א, אני גרה באיזור המרכז, שמי קרן. השנה נדפקה לי .. מכל הכיוונים... מכל מני גורמים.. מבחינת התעודה.. כן, איזו באסה. חוץ מזה, אני שומעת מוסיקת מטאל בעיקר.. רוק.. בשעות מצב רוח רע אני אוהבת מוסיקה שקטה יותר... אני אוהבת להביע את עצמי בכתב, אני מכתה ו` כותבת יומן. אני מאלה שלא ירימו אצבע בכתה לעולם.. גם אם הם ידעו את התשובה ויהיו בטוחים בה במאה אחוז... לעומת זאת, אני מאלה שאוהבים להביע את עצמם בפורומים ואני מסוגלת לדבר על עצמי ועל הזולת בטלפון או פנים מול פנים או במחשב שעות.. על גבי שעות... ואני אוהבת לדבר ולכתוב וליצור .. ואני אוהבת כל מני דברים בכל מני תחומים, אני אוהבת ספורט, שיחקתי כדורסל פעם.. אני אוהבת לצאת לרקוד, למרות שהזדמן לי אולי פעמיים בחיי לצאת לעשות את זה, אני אוהבת לשתות מעט לפעמים, במידה כמובן, מעולם לא השתכרתי, ואני מעשנת, כן מה לעשות, אני מאלה.. אבל לא מאלה שמתנחלים במחששה של ביצפר, אני מאלה שמעדיפים לשמור את מעשיהם לעצמם. לעומת זאת קשה לי מאוד לשמור על הפה שלי בקשר לעצמי.. אני אוהבת להיות פתוחה עם אנשים בקשר למה שקורה אתי .. ולעומת זאת מעטים האנשים שמכירים את קרן האמתית.... וכמו ששמתם לב אני אוהבת להשתמש בביטוי לעומת זאת.:) יש לי אח, בן 11. אחת הבעיות הגדולות בחיי... (אני פה לפרוק וזה הולך להיות ארוך, מי שלא מעוניין לעזור לי בכל הבעיות .. שלא ייטרח לקרוא את הכל.. שלא יהיו פה אשליות אני לא חושבת שזה הולך להיות מעניין במיוחד) . אח שלי .. הוא מחונן בעיקרון, ודיסלגרף. הוא אחד הדברים היותר שנויים במחלוקת בחיי, מצד אחד, הוא אחד הדברים שאני הכי שונאת, האמת , אני לא סובלת אותו, אני לחוצה כשהוא לידי, כל צליל שהוא משמיע מרגיז אותי מוציא אותי מריכוז ואני עלולה לפוצץ אותו מכות על לא כלום, ואני לא כזו בד``כ אם אני בעימות עם חברים או משו כזה אני וותרנית ומתונה. הוא מוציא אותי מדעתי .. הוא פשוט .. הורס לי לפעמים, רוב החברים שלי נמנעים מלבוא אליי כשהם יודעים שהוא יהיה שם, כי הוא ילד עושה בעיות, אנשים שהכירו אותו לפני שהכירו אותי מעדיפים להתרחק ממני, אני לא היחידה שחושבת שהוא אחד הילדים הכי קרציות שיש. הוא חצוף ומתחכם .. הוא נדבק לאנשים שלא מכירים אותו.. בהתחלה זה יכול להיחשב לחברותי .. אח``כ למאוד מציק ... וזה הוא .... זהו.. האמת שאני לא יודעת כל כך איך להתמודד עם זה, כמה שניסיתי לדבר אתו ועם ההורים שלי הוא בלתי ניתן לריסון, לא התמקדתי עליו כי זה לא מה שבאתי לדבר עליו, זה סתם עוד שביב מידע שאם למישו יש עצה, אני אשמח. אז ככה.. הפואנטה היא שעכשיו אחרי חצות. אני באחד וחצי צריכה להיות במיטה כבר .. אתם מבינים? ככה זה תמיד. אני צריכה להיות במיטה בשעה מסוימת.. יענו אני, ילדה בכתה י``א . .. ההורים שלה אומרים לה מתי ללכת לישון... עזבו עזבו את זה שבשנת הלימודים אם אני לא אהיה הישנה ב11 וחצי יהיו בלאגנים!! ושמעיפים אותי מחדר הטלוויזיה בשמונה מקסימום בשנת הלימודים (אני לא רואה טלוויזיה, פשוט המחשב שם). אוקצור , ההורים שלי אומרים לי מתי ללכת לישון אפילו בחופש, אני צריכה להיות בבית ב12 וכל מי שאצלי הולך ב12 אם זה לא יום שישי. ויום שישי לא יתנו לי יותר מאוחר מ2... וגם זה נקרא מאוד מאוחר.. אולי זה אידיוטי שאני אומרת את זה .. אבל אני לא מכירה אחד מעל גיל 13 שאומרים לו מתי ללכת לישון, או שאומרים לו מתי לחזור הבייתה בתקופת החופש הגדול. בזמן הלימודים אפילו אם אני רוצה אני מגבילה את עצמי ב10 להיות בבית.. וזה בתנאי שלא יצא להם לדבר אתי לפני