כל כך פוחדת ממחר, לא מפסיקה לבכות!

קליניק35

New member
כל כך פוחדת ממחר, לא מפסיקה לבכות!

מתלבטת אם לשלוח את ההודעה הזו...אכתוב ובסוף אאסוף את האומץ ללחוץ של "שלח". לא יודעת למה, אולי לראות את הדברים כתובים עושה לי היום מפחיד במיוחד. מחר, 5/9, התל"מ. יחד עם זה היומולדת של בתי. בהריון חשבנו שנחגוג להם יומולדת יחד וממש צחקנו על זה, היום זה לא כל כך מצחיק אותי, להיפך. מצד אחד, שמח ונפלא, בתי בת 4 והיא מדהימה ונס והאור בחיי והכי נפלא שיכולתי לבקש ומהצד האחר...מחר מסמל את החוויה הכי קשה שהיתה לי אי פעם, אבדן וגעגוע וקושי גדול כל כך. ולא יודעת מה עושים עם זה, ואיך מפסיקים לבכות, אפילו קצת. חשבתי שיש סיכוי קלוש להריון בתל"מ, אבל אפילו מחזור לא מגיע... אז אולי אחרי החגים? ואולי ואולי? אוהבת אתכן על זה שאתן פה.
 

2קשת

New member
קליניק מתוקה ../images/Emo24.gif

אין לי מילים, הבדיחות המופרעות של הגורל הן לפעמים משהו שבאמת כל כך קשה לקבל ולהתמודד איתו. עצוב ושמח לי איתך.... מחבקת אותך חזק חזק ורק יכולה לאחל לך שביום ההולדת שלה בשנה הבאה כבר תהיה לך עוד סיבה מצויינת לשמוח!
 

ענתש

New member
יקירתי, לא ידעתי שזה גם תאריך יום

ההולדת של ביתך. את יכולה אולי להתייחס לזה כמשהו שיש בו טוב - כי לעולם לא יהיה רק עצוב ביום הזה, תמיד גם שמח. תמיד תזכרי שביחד עם הרע בחיים מגיע גם טוב וקיבלת מתנה כזו מופלאה ובטוח, בטוח בטוח שתבוא עוד מתנה כזו. אם לא החודש אז בחודש הבא. איזה יום קשה. כמו שאמרתי - אני לרשותך, תתקשרי אם קשה. חבל שאני לא יכולה להבריז מהעבודה, הייתי באה לעודד אותך פיזית.
 

happy

New member
קליניק יקרה ../images/Emo24.gif

תאריכים הם דבר מאוד קשה. תתנחמי מחר שזה יום ההולדת של ביתך. היא בת 4!! ועוד מעט את תהיה בהריון חדש. אם לא מחר אז בחודש הבא אם לא אז אחד אחרי. זה יגיע והרבה יותר מהר ממה שאת חושבת. תתרכזי מחר בשימחה ובאושר של ביתך ותחשבי חיובי ותאמיני בזה. זה יגיע את תיראי. מחבקת אותך חזק חזק חזק.
 

בנצ100

New member
../images/Emo24.gif

שמעתי פעם משפט מתאים: "אתמול הוא המחר ששלשום כל כך חששנו ממנו". כלומר, כן, יהיה יום קשה המחר, ומטריד ומפחיד לאסוף כוחות לקראת יום כזה, שבו תצטרכי לחייך ולשמוח למרות שבפנים הלב נקרע. אבל היום יחלוף, כדרכם של כל הימים, ואחריו יבואו עוד ימים. והלוואי שבשנה הבאה כבר יהיה יותר קל. מי יודע איפה תהיי? תהיי חזקה, שיהיה בהצלחה וספרי לנו על ההתמודדות.
 

נייטי

New member
היי חמודה אני היום ואת מחר ../images/Emo24.gif

את אמרת פעם שאת מתייחסת ליום הזה כיום משחרר. שהתל"מ הוא סוג של סיום. בסיום שלך יש גם חיוך גדול ושמחה ואני מקווה כל-כך שתמצאי יותר ממנה מחר ובכלל. זה אולי לא פופולרי לומר אבל אני באמת מרגישה שהאובדן מאוד התגמד אצלי בזמן האחרון והוא תופס הרבה פחות מקום בחיי. פתאום האובדן נראה לי כמו עוד מכשול בחיים שעברתי ועכשיו אני מסתכלת עליו בפרספקטיבה, עם הרבה פחות אמוציות. והיום הזה עבר כמו עוד יום רגיל. אני מרגישה אשמה שאני לא בוכה ולא עצובה אבל מה לעשות, אני לא. אני חושבת שאצלי הסיפור נסגר לפני קצת יותר משבועיים עם שתילת העץ ועם המחזור שהגיע והסביר לי הכל. לכן אני באמת מאמינה שלכל אחת מאיתנו יש נקודה שבה היא יכולה לומר שזו היתה הסגירה עבורה. לחלקינו זה קורה עם בוא התל"מ, לחלקינו עם הריון חדש, לחלק זה קורה עם ילד חדש ולחלק זה קורה בלי קשר בכלל להריון ולידה. מתוקתי, אני נאחזת במילים שלך - שהתל"מ הוא תאריך משחרר ורוצה להאמין שבשבילך מחר יהיה יום של סוף ושל התחלה שאולי מחר ובימים שאחר כך תבוא גם הקלה. מתוקה יקרה, בכל מקרה תני לבת שלך נשיקה גדולה.
אוהבת וחושבת עליך הרבה, נייטי
 

קליניק35

New member
מקווה שיהיה כמו שאת אומרת..משחרר,

כל כך רוצה את התחושה הזאת, משחרר, וכל כך רוצה אותו, את המחזור... הנשיקה תגיע. חיבוק גם. תודה מתוקות.
 
