כיצד להתמודד עם חרדה חברתית משולבת בלקות אחרת

כיצד להתמודד עם חרדה חברתית משולבת בלקות אחרת

לבן האמצעי שלי יש אילמות סלקטיבית שמשולבת בתת סוג נדיר של אוטיזם. (לשני הילדי האחרים שלי יש אוטיזם מהסוג הנפוץ והמוכר). אני לא רוצה כרגע, בשום אופן, לפתח דיון על אוטיזם (כי בתחום האוטיזם איני צריך ייעוץ כעת ואיני רוצה לסתות מהנושא שלשמו באתי לפורום הזה. שאלתי היא (ורק על בשאלה הזו אני רוצה לדון), האם למישהו יש חומר כתוב או ניסיון אישי בהתמודדות עם חרדה חברתית, כגון עם אילמות סלקטיבית, כשאלה משולבות בלקות אחרת כל שהיא. זו הנקודה בה עלי לקבל ייעוץ.

הקושי העיקרי עם הילד הוא שהוא מסתיר את ידיעותיו ואת יכולותיו התקשורתיות בשל חרדה חברתית. ההסתרה הזו הופכת את מלאכת התרפיה וההוראה שהילד מקבל למסובכות ביותר. אני מנסה לעקוב אחרי ההמלצות הכלליות עבור אילמות סלקטיבית, אבל, עדיין, אני מרגיש שהייעוץ שאני מקבל הוא ליד הבעיה ולא בדיוק לבעיה עצמה. מה עושים?
 

mrpink3

New member
לא נראה לי..

אוטיסטים לרוב לא מעוניינים בקשר עם בני אדם אחרים וזו הסיבה שהם שקטים, זה ההיפך המוחלט מחרדה חברתית.
 
כנראה שלא הסברתי את עצמי נכון. לא ביקשתי

אישור לאבחון של בני. האבחון היה מדוקדק ביותר ונעשה בידי מומחים טובים מאוד. אני משוכנע לחלוטין בנכונותו של האבחון וצר לי לקרוא את הדעות הקדומות שלך על כל האוטיסטים בהכללה. האוטיזם הוא תופעה הרבה יותר מגוונת ממה שנדמה לך וככול הנראה מדובר בכלל בקבוצת לקויות שיש ביניהן דמיון סמפטומים חלקי ביותר ולא בלקות אחת. מעבר לזה לא ארחיב על תופעת האוטיזם כי ביקשתי לדבר על משהו אחר.

אני חוזר ושואל. לא אם אני אדם אמין, אלא למי פה יש ניסיון או חומר כתוב, על סיוע לאנשים שיש להם גם חרדה חברתית (שיכולה להתבטא באילמות סלקטיבית) וגם לקות נוספת כל שהיא (רצוי אוטיזם אבל לא הכרחי). מי יכול להפנות אותי, בבקשה, לאדם כזה או לחומר כתוב כזה? תודה.
 

Lichy87

New member
היי

אנחנו לא פורום מקצועי ולכן העזרה שלנו מוגבלת כשזה מגיע להפנייה לחומר כתוב וכד'. נוכל לעזור רק מהיכרות עם מקרה ספציפי כמו שאתה מתאר, ולי אישית לא יצא לשמוע או להיתקל במקרה כזה.
אולי גולשים עם רקע מקצועי יותר יכולים לעזור, כמו קוגנטיקה1.
 
האם אין בפורום הזה אף אחד, שיש לו גם חרדה

חברתית וגם לקות כל שהיא אחרת? אף כבד שמיעה עם חרדה חברתית? אף כבד תנועה עם חרדה חברתית? אף כבד ראייה עם חרדה חברתית? אף דיסלקט עם חרדה חברתית? כלום?
 
אישיות גבולית וח״ח הולך?...

ויש לי עוד אבחנות גם...
 
כן. הולך.

