רוב הזמן נח
Well-known member
העיקרון בחיסונים זה לתת וירוס מוחלש או מת. הגוף רואה את הוירוס ומתיחס אליו כסכנה כאילו הוא וירוס חי ומייצר נגדו נוגדנים.
אבל בשונה מוירוס חי, בשעה שהגוף מייצר נגדו נוגדנים, הוירוס לא מסכן את הגוף.
ואז כשלגוף יש נוגדנים לנגיף, בפעם הבאה כשהוא יתקל בוירוס החי, הוא יהיה מוכן ויוכל ישר לתקוף אותו, מבלי שהוירוס יוכל לגרום נזק בגוף.
אבל השאלה היא, האם זה תמיד נכון? הרי יש וירוסים שלא הצליחו עד היום לחסן כנגדם. או מחלות של וירוסים שלמרות שמוצאים בגוף נוגדנים נגד הנגיף, הנגיף עדיין גורם מחלה בגוף. ככה שנראה שהקטע של נוגדנים הוא טוב לסוגי וירוסים מסויימים ולא טוב לסוגי וירוסים אחרים.
ובקורונה מה שבסוף מזיק והורג זאת התגובה החיסונית של הגוף עצמו ופחות הוירוס.
אז אמרו שהיו מקרים בעבר שחיסנו כנגד וירוס מסויים ומי שחוסן הוא דווקא זה שנפגע קשה יותר כשבעתיד נתקל בנגיף החי.
ולמה זה? כי למי שכבר חוסן היה מלאי נוגדנים מוכן. ואז כשנחשף לנגיף היתה כנגד הנדיף תגובה חיסונית חזקה יותר שפגעה בגוף.
ולמי שלא חוסן, הגוף פעל לאט יותר והיה צריך מאותו רגע להתחיל לייצר את הנוגדנים, ככה שהתגובה החיסונית שלו היתה פחות ארסנית לגוף.
אבל בשונה מוירוס חי, בשעה שהגוף מייצר נגדו נוגדנים, הוירוס לא מסכן את הגוף.
ואז כשלגוף יש נוגדנים לנגיף, בפעם הבאה כשהוא יתקל בוירוס החי, הוא יהיה מוכן ויוכל ישר לתקוף אותו, מבלי שהוירוס יוכל לגרום נזק בגוף.
אבל השאלה היא, האם זה תמיד נכון? הרי יש וירוסים שלא הצליחו עד היום לחסן כנגדם. או מחלות של וירוסים שלמרות שמוצאים בגוף נוגדנים נגד הנגיף, הנגיף עדיין גורם מחלה בגוף. ככה שנראה שהקטע של נוגדנים הוא טוב לסוגי וירוסים מסויימים ולא טוב לסוגי וירוסים אחרים.
ובקורונה מה שבסוף מזיק והורג זאת התגובה החיסונית של הגוף עצמו ופחות הוירוס.
אז אמרו שהיו מקרים בעבר שחיסנו כנגד וירוס מסויים ומי שחוסן הוא דווקא זה שנפגע קשה יותר כשבעתיד נתקל בנגיף החי.
ולמה זה? כי למי שכבר חוסן היה מלאי נוגדנים מוכן. ואז כשנחשף לנגיף היתה כנגד הנדיף תגובה חיסונית חזקה יותר שפגעה בגוף.
ולמי שלא חוסן, הגוף פעל לאט יותר והיה צריך מאותו רגע להתחיל לייצר את הנוגדנים, ככה שהתגובה החיסונית שלו היתה פחות ארסנית לגוף.