שיצאתי, וגם ככה הם יכעסו עליי. ד``א . . . השבוע אני מרותקת... מסיבה מאוד אידיוטית... שיענו .. איחרת באיזה 20 דקות נראה לי .. משו כזה .. יצאתי עם הכלבה ללות את ידיד שלי שיש לו שעה הליכה הבייתה .. אז ליוויתי אותו בקושי רבע דרך.. ומה לעשות לקח לי זמן.. אז היו צעקות בלאגנים וריתוק .. כמו ילדה בת 5 ריתוק... ושתבינו,, אני לא מהבלייניות האלה.. פעם אחרונה שהייתי במועדון הייתה לפני 7 חודשים, וגם אז ב2 הייתי צריכה להיות אצל סבתא שלי.. למרות שהמועדון נפתח רק ב11... . אני גם לא מבנות הפירסינגים האלה. אין לי פירסינגים בכלל ולא נזם, אין לי עגילים מחוץ לאוזן. גם אין לי קעקועים, גם בחיים לא צבעתי את השיער..... אין לי שום דבר שאני רוצה, את החדר שלי אמא שלי עיצבה, והוא ממש לא לטעמי, הבגדים שלי ..חוץ מכמה פריטים שקניתי לפני כמה חודשים כל הבגדים אמא שלי קנתה או קיבלה.. קיבלה בירושה מהדודה שפעם הייתה בגיל שלי מכירים את הסיפור הזה ?? אם לא .. אז יש לכם מזל.. ואני לא אוהבת אותם בד``כ.. בגדים שאני לא רוצה אני מקבלת הרצאה על זה שהם ``גזעיים`` ולמה אני לא לובשת אותם.... גועל נפש ... אפילו באוכל.. אם אמא שלי לא בבית.. היא נגיד אומרת לי .. אני רוצה שאת ואחיך תאכלו מלוואח בואו נגיד.. אבל פתאום.. לי ולו מתחשק נורא פסטה ונקניקיות לדוגמא.. אם היא תידע שאכלנו את זה ולא מה שהיא אמרה העולם ייתהפך!!! ההורים שלי גם כל הזמן יורדים עליי.. אני אוהבת צבע שחור.. ולדעתי זה גם מתאים לי .. מה לעשות.. אז אני רוצה לצבוע את השיער לשחור .. אבל אפילו לא היעזתי לבקש.. אז אני שמה לק שחור .. אז ``אני בכת השטן`` אני אוהבת בגדים שחורים אבל בקושי יש לי .. אמא שלי שונאת את זה ויורדת עליי בגלל זה ``כת השטן כת השטן`` ואני בכלל לא שייכת ולא קשורה לדבר הזה.. אני לא עוסקת בשום מאגיה שחורה ואני לא קוראת חומר שטניסטי באינטרנט.. לא כלום.. אין להם בסיס... מה . שחור לא צבע אלגנטי???? אני כבר לא יודעת מה לעשות, אני אוותר על ה150 שקל שהם נותנים לי כל חודש תמורת זה שיתנו לי חופש ויפסיקו לחטט לי בחיים, הם מציקים לי ויורדים עליי בלי סוף.. כל ידיד שיש לי הם עושים פרצופים ואומרים בסוף הוא יהיה חבר שלך, אם זה היה נכון מה שהם אומרים היו לי כבר לפחות 50 חברים עד היום.... אבל לא ... אני אוותר על המון דברים.. רק שיתנו לי לנשום, אני לא יודעת אם הם מבינים שהם חונקים אותי .. ניסיתי להסביר להם פעם פעמיים..אבל הם רק ראו את זה כנראה כ``רצון שלי להתפרפר`` . אמא שלי אומרת שעם זכויות באות חובות וההיפך.. אני לא רואה את זה, לא משנה מה אני עושה הם תמיד יגידו לי מתי ללכת לישון עד שאני אסיים ביצפר !! לא משנה כמה שאני ``ילדה טובה`` הם ידעו להגביל אותי ידעו לרדת עליי ידעו להגיד מה -לא- עשיתי... אני סה``כ רוצה יותר חופש תנועה אני לא צריכה שהם יגידו לי מתי ללכת לישון ואני לא צריכה שהם יגבילו אותי בשעות יציאה במיוחד לא בחופש ולמה שהם יעירו אותי לפני השעה 11 וחצי ?? לדעתי זה לגיטימי ביותר לישון עד 11 פלוס בחופש .. ואני לא מאלה שמבלים כל לילה כל הלילה ואח``כ ישנים עד ארבע אחרי הצהריים.. כמו רוב רובם של החברים שלי, אני גם לא מאלה שישנים שעתיים כל לילה .. אני לא מסוגלת יותר כבר שלוש שנים אני באה לחברות שלי עם אותה תלונה עם אותה יבבת בכי של.. אני נחנקת שם!!!!! אני לא יודעת מה לעשות!!! אני לא רוצה להמשיך לבכות כל לילה לפני השינה ..אני לא רוצה להיחנק שוב .. אני לא רוצה להיות ממורמרת וכועסת כל הזמן!! אני לא רוצה !!
 

