קטנה ונוירוטית
New member
כותבת. סוף סוף.
אבא שלי. כמעט 13 שנים עברו מאותו יום בו הפכת את החיים של כולנו מהקצה אל הקצה. 13 שנים ונראה כאילו חיים שלמים עברו. כל מה שפספסת בדרך ועוד תפספס. תיכון צבא אוניברסיטה חתונה... וזה בחגים וזה בימי הולדת וזה על שולחן השבת. וזה תמיד שם החלל הזה שלא נסגר. שנשאר כמו פצע פתוח שמסרב לסלוח לך, כי לסלוח זה כמו לקבל את מה שעשית ואיך אפשר לקבל כזה דבר? ריסקת אותי, ריסקת משפחה שלמה וזה לא נסלח. שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה. ולסלוח זה להתגעגע יותר ממה שאני כבר מתגעגעת ואני לא יודעת אם יש בי כוחות לזה. אז עכשיו אני כותבת ואני אפילו לא יודעת למה, אולי כי אמרו לי לנסות לשחרר אותך, אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אולי כדאי לי לנסות. אני מתפללת לזה שלמעלה שייתן לי כוחות נפש להתמודד עם הכל ובעזרתו גם יום אחד להיות אמא מדהימה כמו זו שלה זכיתי. להיות אשה טובה ותומכת לבעלי. להיות טובה בעבודה שלי ולהצליח. להאחז חזק חזק בכל הדברים הטובים שסובבים אותי ולזכור שזה היה המבחן שלי, זה חישל וחיזק אותי והפך אותי למי שאני היום. ועדיין, אני שונאת אותך. אם היית חי, הייתי אומרת שהלוואי שתמות.
אבא שלי. כמעט 13 שנים עברו מאותו יום בו הפכת את החיים של כולנו מהקצה אל הקצה. 13 שנים ונראה כאילו חיים שלמים עברו. כל מה שפספסת בדרך ועוד תפספס. תיכון צבא אוניברסיטה חתונה... וזה בחגים וזה בימי הולדת וזה על שולחן השבת. וזה תמיד שם החלל הזה שלא נסגר. שנשאר כמו פצע פתוח שמסרב לסלוח לך, כי לסלוח זה כמו לקבל את מה שעשית ואיך אפשר לקבל כזה דבר? ריסקת אותי, ריסקת משפחה שלמה וזה לא נסלח. שום דבר לא חזר להיות כמו שהיה. ולסלוח זה להתגעגע יותר ממה שאני כבר מתגעגעת ואני לא יודעת אם יש בי כוחות לזה. אז עכשיו אני כותבת ואני אפילו לא יודעת למה, אולי כי אמרו לי לנסות לשחרר אותך, אני לא יודעת אם זה אפשרי אבל אולי כדאי לי לנסות. אני מתפללת לזה שלמעלה שייתן לי כוחות נפש להתמודד עם הכל ובעזרתו גם יום אחד להיות אמא מדהימה כמו זו שלה זכיתי. להיות אשה טובה ותומכת לבעלי. להיות טובה בעבודה שלי ולהצליח. להאחז חזק חזק בכל הדברים הטובים שסובבים אותי ולזכור שזה היה המבחן שלי, זה חישל וחיזק אותי והפך אותי למי שאני היום. ועדיין, אני שונאת אותך. אם היית חי, הייתי אומרת שהלוואי שתמות.