כמה קשה להיות אמא של ואיזה סופ"ש מגעיל היה

כמה קשה להיות אמא של ואיזה סופ"ש מגעיל היה

כאמור הבאתי את תומר לסופ"ש מיום חמישי ועד למוצאי שבת וזה הי אחד מסופי השבוע שיחלתי לאלוהים להיתאדות מעל פני האדמה כמה קשה להיות אמא לילד חולה נפש תובעני ומומחה במיניפולציות כמה קשה לא לישון בכלל בלילות להיות במצב של היכון לרע ביותר כשיש לך ילד חוה ופיזית הוא חזק מימך והכול יכול לקרות בשניה אחת ועד כמה את מיחלת שסופ"ש הזה יגמר ולא יחזור לעולם ואת שואלת את אלוהים למה זה מגיעלי מה עשיתי רע שאני חיה את זה כבר 26 שנה ועד מתי הזמן א מטיב עם תומר כנראה ככול שהוא גדל יותר ומיתבגר המחלה רק מחמירה ואת עומדת חסרת אונים מול הבן שלך ולא יכולה לעשות כלום הרי זה אפסורד אני עוסקת במיקצוע למה לאחרים אני כן יכולה להגיע ולעזור ולבן שלי לא למה כול המילחמות האלה למה המיניפולציות האלה שהוא עושה לי המריבות הצעקות האם הוא נהנה מיזה העניי ם המפחידות הפחד המתמיד שמלווה אותי הינה עוד שניה הוא תוקף אותי כמו בעבר כמה תרופותא נטי פסיכוטיות הוא יכול לקבל ושום דבר לא מיצב אותי ( עם כן אז אך ורק לתקופות מאוד קצרות) מה אני עושה לא טוב או מפקששת בדרך לתומר וסופ"ש מיסתיים מחזירה אותו למקום שלו ואני מותשת לא הולכת לעבודה כי לא מסוגלת לא פיזית ולא נפשית רוצה רק לברוח להיתחבא לוקחת 2 כדורי הרגעה והולכת להיתחבא מיתחת לשמיכה שלא יראו אותי ולא יגעו בי לא רוצה לשמוע לא רוצה לראות ולא רוצה לדעת ובתוך תוכי להגיד איך נפלו גיבורים למה אני שזה העיסוק שלי היום יומי מעל 30 שנה כן יכולה להגיע לאחרים לעזור ולבן שלי שכול כולי אני נותנת לו מנסה מישתדלת לוקחת מטפלת דואגת מנסה בכול הכוחות שעוד נותרו בי לעות שהכול היה בסדר והיה לו איכות חיים להנעים את החופשות שלו את הביקורים שלי אצלו הכול מישתבש הכוחניות שלו המניפולציות שלו המריבות שלו איתי הדוקא שלו הכיולת שלו לשבש אותי ולהוציא אותי מדעתי ולראות אותו נהנה מיזה הכי מתסכל אותי ולא פעם אני שואלת את אלוהים עם יש חיה כזאות למה למה זה מגיע לי מה עשיתי לך מילד אי אפשר להיתגרש מיבעל כן מה אני עושה לא טוב אולי באמת אני צריכה כמו שכולם לצמצם ביקורים פחות לתת חומרית לקחת אותו לכמה שהכי פחות חופשות ועם כן אז לקחת בוקר ולהחזיר בערב ולא לקחת לחופשות חגים ארוכות או סופי שבוע שמתחילים מיום חמישי בצהרים ומיסתימים במוצאי שבת בשעות הערב המאוחרות הרי אין לנו חיים ההורים של הילדים החולים אנחכנו לא יכולים לארגן לעצמינו חופשה וטיול בחו"ל או חופות ארוכות בארץ הרי תמיד משהו יקרה והיה צורך בנו איפה אני בכול הסיפור הזה יש לנו בכלל את האני שלנו האם אני קימת בכלל א אני רק אמא של שחיבת להיות תמיד זמינה ושם בשבילו להרגיש הכי חרא בעולם טוב גם לי מותר להתבכין קצת למרות כול הנסיון שיש לי עם להיות אמא של 26 שנה כבר והניסיון שיש לי בעבודה זר לא יבן את זה שהי ה לכולנו שבוע טוב שמח חמים ונעים
 

זריחה 2

New member
נכון בשבושונית..."זר לא יבין זאת".

לכן,מותר לך להתבכיין ,לכעוס ולהרגיש מתוסכלת, הרי כולנו באותה סירה. קשה לי לכתוב לך לצמצם ביקורים או,לקחת בבוקר ולהחזיר בערב,אצלי הסיפור הוא שונה אולם,לקח לי המון זמן להגיע לתובנה שיש לי עוד ילדה בבית, המון זמן...שנים. אני יודעת שאת "אם השנה" בנושא הטיפול בתומר,לכן אני חושבת שאת צריכה לשמר את כוחותייך כדי להיות שם בשבילו, על המינון הנכון והרצוי להיות שם, (עבורך, עבור בנך השני ועבור אימך),את תחליטי,את תדעי..אני יודעת שתצליחי|
 
נשמע שעבר עליך סופ"ש קשה,

האם הוא בא כל סופ"ש הביתה? מה מקובל, אם יש דבר כזה, מקובל, במקרים דומים? אולי את יכולה לצמצם את השעות שלכם יחד, כי לא ברור לי למי זה טוב? לדעתי, את חייבת לעצמך יותר, את חייבת להשאיר לעצמך מקום, מה יוצא לך מזה שאת לוקחת שני כדורים ומתחפרת מתחת לשמיכה? לא מגיעה לך ככה, ואם בנך לא סובל במקום שבו הוא נמצא, אז אולי אפשר אחרת?
 
