אני מסכים עם הבעייתיות...
שבביטול קצבאות למי שכבר בנה עליהן. אבל בנוגע לעניין הרוב היהודי... מדינת ישראל היא מדינה קטנה מאוד מבחינת שטח. לבעיית הרוב היהודי בעתיד צריך לגשת באמצעים אחרים, אחרת נראה כאן פיצוץ אוכלוסין. יש לעבוד מול השלטון הירדני ההאשמי, שסובל שבעיה לא פחות קשה בגלל פלסטינים בארצו, וליצור ישות מדינית - לאו דווקא מדינה - לפלסטינים בשיתוף עם ירדן. יש ליצור תנאים בשיתוף עם אותה ישות שיעודדו את ערביי ארץ ישראל להגר לשטחה, ובמסגרת ההסכמים, כשם שיפונו יישובים יהודיים מסוימים, לפנות גם יישובים ערבים מסוימים המגדירים עצמם כפלסטינים. יש לציין, שלפי ראייתי אין לוותר על חלק ניכר מדי מיהודה ושומרון. מדובר בלב הארץ מבחינה תרבותית, הסטורית, והכי חשוב - אסטרטגית. בסופו של דבר, במרוצת השנים, מדיניות כזאת (משום מה יש לי תחושה שכתבתי כאן מזמן על השקפותיי ארוכות הטווח בנוגע לפלסטינים. או אולי זה היה בפורום אחר...) תוביל לרוב יהודי בארץ. לדעתי, במצב בו החלק היחסי של הגמלאים באוכלוסיה הולך וגדל, ומשבר כלכלי מרחף מעלינו, המשק לא מספיק חזק כדי לתמוך בילודה מאסיבית, שכן ילדים הם אוכלוסיה נתמכת ולא תומכת. ריבוי ילדים יגרום לזה שבסופו של דבר, החלק של הלא עובדים באוכלוסיה יהיה עצום והמשק ייכנס למשבר נוסף. מה גם ששטח המדינה הקטן לא מאפשר לנו ריבוי בקצב גבוה מדי. אנחנו רוצים להשאיר גם איזורי טבע בארץ. הם נכס חשוב מאוד לאזרחי המדינה. אנחנו לא רוצים להיות כאן עוד 50 שנה בפיצוץ אוכלוסין שיאלץ אותנו להגביל את הילודה כמו בסין חס וחלילה. מעבר לכך, אם כל זוג הורים היה מביא 10 ילדים לעולם, לא היה לנו מאיפה להשיג את הכסף לקצבאות. קצבאות גבוהות פירושן מסים גבוהים. מסים גבוהים פירושם אילוץ האזרח לעבוד יותר. אילוץ האזרח לעבוד יותר יגרום לכך שאני, כצעיר חילוני, אשקול בכובד ראש את היכולת שלי להביא לעולם ילד רביעי או אפילו שלישי (הרי ברור שקצבאות ילדים אף פעם לא יספיקו לבדן) רק בגלל שהשכן הביא ילד עשירי לעולם. זה לא הוגן. זה גם לא הוגן שעל הילד הראשון מקבלים קצבה זעומה בעוד על העשירי מקבלים הרבה יותר. הרי כל ילד "עולה" אותו סכום להורים. אם יש לי עשרה ילדים, אני אוציא יותר כסף בסה"כ מהורה בעל ילד אחד, אך על כל ילד אוציא אותו סכום, ואולי אפילו פחות (הורשת בגדים מאח לאח וכד'). אז למה שההורה בעל עשרת הילדים יקבל יותר מפי עשר בקצבאות מההורה בעל הילד האחד? זה מאלץ את מי שהורה למעט ילדים לעבוד קשה יותר וזה לחלוטין לא הוגן. כל עניין הקצבאות שונה גם מעניין החינוך. למדינת ישראל יש אינטרס עצום להשקיע בחינוך. השקעה בחינוך היא השקעה בפרודקטיביות של דור העתיד. השקעה במצוינות של מי שאמורים להנהיג את המדינה בעתיד, ואפילו סתם להיות אזרחים טובים וללכת להצביע. השקעה בקצבאות ילדים היא עניין שונה. לא צריך לסגור את הברז באופן קר וחד על מי שכבר נסמך על קצבאות אלה... מה לעשות, צריך לאכול את מה שבישלנו... אבל לא צריך להעניק קצבאות כאלה מטורפות על ילד עשירי במשפחה. אם המדינה רוצה לתת קצבה להורים צעירים על ילדיהם הראשונים, או קצבה להורים עניים כדי שילדיהם יגדלו בתנאים שוויוניים לשאר הילדים, זה דבר שונה. (אגב, המדינה יודעת איזה הורה עני. אפשר ממש כמו שגובים מס לפי מדרגות מסוימות, לתת קצבאות ילדים לפי מדרגות באופן אוטומטי.) אבל פשוט אין למדינה הזאת מספיק כסף בשביל לבוא ולפזר אותו על מתנות לאזרחים שמחליטים להוליד מספר דו ספרתי של ילדים. זה תמיד יבוא על חשבון האזרחים האחרים (רובם באים מפלגים מאוד מסוימים באוכלוסיה) וזה לא חוק הוגן.