כמה עצוב לי... אם אפשר עצתכן ונסיונכן

עדכון

אז היי, נסעתי אליו היום. באמת מקסים, יסודי סבלני.
חידש לי. מאמינות? כבר תהליך שנמשך בדיוק חודש ואף אחד לא באמת הסביר לי שום דבר באופן מסודר. עצוב.
אז ככה. מאוחר מידיי לכדור. גרידה לא מתאים. יש שארית. גרידה זה כאשר יש את כל תוכן ההריון (ככה הבנתי)
הפתרון שהוא מציע (ואני אקבל) זוהי היסטרוסקופיה ניתוחית. אני רק צריכה לשלוח את זה לרופא הפוריות שלי, שיאשר כי אני חייבת ליידע אותו.

אז כמה דברים:
קודם כל זה דרך הקופה אז נשמתי לרווחה. ממש אבל.
ואני אגיע אליו לאסותא.

יש לי וריד בולט בתוך הרחם שאם יתברר שזה וריד ועורק אני בבעיות ובעיות איומות. הוא מקווה וחושב שזה לא. בבית חולים גם בדקו אותי וראו את זה ואמרו שזה לא. בכל מקרה הפנה אותי לא.ס לבדוק את זה לפני כל פרוצידורה.
אני חייבת לחזור אליו מהר שיכתוב לי ״דחוף״ על ההפניה מכיוון שהתור הוא לסוף אוגוסט כרגע!

אז כל הדרך הביתה בכיתי ובכיתי.
לא יודעת אם מותר ומקובל לספר בפורום אבל יש לי שני פעוטות בבית. בחודש וחצי האחרונים אני לא אמא. אני צל של אמא וזה מורגש אני יודעת שהם מרגישים. חברה שלי אמרה לי שאני מקשה על עצמי ואני אמא נפלאה ואין כמו אמא אפילו אם אמא לא הכי נוכחת :( ולא הכי סבלנית :(

היום הרגשתי שאני פשוט עומדת להתמוטט נפשית. עד היום כל המערכת הנשית שלי הייתה ללא רבב ועכשיו אני מרגישה שעולמי חרב עליי. אני מרגישה שהחלום לילד שלישי הולך ומתרחק. אני מרגישה חסרת אונים, בודדה, עייפה, עצובה. לא אופטימית.

ראיתי הודעה כאן שהיו לה המון תגובות על איך מוותרים על הכמיהה. מכיוון שאני חדשה פה אני תוהה אם זה בכלל לילד לא משנה איזה מספר? או הכוונה לילד ראשון?
אני מנסה כבר שנתיים שתעבור לי הכמיהה הזאת ולא הולך. אני מסתכלת על הילדים שלי וליבי נשבר. ולפעמים יש את הקול הזה שאומר לי די. די תנוחי. את עומדת להקריב פה את בריאותך, בלשון המעטה. את עושה לילדים שלך עוול, לעצמך, לבעלך. תנוחי. תתחילי להנות. להשתקם. לעמוד על הרגליים כלכלית (כי עכשיו זו קריסה) כל מי ששכל בראשו יגיד לנו שאנחנו מטורפים!! אף אחד למעשה לא יודע לא חולם ולא מנחש שאנחנו מנסים כל כך אבל כל כך!
ולא.
לא מצליח לעבור לי. רוצה רוצה רוצה. כנראה זה הקטע הילדותי הזה שרוצה מה שתכננתי מה שחלמתי ולא מסוגל להשלים.
ויש לי כל כך הרבה! כל כך הרבה לחיות בשבילו . יש לי למי לתת ולמי להעניק ואני מרגישה שהמשאבים שלי פשוט נעלמים. אבל רואה איך זה מתרחק. החלום ושברו. אחרי שנתיים פתאום חיובי פשוט לא האמנו. לא האמנו שזה קורה.
ופתאום זה נגמר. איזו צלקת איזה כאב.
 
