כמה האוכל משפיע על החיוניות והרגש בניגוד לאכילה ריגשית

Ron W

New member
כמה האוכל משפיע על החיוניות והרגש בניגוד לאכילה ריגשית

אני חש שהדגש צ"ל איך משפיע עודף משקל ולא מה גרם לעודף משקל מלכתחילה.
הדגש צ"ל על מה עושה לנו כל מאכל או הפרזה בכמות ולא מה גורם לנו לכך...
אם נהיה מודעים לקשר התוצאתי, המוטיבציה תשמור עלינו הרבה יותר בקלות.

לרב מתרגלים לעודף משקל.. קונים בגדים גדולים שמסתירים ואולי אף נהנים שלא עושים חשבון בארוחות.
מאידך הכובד וחוסר כושר פוגע בתפקוד ביכולות הפיזיות ואולי המנטליות בסגנון שלנו ובהערכה העצמית.

האוכל - כל מאכל משפיע ריגשית תפקודית מנטלית מעבר לבריאות. פחמימות מדגנים מלאים מרגיעות
חלבון נותן כח אבץ ברזל מחזקים דגים תורמים למנטליות . אלכוהול בוודאי מכירים את התופעות..
פירות נותנים אנרגיה זמינה וירקות לתחושה טובה לקלילות ולאספקת נוזלים .

כחלק מעולם החי יש לנו נטיה מובנית לבחור במה שטוב לנו כל עוד הוא בנמצא
לכן מומלץ שיהיו לנו בהישג יד כל אבות המזון- כל מה שבריא וחלק מהתפריט עליו יש קונצנזוס
בגיל הרך נמצא שרובינו מסוגלים לבחור לבד בדיוק את המרכיבים הדרושים להם מתוך תפזורת
בהמשך אנחנו קצת מאבדים את זה אך קל לחדד את החושים ולראות איך משפיע עלינו כל מרכיב
זהו אגב הבסיס לדיאטות בהן מקצים בהתחלה מרכיב מסויים למשך כל יום - כדי להכיר את ההשפעה שלו.
ואח"כ חוזרים לתפריט מאוזן ועשיר. אפשר לדלג על הקטע אם מבינים את העקרון.
לשיקולכן לפחות לחשוב על הכיוון.
 

Ron W

New member
כן, העקרונות האלו משותפים לכולנו ברמות מודעות שונות

מבדידות לבהירות.. אקדים שאשמח אם תפרטי לנו קצת מעבר למשמעות הניק
והבקשה לכולם, להכיר טיפה אפילו שטחית, כדי לקבל פרופורציה למהות, כמו עודף משקל, גיל, עיסוק..
(כמו במרכיבים של מזון) יש נשים שמשקלן תקין ואף נמוך מאוד ועדיין מוטרדות בחרדות מכל ק"ג עודף
מאידך יש בינינו עם עודף גדול של עשרות ק"ג, בוגרים יותר, מנוסים בתקופות מוצלחות יותר או פחות
אני אגב מהאחרונים לאחרונה.
לשאלת ה"תפיסה התוצאתית" וההתנהלות עם האוכל -אכן הידע + התחושה מנהלים אותי ולדעתי את כולנו.
לכולנו מתחשק משהו שמעיד על צורך,כולנו מבינים את הקשר בין קלוריות והשמנה נוזלים וצמא זה בבסיס.
אישית תמיד תמיד גם בהתנהלות הכי פחות מעוגנת בצרכים, נשאר המנוע של סיפוק צרכים מהמזון.
תמיד חשתי צורך בפירות ביום או קפה בבוקר או מנת חלבון וידעתי להמנע משומנים מיותרים כמו בהרגל מובנה..
רמת ההקפדה והתכנון היא מה שעושה לי את ההבדל, כמו בכל תחום בחיים .
הכדור אצלכן/ם.
 
רון היי

אני שמחה שנכיר לאט לאט, תוך כדי הדיאלוגים כאן.
מה שאני יכולה לספר על עצמי זה שסבלתי מדכאו נות מרבית חיי. עכשיו אחרי עשרות (ללא הגזמה) שנים של טיפולים נפשיים, וגם טיפולי אוכל שונים (קצרים יחסית) וטיפול תרופתי אני בסדר פחות או יותר נפשית. עם האוכל זה קשה. מאבק יומיומי.
ספר על עצמך אם בא לך. למה אתה צריך כל כך להקפיד על האוכל?... למה הרסן יכול ללכת לאיבוד כל כך מהר?..
 

Ron W

New member
ככה, בגישה שלי אין בכלל טענות לעצמי

קבלה עצמית (שכוללת סליחה עצמית אמונה בכח והערכה על השגים בעבר)
היא הבסיס.
אם ספרת על דיכאונות הרי שהם באמת מכשלה ענקית.. ונדרש לסגל גרעין פנימי
כדי לנער אותם כצעד ראשון - זאת הקבלה העצמית - יש לכולנו את היכלת הזאת תמיד.

העליה במשקל שלי היתה מאוד הדרגתית במדרגות של 3 ק"ג לכמה חודשים ואז המשקל מתייצב.
למה נדרש להקפיד? הסברתי בעבר כי לחלקינו כנראה נטיה להשמין שמתבטאת ברעב פיזיולוגי נרכש או מולד.
כששמרתי משך 7 שנים ,פיתחתי מודעות לאותו רעב מציק ,כמו כושר גופני לא להענות לו.
בשלב מסויים כנראה נחלשתי, או היו משימות מעיבות שהרפו ממני את ההקפדה והעמידה ברעב
ואז פשוט אכלתי יותר - לא בולמוס אלא מנות גדולות וגם מרכיבים שנמנעתי מהם לחלוטין בעבר.
מהון להון עודף המשקל המצטבר פגע בהתמדה על פעילות יומית סדירה. כאן נצמד חזרה לבסיסי ביותר
צעידות נמרצות של שעה ליום (כמעט כל יום ..)וקצת תרגילי כח .
מטבעי אוהב לחזור מהר לשליטה מלאה, לא צעד קטן שהצלחתי בו היום אלא סדר יום מלא.
אבל נהנה לקרוא את הגישה של שנויים קטנים והצלחות קלות כל יום..
בהצלחה מלאה לכולנו כי מגיע לנו כמו לכולם.
 
למעלה