shy-1

New member
היי זריחה נשכחת, כתבת מכתב יפה מאד

ולפני שעה וחצי עניתי לך, ובדיוק נפל השרת, אז אנסה שנית. למרות שברוב הדברים שכתבת את צודקת, על מנת שאפשר יהיה להגיע לאיזה פתרון, צריך לשמוע את שני הצדדים, ואת זה איננו יכולים. רלכן, כדאי שתפני למישהו (משפחה או בית ספר), שיהיה מקובל גם עליך וגם על הוריך, והוא זה שאולי יוכל לפשר בינכם. שנית, אם חיכית כל כך הרבה זמן,חכי עוד טיפה,וכשתתגייסי, יתכן ויפתחו לך ערוצי חיים אחרים, ותוכלי לחיות עצמאית לגמרי. בקשר לאחיך, אין הרבה מה לעשות, תני לזמן לעשות את שלו, ואני בטוח שבסופו של דבר, את ואחיך תשובו להיות כאחים אוהבים. אני יודע שתשובתי לא היתה מי יודע מה, אך בטח עוד נשים/גברים יכתבו לך, ותוכלי אולי למצוא את הדרך הטובה ביותר לפעול. שיהיה לך רק טוב SHY
 
נחמד מאוד

אבל יש לך מושג מה זה לחכות עוד שנתיים ולבכות לפני השינה כל יום???? להרגיש שאין לי פה שום תמיכה כל יום?? לנסות להיאחז בחברים שלי שאני לאט מאבדת כי םה כועסים עליי!! כי אני לא יוצאת איתם כמעט אף פעם לבלות.....
 

shy-1

New member
היי זריחה נשכחת, ד``א שם מהסרטים,

כאמור נראה לי שהוריך עושים טעות,אך שוב, מבלי לשמוע אותם איני יכול ממש לעזור, ולכן קראי שוב את עצתי הראשונה. ואם זה מנחם אותך,אז בזכות מכתבים כשלך,אני תמיד משפר את היחסים עם בתי.לצערי הכי טוב ללמוד, זה מצרות של אחרים. ושוב מכתבך ריגש אותי מאד,ואני מאחל לך רק טוב. SHY
 

גלי®

New member
זריחה יקרה ... יעזור לך אם אספר לך

שגם אני גדלתי פחות או יותר באותם התנאים ?! אח קטן ונודניק ( שכיום לשמחתי הוא אחד החברים הטובים ביותר שלי... לא תמיד אנחנו מסכימים , אבל למדנו להסתדר... ), הורים שחשבתי שלא מנסים להבין שאני בסך הכל רוצה להיות כמו כולם , התחושה המעיקה שאף אחד לא מפרגן , לא תומך ובטח ובטח שלא נמצא שם בשבילך ... מכירה את הכל ... ויש לי חדשות טובות וגם רעות עבורך : חלק מהדברים תביני כשתהפכי לאמא בעצמך ( אני יודעת שאת נשבעת שב ח י י ם , אבל בחיים לא תהיי כמותם לילדים שלך , אבל זה יקרה ! גם אם לא תנהגי כמותם , לפחות תביני...) ובאנשים שיהיה קשה לך לדבר איתם בגובה העיניים , תתקלי כל החיים ... אם בא לך לשפוך יותר ב4 אזניים ( או עיניים ) שלחי מייל !!!!
 