עד עכשיו קראתי

לא היה לי מה לתרום בנושא היסטרוסקופיות וגרידות (בוגרת פעמיים ציטוטק).
קוראת את ההודעה האחרונה ומבקשת לעודד אותך, נערהמספרד יקרה, שלא תכעסי על עצמך, כי מספיק קשה לך גם ככה כשאת כבר חודש בתוך התהליך הפיזי, שסופו עדיין לא הגיע, וברור שככה התהליך הנפשי לא יכול להתקדם להבראה. כל כך טבעי שתהיי מכונסת בתוך עצמך אחרי שנתיים קשות כל כך בהן תיפקדת גם וגם, ותוך כדי שאת לא בהריון אבל גם לא לא בהריון. רוצה לעודד אותך, שלא מהיום למחר, אבל בסוף תחזרי לעצמך מול הילדים, מול בן הזוג (וגם בעבודה אם את עובדת). והילדים - יעברו את זה והכל יסתדר ביניכם, ומותר גם לך להיות קצת חלשה ועדיין אמא נפלאה.
באשר לכמיהה - כשהיא שם, היא שם, ולא משנה כמה ילדים יש בבית. חברות וקוראות כאן בפורום נשים בכל מיני הרכבים משפחתיים, מנשים ללא ילדים ועד לאמהות לשניים-שלושה וגם לארבעה שכמהות לילד החמישי. אני עצמי הכרתי לפני כמה שנים אמא לחמישה (חילונית דווקא), שעברה שתי הפלות מתוך כמיהה לילד שישי. אני עצמי עברתי שתי הפלות כשבבית היו שני ילדים, ואם יעודד לשמוע - לא תיפקדתי מי יודע מה (בלשון המעטה) מול הילדים (שהיו בגילאים 5-7 ו-3-5 באותה תקופה), ובטח שלא בעבודה, ובכל זאת דברים שבו למסלולם בסוף, גם עם הילדים וגם בקריירה.
אז זה לא קטע ילדותי, ומניחה שלא בגלל ש'ככה תכננת', אלא כי זה מה שהלב שלך ביקש, ובאמת כאב שככה נגמר.
מאחלת לך מכל הלב שהתור ייקבע בהקדם האפשרי, ושתוכלי לשקם את הגוף והנפש.
 

שירהד1

Member
מנהל
אני רוצה להבין טוב יותר את המצב, ברשותך-

אני מבינה היטב את כל מה שאת כותבת, גם ברמה הרגשית. האמיני לי.
יחד עם זאת, אני רוצה לנסות ולהבין טוב יותר את המצב, לאשורו.
זאת כדי שאוכל להתייחס בהתאם.

ברשותך- מספר שאלות. אם תבחרי לענות עליהן, אוכל להמשיך להתייחס בצורה מתאימה.
1.בני כמה אתם? (לגיל יש משמעות...).
2.בני כמה הילדים?
3.כמה הפלות היו לך? הזכרת הפלה לפני שלוש שנים, וכעת. אודה להבהרות. מה היה, מתי, באילו נסיבות.
4.האם ההריון הנוכחי היה תוצאה של טיפולי פוריות או טבעי? (לכלה דבר מחיר- פיזי ונפשי, וחשוב לי להבין את הנסיבות המדוייקות).
5.עובדת? עובדת בעבודה שמספקת אותך? במקצוע שמעניין אותך?
6.קריסה כלכלית- במה מדובר? עד כמה שאת מוכנה לשתף. פשיטת רגל? מינוס נורמטיבי של משפחה ישראלית טיפוסית? חובות לנושים?.....

אי אפשר לנתק את ההפלה ואת מה שאת עוברת מנסיבות חייך. קשה לי מאוד להתייחס ללא עוד מידע משמעותי.
אשמח אם תבחרי לשתף, כדי להקל עליי לעזור לך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
מותר להרגיש הכל - גם כמיהה לילד שלישי

אני, מתוך כמיהה כזאת, מוצאת את עצמי בגילי בטיפולי IVF מגוחכים . (כלומר בהמתנה להתחיל עוד סבב טיפולים כי הגוף כבר מגיב בצורות מוזרות ואני לא מצליחה אפילו להגיע לטיפול).
להיות בתוך חוסר-ודאות הוא אחד המצבים הכי סוחטים מבחינה ריגשית ובנוסף לכך יש המעמסה הפיזית על הגוף כשהדימום לא נפסק כבר חודש. אז מותר לך גם להרגיש שאת לא ממש כאן עם הילדים שלך, אלא פועלת במקביל ועושה המיטב יכולתך במסגרת הנסיבות. כאימהות, כל כך קל להרגיש אשמה על כל דבר, אבל אם את יכולה - שחררי מעצמך את המעמסה הנוספת הזאת.
&nbsp
לגופו של ענין (תרתי משמע) מבחינה רפואית/גופנית, אני עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית בעקבות הפלה לא מלאה בשבוע 14, כי נשארה שארית והדימום לא פסק כמו אצלך. לדעתי זאת האופציה הכי טובה - מנקים את הרחם אבל לא עושים את זה "על עיוור" כמו בגרידה. אח"כ קיבלתי כדורי אסטרוגן ופרוגסטרון כדי לעודד את בניית הרירית ולמנוע הידבקויות , אחרי כמה שבועות מפסיקים את הכדורים ואז יש דימום כשהרירית מתקלפת. אחרי זה הוסת חזרה כרגיל .
 
למעלה