כדאי להתחיל ללמוד רפואה בגיל 27? (זהירות חפירה של החיים)
היי
אני אוטוטו מסיימת תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, וכבר כמה חודשים הרעיון של רפואה מהדהד לי בראש, כי אני לא רואה את עצמי מתקדמת בתחום הכלכלה (והמנהל עסקים שלמדתי הוא סתם חרטא אז..).
אני עובדת במרפאה כבר יותר מ-3 שנים בתור מזכירה (מוגדרת כמזכירה רפואית, למרות שלא למדתי מזכירות רפואית) כך שיש לי זיקה לעולם הזה, אני מכירה המון רופאים, אחים וטכנאי רנטגן שחלקם עובדים גם בבתי חולים, קופות חולים, בתי אבות, מכונים למיניהם וכו'. שמעתי המון סיפורים על אופי העבודה בכל מקום ולאט לאט זה התחיל לחלחל בי.
שאלת השאלות - נזכרתי מאוחר מידי? זה אשכרה לסיים לימודי רפואה בגיל 34 ולסיים התמחות בערך בגיל 40.
שאלת השאלות #2 - פסיכומטרי 726. בכמותי יש לי 146, באנגלית לא זוכרת כמה אבל באוניברסיטה קיבלתי פטור מלימודי אנגלית, ובמילולי, הכי נמוך מבין השלושה, 134.
בגרויות:
מתמטיקה 5 יח"ל - 99
אנגלית 4 יח"ל - 100
לשון (יח"ל סטנדרטיות, לא זוכרת כמה) - 94
פיזיקה 5 יח"ל - 88
מדעי החברה (פסיכולוגיה סוציולוגיה) 5 יח"ל - 88.
שאר הבגרויות ההומניות: 85-90.
חוץ מאיזה 2 בגרויות הומניות שבהן יש לי 70-80.
ההישגים האלה מספיקים כדי להתקבל לאוניברסיטה בארץ? (כרגע לא יודעת איזו אוניברסיטה אני רוצה, מאמינה שאנסה להתקבל לכולן כי בלימודי רפואה בארץ, אני חושבת שאנחנו לא במצב של בררנות).
שאלת השאלות #3 - איך משלימים עם העובדה שאחרי 3 שנים של תואר מפרך באונירסיטה העברית, צריך להגיד לו יפה תודה ושלום ולשים אותו במגירה/על הקיר? תחושת הבזבוז אוכלת אותי מבפנים. אמנם, התחושה שאני עלולה להיות אומללה כל החיים אם כן אעסוק בתחום הכלכלה רק כי כבר למדתי את זה גוברת על תחושת הבזבוז, אבל עדיין..תחושת בזבוז. אנרגיה נפשית, כסף, זמן. היא שם והיא לא תעלם בקרוב.
קראתי קצת ברחבי האינטרנט והרוב המוחץ של האנשים בהחלט מעודד כן ללכת על זה, למרות הגיל המאוחר. אני לא אתחיל השנה (כלומר, עוד חודש) כי כמובן יש תהליך מאוד ארוך, אבל השנה הזאת מצוינת לי כדי להחליט מה אני רוצה מהחיים שלי, ואם כן אחליט ללכת על זה, אוכל לעבור את תהליך הקבלה בלי הסחות דעת.
כרגע רשומה לתואר שני במנהל עסקים. פחות חרטא מהתואר הראשון, כי בוחרים התמחות, ויש כמה התמחויות באמת מעניינות. אבל בחייאת, לא רואה את עצמי בעבודה של 9-17, כשאני מול מחשב והגוף כבר מקבל צורה של בננה.
וזה מוביל אותי לשאלת השאלות #4 - הרבה העלו בפניי את הנושא של "אולי עכשיו את אוהבת לעבוד עם אנשים ואת אוהבת את האקשן במרפאה, אבל בעתיד את תתעייפי, מה יהיה אז?". כן, אני אוהבת מאוד שירות לקוחות. הייתי מלצרית ומתדלקת ועבדתי כטלרית בבנק וכיום במרפאה, ותמיד נהניתי (ובמרפאה הכי!), והאמת שבכיף הייתי חוזרת להיות מלצרית או מתדלקת או כל עבודת שירות פרונטלי כזו או אחרת. אבל, נראה לכם ששיקול ה"אולי אתעייף בקרוב/בעתיד" הוא קריטריון חשוב להחלטה? הרי, גם עבודת משרד שגרתית היא שוחקת. תמיד כששואלים אותי את זה אני לא יודעת מה לענות.
שאלת השאלות #5 - ברור לי שאי אפשר להתפרנס בכבוד תוך כדי לימודי רפואה. חסכתי קצת בשנים האחרונות, ומאמינה שתהיה תמיכה כלשהי מההורים (אין בעיית תקציב אצלנו במשפחה) אבל אני לא רוצה להיות נטל עליהם. עם כמה הון לדעתם כדאי להגיע ללימודי הרפואה?
טוב, מאמינה שככל שאני אמשיך לחשוב ככה תצצונה יותר ויותר שאלות אז אני פשוט שולחת את ההודעה. בבקשה מכם, חשפו בפניי כל היבט שלא העליתי פה. אני מאוד מבולבלת ומפחדת מהסבת המקצוע הזו. היא קיצונית ואני מטבעי לא כל כך ספונטנית.
