קישור ומבנה על רגל אחת
קשרי וד"ו, או ליתר דיוק *כוחות* ואן דר ואלס הינם כוחות הפועלים בין מולק' של רוב החומרים. לרוב אלו כוחות יחסית חלשים שמתקיימים במצב הצבירה הנוזלי והמוצק של החומר[בקירוב טוב למה שנלמד בתיכון, בין מולק' גז אין כוחות משיכה או דחייה], ובגלל שיחסית הם חלשים, באופן יחסי אין הרבה חומרים עם כוחות אלו בלבד אשר הם גם מוצקים או נוזלים בטמפ' החדר[נק' היתוך ורתיחה נמוכות למדיי]. כוחות אלו מבוססים על: -"דו קוטב רגעי"[או "דיפול מושרה-דיפול מושרה"] : כשלמולק' אין מומנט דיפול כלומר היא איננה קטבית[לפי השקול הוקטורי מוצאים זאת], קיימים כוחות וד"ו אלו, ובגלל חוסר הקיטוב הכוחות הללו יחסית חלשים[יותר מסוג הכוחות שאפרט עוד רגע]. איך למרות שאין קיטוב למולק' בכ"ז יש שם כוחות? מכאן ה"רגעי"-כל פעם ענן האלקטרונים של המולק' מתפזר באופן שונה כך שבכל רגע ורגע הוא מוסט לחלק אחר של המולק' ולכן יוצר לרגע "דו קוטב זמני", להבדיל מקבוע. מנגד,יש דו קוטב קבוע: -למולק' אלו יש מומנט דיפול[היינו הך לדו קוטב קבוע], ולכן הכוחות וד"ו בין מולק' אלו חזקים יותר. ככל שהקיטוב חזק יותר[למשל הפרש אלקטרושליליות גדול יותר] כך הכוחות הללו חזקים יותר,ודאי שביחס לחומר עם מסה מולרית דומה אבל ללא מומנט דיפול. וזה המקום לציין שככל שענן האלקטרונים[או המסה המולרית] של החומר גדול יותר, כך הכוחות הללו[וד"ו של דו קוטב קבוע או רגעי] חזקים יותר-הרי יש יותר קיטוב[רגעי או קבוע]. קשרי מימן,או "גשרי מימן" הינם כוחות בין מולקולריים[לרוב..לעתים נדירות גם תוך מולקולריים] נוספים[לוד"ו], והם חזקים פי 10 בקירוב מכוחות וד"ו. הם מתקיימים בין מימן מקוטב חיובית מאד לאחד מאטומי נו"ף[N,O,F] בשל הפרש האלקטרושליליות ביניהם. כלומר כדי שהם יתקיימו צריך קודם כל מימן מקוטב חיובית מאד[ע"י אחד מ NOF] וכן צריך אחד מאטומים אלו[לרוב אם אחד מהשניים מתקיים, גם השני יתקיים אבל לא תמיד].