אז ככה

תודה לכולם על התמיכה פתחלתיקוה פעם היתי מביאה את תומר שבוע כן שבוע לא עד אימי מצבה היתדרדר ועברת י למראשו ן לציון לשומרון היום אנימביאה את תומר אחת לחודש סופ"ש ארוך אבל מבקרת אותו יותר מפעם בשבוע אז שזהו לא מסוגלת נפשית ללא לביא אותו מרגישה יסורי מצפון היות ותומר חיב להיות במקום סגור הוא חיב השגחה רפואית 24 שעות קשה ל י עם המחשבה שאני יהנה והוא לא לב של אמא הקושי יותר גדול מאחר וזה הבן שלך והוא לא ביקש להיולד ככה זאותלא היתה בחירה שלו להיות הבן שלי ולקבל גנטית מחלה שלבטח הוא לא היה רוצה אותה מי כמוך יודע שהכול נכון רק במחשבה ובדיבורים אבל ריגשית זה קשה אכן אחרי תומר בכול פעם שהוא בא הביתה צריכה שקט לעצמי וזה אומר להיתחבא ככטל שתומר גדל יותר כרונולוגית ככה המחלה אצל תומר מיתגברת ככה הקושי הוא גדול יותר נכון הוא לא סובל את בל אני לא מכירה בכול שנות עבודתי בתחום שהחולים לא טוענים שהם סובלים במקום שהם נימצאים וקשה להם והמישפחה שלהם זרקה אותם אז יותר קל לי להסביר למישהו אחר שהוא טועה שהמישפחה אוהבת אותו והיא לא זרקה אותו ואין מנוס זה המקום שלו והוא לא היחד בעולם שחולה ולא הי היחד בעולם היו גם בעתיד הכי קשה זה לשמוע את זה מהבן שלך שכאילו את לא אוהבתאותו ומעדיפה את אח שלו וראיה לכך שהוא במוסד ואיו לא לאח שלויש רכב והוא הי בצבא והוא יש לו חברות ולא אין אחיו חופשי ועושה מה שהוא רוצה ולא לוקיח כדורים ומקבל זריקות והוא לא וכול מה שלא תגידי ולא תעשי לא תצליחי לשכנע שאת דורת אמת כי לצערינו הוא חולה אחרת הלואי והייה אפשר אפילו עם היה לי כול הרבה כסף ולא היתי צריכה לעבוד לפרנסתי לא ניתן היה להחזיק את תומר בבית היות ותומר צריך השגחה רפואית שזה אומר רופא פסיכיאטרי צמוד למקום רופאה אני עדין לא וגם עם היתי לא היתי רוצה להיות הרופאה שלו גם ככה קשה לי לעשות את הסויץ הזה כהורה אותו סוייץ שאניעושה שאני בעבודה האמציות והרגשות חזקים יותר מכול דבר אחר קשה לי גם כי אני רואה את הקושי של הבן הבכור שלי עם אחיו הפערים ניפתחים יותר ויותר אין שום דבר שמקשר אותם אין שום תיקשורת בינהם הכול מיסתכם בכמה מילים מיצד כול אחד מהם והפער ילך ויגדל מה שחיבר אותם כילדים פעם אינו קיים יותר קשה לי עם זה עם מה שהיה לאחר לכתי איזה ירושה אני משאירה לבני בכורי ולא שאניאוהבת יותר את הבן הבכור שלי אניאוהבת את שניהם יותר ואת יודעת מה לתומר אני דואגת יותר עושה יותר כי אני יודעת שהגודל יכול להיסתד יש לו עתיד הוא לא צריך אותי כמו שתומר צריך אותי מפחיד אותימה ילד יום איך הואיסצדר עם גיסתו בעתיד שאחיו יתחתן מה היה איתו עם האחינים שלו כשהיו מפחידג אותי עם אחיו לא נושא אתהגן והאם גם לו צפוי הסינדרום הזה עם ילד חולה הרי זאות מחלה תורשתית או פתח לתיקוה את לא יודעת כמה דברים מפחידים אותי לפעמים אני אומרת שדברים מפחידגים ותי יותר מכול אחד אחר מאחר ואני עוסתקת במיקצוע אני יודעת מה יכול לקרותלהם בעתיד מה צופן להם העתיד מבחחינה תרופץית ואיזה מחלות הם יכולים לקבל מהם אני יודעת יורת טוב מכול אחד אחר עם והם יזדקנו היכן המדינה תזרוק אותם איך יתיחסו אליהם אני יודעת יותר מכול אחד אחר איזה תחלואה יש להם בחיים הולואי ולא היתי יודעת הלואי והיתי בוחרת לעצמי מיקצוע אחר בחיים אבל מה לעשות את המיקצוע בחרתי עוד הרבה לפני שתומר נולד את יודעת לפעמים יותר טוב לא לדעת מאשר לדעת אנייתן לך דגמא אחת קטנה יש לי אמא חולת פרקינסון במצב קשה איך אניכולה לעשותאת הניתוק הזה ולא לדעת אתהמשאנייודעת שהמות שלה הוא מוות אכזרי ביותר הוא מוות בחניקה היות וכול מערכת העצבים שלה אינה עובדת ובואי אני אגלה לך עוד סוד אמא שליחה כי יש לה איכות חיים כאן בבית מטפלים בה טוב שומרים אליה אין לה פצעי לחץ רוחצים אותה כול הזמן מורחים אותה במישחות מאכיליםאותהל לאט בכדי שלא תעשה אספרציה שזה מעבר של אוכל לראות הופכים אותה במיטה כול שעתים אז היא חיה כי יש לה איכות חיים במקום אחר היא מיזמן כבר לא היתה קימת כשהמחלה שלה פרצה אף אחד לא ידע על מה אני מדברת כולם חשבו שאני הוזה או ממציאה או שבכל יש תרופה את יודעת מה ענו לי נגיע לגשר נחצה אותו מאז עברתי מיליון גשרים חציתי אותם לבד ואני יחצה אותם לבד היום כולםאומרים וואלה נכון איך צדקת אז נכון צדקתי ואני ימשיך להיות צודקת במיקרה שלה ושל תומר הרי אני באה מישם זאות העבודה שלי לצערי אז כמו שאנילאיכולהלשים את אמא שלי במוסד ככה אני לאיכולהלצמצם את הביקורים שלי אצל תומר וככה אני לאיכולה להקטין לו את סופי השבוע שלו וככה אנילא יכולה להרשות לעצמי מיליון ואחד דברים שאני רוצה ממרום 50 שנו ת חיי וכול מה שנישאר לילעשות אחרי סוף שבוע כזה איתו ואיתה לצערי זה באמת לקחת 2 כדורים כאלה לא ללכת לעבודה יום אחד ולהתחבא מיתחת לשמיכה
 