תודה לעונים! (ותודה למי שקרא עד לפה)
היי
אני אוטוטו מסיימת תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים, וכבר כמה חודשים הרעיון של רפואה מהדהד לי בראש, כי אני לא רואה את עצמי מתקדמת בתחום הכלכלה (והמנהל עסקים שלמדתי הוא סתם חרטא אז..).
אני עובדת במרפאה כבר יותר מ-3 שנים בתור מזכירה (מוגדרת כמזכירה רפואית, למרות שלא למדתי מזכירות רפואית) כך שיש לי זיקה לעולם הזה, אני מכירה המון רופאים, אחים וטכנאי רנטגן שחלקם עובדים גם בבתי חולים, קופות חולים, בתי אבות, מכונים למיניהם וכו'. שמעתי המון סיפורים על אופי העבודה בכל מקום ולאט לאט זה התחיל לחלחל בי.
שאלת השאלות - נזכרתי מאוחר מידי? זה אשכרה לסיים לימודי רפואה בגיל 34 ולסיים התמחות בערך בגיל 40.
שאלת השאלות #2 - פסיכומטרי 726. בכמותי יש לי 146, באנגלית לא זוכרת כמה אבל באוניברסיטה קיבלתי פטור מלימודי אנגלית, ובמילולי, הכי נמוך מבין השלושה, 134.
בגרויות:
מתמטיקה 5 יח"ל - 99
אנגלית 4 יח"ל - 100
לשון (יח"ל סטנדרטיות, לא זוכרת כמה) - 94
פיזיקה 5 יח"ל - 88
מדעי החברה (פסיכולוגיה סוציולוגיה) 5 יח"ל - 88.
שאר הבגרויות ההומניות: 85-90.
חוץ מאיזה 2 בגרויות הומניות שבהן יש לי 70-80.
ההישגים האלה מספיקים כדי להתקבל לאוניברסיטה בארץ? (כרגע לא יודעת איזו אוניברסיטה אני רוצה, מאמינה שאנסה להתקבל לכולן כי בלימודי רפואה בארץ, אני חושבת שאנחנו לא במצב של בררנות).
שאלת השאלות #3 - איך משלימים עם העובדה שאחרי 3 שנים של תואר מפרך באונירסיטה העברית, צריך להגיד לו יפה תודה ושלום ולשים אותו במגירה/על הקיר? תחושת הבזבוז אוכלת אותי מבפנים. אמנם, התחושה שאני עלולה להיות אומללה כל החיים אם כן אעסוק בתחום הכלכלה רק כי כבר למדתי את זה גוברת על תחושת הבזבוז, אבל עדיין..תחושת בזבוז. אנרגיה נפשית, כסף, זמן. היא שם והיא לא תעלם בקרוב.
קראתי קצת ברחבי האינטרנט והרוב המוחץ של האנשים בהחלט מעודד כן ללכת על זה, למרות הגיל המאוחר. אני לא אתחיל השנה (כלומר, עוד חודש) כי כמובן יש תהליך מאוד ארוך, אבל השנה הזאת מצוינת לי כדי להחליט מה אני רוצה מהחיים שלי, ואם כן אחליט ללכת על זה, אוכל לעבור את תהליך הקבלה בלי הסחות דעת.
כרגע רשומה לתואר שני במנהל עסקים. פחות חרטא מהתואר הראשון, כי בוחרים התמחות, ויש כמה התמחויות באמת מעניינות. אבל בחייאת, לא רואה את עצמי בעבודה של 9-17, כשאני מול מחשב והגוף כבר מקבל צורה של בננה.
וזה מוביל אותי לשאלת השאלות #4 - הרבה העלו בפניי את הנושא של "אולי עכשיו את אוהבת לעבוד עם אנשים ואת אוהבת את האקשן במרפאה, אבל בעתיד את תתעייפי, מה יהיה אז?". כן, אני אוהבת מאוד שירות לקוחות. הייתי מלצרית ומתדלקת ועבדתי כטלרית בבנק וכיום במרפאה, ותמיד נהניתי (ובמרפאה הכי!), והאמת שבכיף הייתי חוזרת להיות מלצרית או מתדלקת או כל עבודת שירות פרונטלי כזו או אחרת. אבל, נראה לכם ששיקול ה"אולי אתעייף בקרוב/בעתיד" הוא קריטריון חשוב להחלטה? הרי, גם עבודת משרד שגרתית היא שוחקת. תמיד כששואלים אותי את זה אני לא יודעת מה לענות.
שאלת השאלות #5 - ברור לי שאי אפשר להתפרנס בכבוד תוך כדי לימודי רפואה. חסכתי קצת בשנים האחרונות, ומאמינה שתהיה תמיכה כלשהי מההורים (אין בעיית תקציב אצלנו במשפחה) אבל אני לא רוצה להיות נטל עליהם. עם כמה הון לדעתם כדאי להגיע ללימודי הרפואה?
טוב, מאמינה שככל שאני אמשיך לחשוב ככה תצצונה יותר ויותר שאלות אז אני פשוט שולחת את ההודעה. בבקשה מכם, חשפו בפניי כל היבט שלא העליתי פה. אני מאוד מבולבלת ומפחדת מהסבת המקצוע הזו. היא קיצונית ואני מטבעי לא כל כך ספונטנית.
תודה לעונים! (ותודה למי שקרא עד לפה)