אני פשוט צריך לקרוא קצת על התגברות על חרדה חברתית תוך מגבלה נוספת. תהייה אשר תהייה. הקריאה יכולה להיות גם מחוויות אישיות ולא ממשהו מסודר, אם זה מה שיש.
 
אוטיזם וחרדה חברתית

שלום צבי

אוטיזם זו אכן לקות תקשורתית, אבל מצד שני הקשת של הספקטרום כל כך רחבה
ואנחנו עדים לאוטיסיטים (במיוחד בתפקוד הגבוה) שמתקשרים בצורה טובה. וכן, אפילו לא נמצאים "בבועה"

לענייננו,
אני עובד מספר שנים עם אוטיסטים בוגרים, במרכז שלנו יש בחור עם אילמות סלקטיבית, כלומר הוא בוחר עם מי לדבר
זה באמת מקשה על הקידום שלו ועל שיתוף הפעולה..

אבל אל תרים ידיים!
לגבי אותו בחור, לפעמים לקח לו חודש כדי לדבר עם מישהו "חדש" לפעמים שנה וחצי והיו כאלה שאיתם הוא לא מוכן לדבר כבר שנים..

למרות זאת, כשעלינו על הבעיה, (למה האילמות הסלקטיבית) לא נלחמנו בה, אפילו להיפך..
הסברנו לו שמותר לו לבחור עם מי לדבר, ("זו מדינה דמוקרטית" ככה הוא אומר..) אבל מצד שני הוא מבין את הצורך בתקשורת
והיום הוא בוחר לכתוב לצד השני או בפנטומימה..

אם מנהלים איתו שיחה לגבי אדם מסוים, הוא בד"כ מתרצה לדבר איתו..

ההודעה הזו התארכה יותר ממה שחשבתי, אשמח לעזור יותר במסר פרטי..

אגב,
אני מגיע מעולם של תקשורת בין אישית, ולכן התחברתי לעולם האוטיזם שהוא תעלומה תקשורתית...
כבר ראיתי איך בחורים ובחורות על הספקטרום האוטיסטי יוצרים קשרים (יש לנו אפילו זוג) וזו ההוכחה שאפשר ללמוד לתקשר
גם אם חושבים שלא יודעים איך..
אבל זה כבר לדיון אחר

שיהיה הרבה בהצלחה, וכל הכבוד לך על ההשקעה והמסירות! (זה בכלל לא מובן מאליו)
 
תודה על התגובה העניינית והמחכימה.

כרגע אני גם עייף (השעה 00:30) וגם סובל מכאבי הקלדה. לקחתי את העצה שלך לתשומת ליבי ואני מניח, שאפנה אליך בימים הקרובים, עם יותר פרטים (תלוי בכאבי ההקלדה וביכולת להעסיק את הילדים בסוף החופש הגדול)

נתכתב.
 
טוב. בגלל כאבי הקלדה, אתמקד בעיקר.

שלושת הילדים שלי אוטיסטים, אבל הילד שיש לו גם אילמות סלקטיבית הוא בעל אוטיזם מוזר ונסיגתי. בגיל שנתיים הוא החל בתהליך איבוד שפה ונסיגה אל תוך האוטיזם. כעבור שנה וחצי הנסיגה פסקה והרבה כישורים שלו התחילו לחזור, לאט לאט. הראשון שהשתקם היה קשר העין. יש כישורים שלא חזרו. כיום הוא כמעט בן 8 הוא בכלל לא מראה כיוונים עם האצבע, למשל.

הבנת השפה חזרה והוא מבין היום, בצורה נורמלית, שתי שפות. אבל הוא בררן גדול לא רק במי שהוא מוכן לדבר אתו אלא גם ברמת המורכבות של הדיבור שהוא מוכן להפיק. במקרים טובים הוא מפיק משפטים ארוכים ותקינים בתצורות דקדוק מסובכות. במקרים פחות טובים, מילה בודדת. הוא מסתיר גם הרבה מאוד ידיעות אחרות. קשה מאוד ללמד אותו קריאה, כתיבה וחשבון כי הוא שוקד היטב על הסתרת ידיעותיו.