עופר IOL

New member
פפפפפ נשמע די באסה

אבל לא נראה לי שיש ברירה, אחת הבעיות זה שהורים לא מוכנים שהילדים שלהם יחנכו אותם (טוב בטח, עד שיצאנו מהלחץ של ההורים שלנו, מה ניתן לכם להתעלק עלינו? ;-) ) ולכן נראה לי שאין לך ברירה, ההורים שלך לא ישתנו. אלו הנתונים שבהם את צריכה להסתגל ולחיות. כשאת בת 16 שנתיים זה המון זמן, אני יודע, אבל כמה שאני שובר את הראש אני לא מוצא מה את יכולה לעשות. חוץ מלהכריז מרד! אבל זה יביא לך לדעתי יותר צרות מתועלת. את יכולה לההגיד להורים שלך שאת לא מוכנה יותר שיגידו לך מתי ללכת לישון נגיד. ופשוט לא להקשיב למה שהם אומרים. אגלה לך בסוד שאם תעשי את זה, אין להם כל כך מה לעשות, חוץ מלכעוס עליך, אבל אם לא איכפת לך שיכעסו, אז באמת שאין להם מה לעשות. קרוב לוודאי שהם באמת יפסיקו לתת לך את ה150 שקל ההם, כי זה הדבר היחיד שהם יכולים. את צריכה לעומת זאת לגייס את כל אורך הרוח והוותרנות שדיברת עליה (ביחסים עם החברים שלך) ולהסביר להורים שאת אוהבת אותם והם יקרים לך אבל את לא מוכנה יותר שיגבילו אותך. אני אחראית, תגידי להם, לזמן שלי ולדרך שבו אני רוצה לנצל אותו. ואם הם יגידו לך שאת עדיין לא יכולה להיות אחראית תגידי להם (בעדינות ובנימוס ובהמון אהבה) שזו דעתם, אבל דעתך שונה ומכיוון שאלו החיים שלך ולא שלהם, את תעשי מה שאת חושבת. זהירות!!! הולכים לעוף גיצים וניצוצות כשתגידי את זה. אבל אם תצליחי להישאר שקטה ומנומסת, לשמוע את כל הצעקות שלהם ולחזור ולהגיד: אני אוהבת אותכם אבאמא אבל את החיים שלי אני אחיה בדרך שלי... אולי זה יצליח. בכל מקרה אם זה לא יצליח תוכלי חזור להיות הילדה הטובה והם מה זה ישמחו.
 
כמה שאני מבינה אותך...

ההורים צריכים ללמוד (אני מבקשת סליחה מההורים) שהילדים שלהם מתבגרים, ושהם לא ילדים יותר... לתת יותר חופש, להשתחרר, ולא לעשות עניין כזה גדול מכלום. אולי אני עדיין לא בגיל שלך, אבל את נשמעת ככמו חברה שלי. יש לה הרבה צרות עם ההורים, שלמזלה, התחילו לתת לה חופש. הבעיה עם האח הקטן, יש כמה פתרונות... את יכולה להתעלל בו, ולהגיד להורים שלך שתפסיקי להתעלל בו רק כשירד ממך, או שפשוט תחיי איתו ותנסי להתחמק. בטח בחדר שלך יש ספרים, ואם ההורים שלך מתעקשים לכבות את האור בשעה מסויימת, קחי פנס ותקראי. ותמיד אחרי שההורים שלך מעירים אותך, את יכולה לחזור לישון... בקיצר, מרד זה לא דבר טוב... יש דברים טובים שיוצאים ממנו, אבל גם רעים. אני מורדת בהכל (עכשיו תורי להשתפך, ואני אספר על נקודה פסיכולוגית פה...) כנראה בגלל שההורים שלי לא נתנו לי לנשום שהייתי קטנה, ואמרו לי מה לעשות כל הזמן. אין לכם מושג מה זה שכל פעם עוזרים לך, בלי לדעת להיות עצמאי... ככה אני גודלת, ומנסה להשיג טיפה של עצמאות, שאין לי בכלל, כי אף פעם לא נתנו לי להתמודד עם משהו לבד, ועכשיו זה קצת מאוחר. גם יש לי בעיה עם אימא, שמנסה כל פעם להוציא אותי מהדיכאונות שלי (שהתחילו להיעלם) וזה לא דבר טוב. אימא שלי חונכה להיות שמחה, בגלל שאימא שלה,, לא יכלה לראות אנשים עצובים, במיוחד לא הילדים שלה. היה לה חשש מבכי, ובגיל צעיר, אימא שלי הפסיקה לבכות (אני עדיין לא מאמינה לזה). משום שאימא שלי אף פעם לא הייתה עצמה, היא לא יכלה ללמד אותי להיות עצמי... לפחות אולי לך יש את האפשרות הזאת. ואולי לא. תציעי להורים שלך ללכת לפסיכולוג (יש להורים שלי, ואני מחפשת אחד לעצמי, מרצון) ותנסי לספר לו את החיים בבית. הוא לא ינסה לתת לך עצות איך לפתור את זה, אלא עצות איך להבין למה הם עושים את זה. וזה מסובך, כי את תצטרכי לפתור את זה לבד, בלי עזרה. וזה תהליך ארוך. אני מקווה שעזרתי, אולי טיפה, ואני מקווה שאם אתם רואים משהו שאפשר לעזור לי בו (יתקבל בברכה)... בה ביי...
 
למעלה