בשבוש

אפילו לרגע אני לא מנסה להכנס לנעליך, חשבתי כמה פעמים לפני שכתבתי את הדברים, אני יודעת שהם נשמעים קשים, וגם די תיארתי לעצמי שזאת תהיה התגובה שלך, ואני מבינה אותך 1000%! ואני לא באה חס וחלילה לבקר אותך, להפך, אני חושבת שאת ממש גיבורה אמיתית, ומתמודדת עם דברים מאד לא פשוטים, אבל אולי אם את מרגישה לפעמים שאין לך כוח, אז תדעי שמותר לך להרפות. בכל מקרה, אנחנו כאן.... בשבילך.... בשביל כולנו....
 
פתח לתיקוה כנסי

תאמיני ליי שקרתי שלא רגע לא חשבתי ככה שאת מנסה להיכנס לנעלים שלי או שאני יפגע ענתי ככה כי פרקתי מיטענים של חוסר אונים אומציות ותיסכולים עם לא כאן אז הכין אני יכולה לעשות את זה אני יודעת שאת לא מבקרת אותי או כול אחד אחר הרי כולנו כאן באותה סירה אני יודעת שכולם כאן בשבילי וכולנו בשביל כולם לאלה שכאןו ולחדשים שיגיעו הרי לשם כך קיים המקום הזה
 
בשבושונית שלום

קודם כל ברור שמותר לך להתבכיין אי אפשר תמיד לשמור בבטן. גם אם אשת מקצוע בתחום הזה זה שונה כאדם ניטרלי זה דבר אחד וכאמא עם רגש אימאי זה דבר אחר לחלוטין אני רוצה לומר לך כל הכבוד על החוזק לתמוך ולאהוב 26 שנה ילד שלא קל להתמודד עימו אבל אל תשכחי אף פעם שאהבה שלך היא שמחזיקה אותו ואיתך הוא מרשה לעצמו כי הוא אוהב אותך למרות כל מה שהוא עושה תמשיכי לחבק ולתמוך היי חזקה חיבוקים אושר.
 
היי אושר

קודם כול יש לי סנטמנטים גדולים ואהבה גדולה לשם שלך תודהעל התמיכה ועל החיבוקים ובמיוחד על זה שאת כאן נכון גם לימותר להיתבכין שום דבר לא עושה אותי חסינה עם תומר כי כאן הרגש האימהי עובד שעות נוספות אז לכן אני מרשה לעצמי להתבכין כאן קצת הרי זה המקום שלנו ובשילינו גם להיתבכין גם לשמוח יחד ובמיוחד לעזור ולתמוך אחד בשני
 
למעלה