מה עושים?
 
קצת באיחור

היי עידו,

לפי מה שאני מבין יש לילד הרבה ידיעות שהוא בוחר להסתיר, והוא בוחר עם עם מי לדבר (ועל מה)
"הבעיה" הזו מוכרת, אבל היא לא מסובכת כל כך..

תנסה להיכנס לראש של הילד, מה יקרה אם ידעו למה הוא מסוגל? אם ידעו שהוא יודע
לקרוא ולכתוב ושהוא יודע חשבון?

הדרישות ממנו יהיו גבוהות ויאלצו אותו להתאמץ (ולא בטוח שבא לו להתאמץ), ואם לא ידעו למה הוא מסוגל?
לא ידרשו..

לגבי האילמות סלקטיבית, מה יותר נוח מלדבר רק עם מי שרוצים?

הפתרון:
אני מאוד מאמין בדרך החיובית, שב עם עצמך ותעשה רשימה של כל הדברים שהילד אוהב..

תבחר כמה רמות של צ'ופרים (מחזקים חיוביים), מחזק לאחר כל הצלחה קטנה ולאחר מספר מחזקים שתקבע
מראש הוא יקבל מחזק גדול.. ("כלכלת אסימונים")

תעודד אותו במילים כמה שיותר בכל פעם שהוא בוחר לדבר עם אנשים חדשים ותן לו מחזק (את המחזק מורידים לאט לאט עד שהוא יורד לגמרי בהמשך)
תגרום לו שיהיה לו "שווה" להראות את ידיעותיו (שוב על ידי מילים וע"י מחזקים)

חשוב מאוד לא להתעצבן כשהוא לא משתף פעולה, לא להרים את הקול, לשמור על קור רוח ופשוט להזכיר לו את המחזק שהוא
יכול להרוויח אם הוא ישתף פעולה..

למרות הקושי, הסוד בשינוי לאורך זמן הוא התמדה, לא להישבר גם אם זה ייקח הרבה זמן, ולהיות חיובי עם הרבה מאוד תמיכה ועידוד!

חשוב שתהיה לך דרך מאוד ברורה, תתייעץ עם מנתח התנהגות (אם תרצה אפנה אותך)
תבנו תכנית קידום ואני מאמין שעם הרבה נחישות תראה תוצאות...

בהצלחה,

יוגב
 
שיטות ביהיביוריסטיות לא עובדות עם הילד הזה.

הן עושות את ההפך מהדרוש והופכות אותו לאדם אלים. אולי, לאחרים, השיטות האלה טובות מאוד, אבל הילד הזה התקדם מאוד בשנים האחרונות, בעיקר בזכות זה, שהרחקנו אותו מכל מה שקשור לביהייביוריזם. ולגבי היאוש, אני לא מיואש. אפילו לא מתקרב לזה. הילד מתקדם יפה ואפשר סוף כל סוף, להבין את הבעיות שלו יותר לעומק.

ביינתיים קראתי על אילמות סלקטיבית ועל שילוב של אוטיזם עם כל מני לקויות אחרות. המסקנה, שמתחילה להוכיח את עצמה, היא דווקא לא להפוך את החיים לבמחן אחד גדול עם פרסים ונקודות. המסקנה היא דווקא לתת הרבה אהבה ונינוחות בכול מקרה ולהתייחס לצלחות באיפוק ובמחמאות קלות בלבד. כאילו שההצלחות כמעט מובנות מאליהן והן רק אנקדוטה משמחת קלה.

מסקנה שנייה הייתה הקפדה חמורה יותר על כללים שקשורים באוטיזם כשלעצמו. במקרה שלו, לתת סוג המוזר של האוטיזם שלו. (אותו תת סוג שקרוי PDD-CDD ואסור לתת לו שום ביהייביוריזם ואסור גם לתת לו עוד דברים, של PDD-NOS, הם דווקא יכולים כן להואיל).
 
למעלה