אחרי החגים יתחדש הכל

ככה לפחות אומר השיר. אמנם, הריון לפני התל"מ מקל מאוד, מצד שני, יש לך הזדמנות מחר להפרד ולשחרר, כי מחר ההריון אמור היה להסתיים הכל מקרה. זה לא שהאבל נעלם, אבל התחושה שלי הייתה שגם (ואולי בעיקר) בתקופה שההריון שי היה וירטואלי הוא היה כבד מאוד. סביב התל"מ הבנתי שמכל הריון, תקין או לא, צריך להפרד, הוא לא יכול להמשך לנצח וזה היה משחרר, גם אם עצוב. מקווה שהעצב לא יאפיל על השמחה שטמונה ביום הזה. שיעבור קל, אם אפשר. ספרי לנו מחר.
 

שלי34

New member
קליניק יקרה../images/Emo140.gif

אני מתחברת אלייך ,רק לפני שבועיים בדיוק היה התל"מ שלי כל כך חששתי מתאריך זה ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הטקס שערכתי לעוברית שלי שחרר ופרק הרבה מאד רגשות קמתי למחרת עם הקלה מסוימת. מאחלת לך כמו שאיחלו לי שבשנה הבאה יום זה יהיה מלא באושר ב
 

שלי34

New member
התכוונתי לומר ש

בשנה הבאה סביב תאריך זה תהיה סיבה חדשה טובה לשמוח.
 

קליניק35

New member
איזה שיר מקסים. תודה שהזכרת

היום קצת "עמוס", אעדכן מחר. תודה לכולכן, נפלאות!
 

הוא היא

New member
קליניק ../images/Emo39.gif

מצד אחד התיזמון המשולב הזה כ"כ קשה ואכזרי. ומצד שני יש בשילוב הזה כ"כ הרבה כוח, תקווה, אופטימיות וקרן אור אמיתית וממשית. מקווה ומאחלת לך שהיום הזה עובר לך כמה שיותר בקלות והקרן אור שלך תמלא אותך בכוחות.
 

Tנקר בל

New member
קליניק המקסימה ../images/Emo24.gif

יקירה, אני מקווה כל כך שהיום הקשה הזה עובר לך תוך התמקדות באספקט החיובי שלו - יום ההולדת של בתך. אני כל כך רוצה לקוות, שלא תחווי כאב ולא צער, לא היום ולא בכל יום אחר, אבל מצד שני - אני יודעת שגם אם כן תזכרי היום את האובדן, יש בכך משהו מרפא. אצלנו הפטירה של הבת שלי היתה בצמוד ליום הנישואין שלנו, ואני חושבת שמצד אחד זה מאוד כואב ומזעזע. במיוחד בהתחלה. מצד שני - זה נותן לך כוחות להתגבר. העובדה שרגעי הכאב האיום ביותר מגיעים אלינו כרוכים ברגעים המאושרים והשמחים, מאפשרת לנו לזכור גם בעיצומה של האפלה את האור שיפיג אותה. תעדכני בבקשה יקירתי איך עבר עלייך היום - את באמת במחשבותי.
 

תולו

New member
קליניק יקרה../images/Emo24.gif

הגיע מחר והנה אוטוטו גם הוא נגמר והמחר יהפוך לאתמול ועד כמה שאני שונאת את המשפט הקלישאי הזה, הזמן יעשה את שלו. המחזור הארור שמתעכב גם הוא יגיע, וההקלה שאיתו. ובינתיים - חבקי את הקטנה ואת האיש ותסתכלי קדימה, לעתיד טוב יותר, לעוד הריון שהפעם יסתיים בילד או ילדה מקסימים, אח או אחות לקטנטנה, שישלימו את החבילה שבניתם את ואישך. חבילה של אושר.
 

רונה 4

New member
קליניק יקרה ../images/Emo141.gif

קודם כל ולפני הכל, מזל טוב לנס ולאור של חייך. כנראה שימים כאלה של עצב ושמחה הם נחלתם של כולנו. חושבת עליך ומקווה שאת מצליחה לעבור את היום הזה בקלות יחסית וגם עם שמחה על האושר שהיום הזה כן מסמל. כי הם באמת אושר, הילדים שנשארו בבית, מקור נחמה ותקווה לעתיד טוב יותר. גם העוברית המתוקה שלי היתה צריכה להיוולד כשבתי הגדולה היתה בת 4, קצת אחרי יום הולדתה, וכל הזמן חשבנו שנוכל בעתיד לחגוג להן ימי הולדת יחד איפהשהו באמצע בין שני התאריכים. מאחלת לך ולכולנו כי נחגוג עוד הרבה ימי הולדת ביחד ולחוד, והעצב עוד ידעך לאיטו (אם כי לא ייעלם לגמרי) ואושר גדול יותר יתפוס את מקומו.
גדול.
 

