כמה דברים..
כל החברים שלי כבר שמעו ממני על ביירון קייטי ואפילו קיבלו הדגמות. אבל עדיין החברות שלנו מבוססת על חוויות משותפות ועל צחוקים ועל כימיה מסויימת ועל תחביבים משותפים. ואתמול חבר שלי התלונן בפני בצחוק לגבי משהו טיפשי.. שהיה ברור שזה בצחוק.. ואני אמרתי לו יענו כתגובה בצחוק "האם זאת האמת?" והוא צחק ואמר .. ברור שלא ! ואז הוא הוסיף ואמר שמאז שאני עם הסיפור של ביירון קייטי זה הפך להיות בלתי אפשרי להתלונן בפני.. כאילו שאני לא משתף יותר פעולה עם הקטע .. הכל נאמר באווירה מאוד טובה .. אבל עדיין זה גרם לי לחשוב שיש איזה גבול, ושבמקום מסויים אני נעשה מכני ולא זורם כי אני עכשיו נמצא בדת החדשה הזאת שלי - ביירון קייטי. אני חייב לומר לכם שגם אותי זה הטריד שבאיזה פוסט שלי פה ניסיתי לדבר איתכם על משהו.. וכל שניה .. על כל משפט הכי קטן שאלתם אותי "האם זאת האמת"? .. ואז ראיתי את מה שכולם כל כך מתעצבנים שאני שואל אותם את זה כל שניה. ההרגשה הייתה כמו לדבר עם בן אדם שלא מקשיב לך והוא תקוע באיזה פראדיגמה מחשבתית ולא נמצא ממש בקשר ישיר איתך. הייתי בהרבה סדנאות בתחום הרוח בחיי, והרבה מהן מטיפות לפתיחות, והקשבה.. ואני שמתי לב שמרוב שאנשים מאמינים בקונספט של להיות פתוח ולהקשיב.. הם מפסיקים להקשיב כי הם כל הזמן מכילים את הקונספט הזה.. הם לא באמת שם באופן אוטנתי. בהתחלה שגיליתי את זה מאוד הלתלהבתי וניסיתי להכניס לתוך זה את כל מי שאני מכיר.. וכרגיל כמו כל דבר שאני מתלהב ממנו בתחום הזה לא קיבלתי התייחסות נלהבת והרבה אנשים אמרו שזה לא עושה להם את זה. ואז עשיתי על זה את העבודה כמה זמן והגעתי למסקנה שאני לא צריך לשתף בזה אנשים או חברים שלי בהכרח ושאני אשמור את זה לעצמי. כלומר שאני לא צריך את האישור שלהם לכך שזה מדהים. ודבר אחרון.. אני משתתף גם בפורום אחר של העבודה בחו"ל, רק רציתי להגיד לכם שברמת האינטרנט וצורת הכתיבה של פורום, לעשות על גבי זה את העבודה.. זה לא כל כך אפקטיבי.. העבודה היא יותר שיחה מאשר מכתב .. ראיתם שסשן קטן של העבודה שעשה AWARNESS עם זאתי.. לקח שרשור שלם של מסך וחצי. אז אני סתם אומר את דעתי .. אני חושב שברמת הפורום עדיף לדבר על התובנות ועל תפישת החיים באופן כללי מאשר להתחיל להיכנס לחקירה של מחשבות על גבי הפורום.. סתם זה לא נראה לי פרקטי. נ.ב אני הולך להרוג את מי שעכשיו הולך להגיד לי "האם זאת האמת?" על משהו ממש שכתבתי !
כל החברים שלי כבר שמעו ממני על ביירון קייטי ואפילו קיבלו הדגמות. אבל עדיין החברות שלנו מבוססת על חוויות משותפות ועל צחוקים ועל כימיה מסויימת ועל תחביבים משותפים. ואתמול חבר שלי התלונן בפני בצחוק לגבי משהו טיפשי.. שהיה ברור שזה בצחוק.. ואני אמרתי לו יענו כתגובה בצחוק "האם זאת האמת?" והוא צחק ואמר .. ברור שלא ! ואז הוא הוסיף ואמר שמאז שאני עם הסיפור של ביירון קייטי זה הפך להיות בלתי אפשרי להתלונן בפני.. כאילו שאני לא משתף יותר פעולה עם הקטע .. הכל נאמר באווירה מאוד טובה .. אבל עדיין זה גרם לי לחשוב שיש איזה גבול, ושבמקום מסויים אני נעשה מכני ולא זורם כי אני עכשיו נמצא בדת החדשה הזאת שלי - ביירון קייטי. אני חייב לומר לכם שגם אותי זה הטריד שבאיזה פוסט שלי פה ניסיתי לדבר איתכם על משהו.. וכל שניה .. על כל משפט הכי קטן שאלתם אותי "האם זאת האמת"? .. ואז ראיתי את מה שכולם כל כך מתעצבנים שאני שואל אותם את זה כל שניה. ההרגשה הייתה כמו לדבר עם בן אדם שלא מקשיב לך והוא תקוע באיזה פראדיגמה מחשבתית ולא נמצא ממש בקשר ישיר איתך. הייתי בהרבה סדנאות בתחום הרוח בחיי, והרבה מהן מטיפות לפתיחות, והקשבה.. ואני שמתי לב שמרוב שאנשים מאמינים בקונספט של להיות פתוח ולהקשיב.. הם מפסיקים להקשיב כי הם כל הזמן מכילים את הקונספט הזה.. הם לא באמת שם באופן אוטנתי. בהתחלה שגיליתי את זה מאוד הלתלהבתי וניסיתי להכניס לתוך זה את כל מי שאני מכיר.. וכרגיל כמו כל דבר שאני מתלהב ממנו בתחום הזה לא קיבלתי התייחסות נלהבת והרבה אנשים אמרו שזה לא עושה להם את זה. ואז עשיתי על זה את העבודה כמה זמן והגעתי למסקנה שאני לא צריך לשתף בזה אנשים או חברים שלי בהכרח ושאני אשמור את זה לעצמי. כלומר שאני לא צריך את האישור שלהם לכך שזה מדהים. ודבר אחרון.. אני משתתף גם בפורום אחר של העבודה בחו"ל, רק רציתי להגיד לכם שברמת האינטרנט וצורת הכתיבה של פורום, לעשות על גבי זה את העבודה.. זה לא כל כך אפקטיבי.. העבודה היא יותר שיחה מאשר מכתב .. ראיתם שסשן קטן של העבודה שעשה AWARNESS עם זאתי.. לקח שרשור שלם של מסך וחצי. אז אני סתם אומר את דעתי .. אני חושב שברמת הפורום עדיף לדבר על התובנות ועל תפישת החיים באופן כללי מאשר להתחיל להיכנס לחקירה של מחשבות על גבי הפורום.. סתם זה לא נראה לי פרקטי. נ.ב אני הולך להרוג את מי שעכשיו הולך להגיד לי "האם זאת האמת?" על משהו ממש שכתבתי !