Tנקר בל

New member
איך היה?

חשבתי עלייך אתמול, ואני חושבת עלייך היום. אני נכנסת כל דקה לראות אם כתבת משהו...
 

קליניק35

New member
לכולן...תודה. מקסימות שלי....משתפת

אז...כמו ששמתן לב אנחנו אחרי ה-5/9. למרבה הפלא (שלי) השמיים לא נפלו, בעצם, אולי קצת. היה קשה, אפילו עדיין. הייתי בעבודה, לא רציתי להישאר בבית. היה לי יום עיון, הדרכה. באתי ועל הבוקר אמרתי ששורפות לי העיניים, כולם הנהנו ואמרו באמת "הן קצת אדומות", "שמת טיפות?", "לא טוב לך לייד המזגן?"... מידי פעם כשמפלס הדמעות עלה, יצאתי מהשיעור, יללתי בשירותים וחזרתי לכיתה...עבר. בבוקר לפני העבודה, נכנסתי למיטה של בתי, חיבקתי אותה חזק ואימצתי מה שכתבתן לי. נאחזתי בה ובנס הזה שהיא הביאה לחיי. החלטתי שמה שהתאריך הזה אומר לי הוא שלא משנה מה יקרה או קרה, היא פה איתי וזה נפלא ונס. אולי יותר קשה לעיכול כשכל ה"אירועים" מתנקזים ליום אחד אבל...זה עושה את זה אולי יותר בולט. שמחתי שחגיגות יום ההולדת בגן יהיו רק בסופ"ש וכנ"ל עם המשפחה. שיריינתי את אמא שלי לבייביסיטר כדי להימנע מהטלפונים של מזל טוב... חזרתי מאוחר, ישנתי וקמתי אחרי חצות. היום עבר! הרבה מחשבות של "מה אם?", למה? מה יהיה? מה מכאן ואילך? הרבה געגוע לפיצפון שממש גדל שם בתוכי, סקרנות של אם היה פה אז איך היה נראה אבל גם סוג של השלמה. מאוד כואבת אבל, השלמה. ו...כמובן המון בכי. אני נראית כמו שני פנסים...הלילה היה מלא התהפכויות...ופתאום מחשבה, אז מה אם היה התל"מ, יש כאלה שיולדות בשבוע מעל 40...אז גם מחר אפשר לבכות...והבנתי! הבנתי שזה לא יעבור לי עכשיו או עוד שבוע או בכלל. זה משהו שקרה כמו כל אירוע שמלווה, משאיר חותם (מסוג אחר) ומלווה את החיים מאז ועד בכלל. לא רוצה שיעבור רק רוצה לחיות עם זה. ונראה שזה הקושי האמיתי שלי. להבין שצריך לחיות עם זה כי אין ברירה. הדברים קצת מתבהרים. כך נראה לי לפחות. רוצה שיהיה כמו שיהודה פוליקר שר, "לא נעלם רק רחוק או נרדם...כואב אבל פחות...". הקשבתי לשיר הזה המון אתמול והיום באוטו בקולי קולות. ויש שם גם משפט אחד נוסף ש"הוריד לי אסימון", אני מקדישה אותו לכל אחת ואחד מכם כאן בפורום המקסים הזה: "לימים זה נשכח כאיננו, אבל כשהערב אורב, אומר לך כך ביננו, פחות אבל עוד כואב, לא עד כדי אנחות ואם רע לי אני כותב... כואב אבל פחות, פחות אבל עוד כואב..." הבנתי שהכתיבה שלי, שלכן משחררת, עוזרת, מעניקה אנרגיות ועיצות נפלאות ופתאום נראה לי הכי נפלא וטיבעי לכתוב לכן ולשתף ולומר תודה. על כל מה שכתבתן ויעצתן ודאגתן! זה לא מובן מאליו ועזר המון.
 

נייטי

New member
קליניק יקרה../images/Emo24.gif אני שמחה שהיום

הזה מאחורייך. אני מאמינה שלאט לאט הכאב ילך לנמנם לו, אולי לעיתים יתעורר מחדש כדי לצבוט אבל שבסך הכל הוא יהיה פחות..., פחות כואב. השיר של פוליקר - זה באמת שיר מדהים, הוא מדבר בידיוק על מה שאני מרגישה ובכל זאת, תמיד כשאני שומעת אותו אני צוללת לכמה שניות פנימה. הלוואי, שמעכשיו יהיה רק פחות כאב, ושלעולם לא יהיו יותר אנחות. אוהבת מאוד, נייטי
 
למעלה