כמו עלה גם לנו גבעולים רבים
יום סתיו אחד הייתי בפארק שקוע בהגיגים על עלה אחד קטן ויפיפה בצורת לב. צבעו היה כמעט אדום, והוא היה תלוי על בלימה על הענף, על סף נשירה. ביליתי איתו זמן רב ושאלתי אותו מספר שאלות. גיליתי שהעלה שימש כאם לעץ. בדרך כלל אנו חושבים שהעץ הוא האם והעלים הם ילדיו, אבל כשהבטתי בעלה, ראיתי שהעלה הוא גם אמו של העץ. הנוזל שהשורשים יונקים מורכב רק ממים וממינרלים, ואין בו די להזין את העץ. לכן העץ מחלק את הנוזל הזה לעלים, והעלים משנים את הנוזל הגס ללשד מורכב יותר, ובעזרת השמש הם שולחים אותו חזרה לעץ, כדי שייזון ממנו. לכן העלים משמשים גם כאם לעץ. מכיוון שהעלה מחובר לעץ בגבעול, קל לראות את הקשר ביניהם. לנו אין גבעול שיחבר אותנו לאמא שלנו, אבל כשהיינו ברחמה היה לנו גבעול ארוך מאד - חבר הטבור. החמצן והמזון שנזקקנו להם, הגיעו אלינו דרכו, אבל ביום שנולדנו הוא נחתך - ולנו היה נדמה שהפכנו לעצמאים. אין זה נכון. אנו ממשיכים להסתמך על אמנו במשך זמן רב מאד, ויש לנו עוד רבות אחרות. האדמה היא האמא שלנו, יש לנו גם גבעולים רבים שמחברים אותנו לעננים. אם אין עננים, לא יהיו לנו מים לשתות. אנו עשויים מ - 70 אחוז מים לפחות, והגבעול שבין הענן ובינינו קיים שם באמת. זהו גם המקרה של הנהר והיער, חוטב העצים והאיכר. יש מאות אלפי גבעולים המחברים בינינו לבין כל דבר ביקום, שתומכים בנו ומאפשרים לנו לחיות. האם אתה רואה את הקשר שבינך לביני? אם אינך שם, גם אני לא פה. זה בטוח. אם אינך רואה את זה עדיין, אנא הסתכל עמוק יותר ואני בטוח שתראה. שאלתי את העלה אם הוא היה מפוחד משום שהיה סתיו ויתר העלים כבר נשרו. העלה אמר לי: "לא, במשך כל האביב והקיץ הייתי חי לחלוטין. עבדתי קשה כדי לעזור להזין את העץ, ועתה החלק הגדול שלי בתוך העץ. אני לא מוגבל רק לצורתי זו של עלה , אני גם העץ כולו, וכשאשוב אל האדמה אמשיך להזין את העץ. כך שאני בכלל לא דואג. כשאעזוב את הענף הזה וארחף למטה אל האדמה, אני אנפנף אל העץ ואומר לו: "להתראות בקרוב מאד". אותו יום נשבה רוח, ולאחר זמן מה ראיתי את העלה נפרד מן הענף ומרחף לו למטה אל הקרקע בריקוד מלא חדווה, משום שכשריחף, הוא ראה את עצמו כבר שם בתוך העץ. הוא היה כל כך מאושר. הרכנתי בפניו את ראשי בידיעה שיש לי הרבה מה ללמוד מן העלה הזה.
יום סתיו אחד הייתי בפארק שקוע בהגיגים על עלה אחד קטן ויפיפה בצורת לב. צבעו היה כמעט אדום, והוא היה תלוי על בלימה על הענף, על סף נשירה. ביליתי איתו זמן רב ושאלתי אותו מספר שאלות. גיליתי שהעלה שימש כאם לעץ. בדרך כלל אנו חושבים שהעץ הוא האם והעלים הם ילדיו, אבל כשהבטתי בעלה, ראיתי שהעלה הוא גם אמו של העץ. הנוזל שהשורשים יונקים מורכב רק ממים וממינרלים, ואין בו די להזין את העץ. לכן העץ מחלק את הנוזל הזה לעלים, והעלים משנים את הנוזל הגס ללשד מורכב יותר, ובעזרת השמש הם שולחים אותו חזרה לעץ, כדי שייזון ממנו. לכן העלים משמשים גם כאם לעץ. מכיוון שהעלה מחובר לעץ בגבעול, קל לראות את הקשר ביניהם. לנו אין גבעול שיחבר אותנו לאמא שלנו, אבל כשהיינו ברחמה היה לנו גבעול ארוך מאד - חבר הטבור. החמצן והמזון שנזקקנו להם, הגיעו אלינו דרכו, אבל ביום שנולדנו הוא נחתך - ולנו היה נדמה שהפכנו לעצמאים. אין זה נכון. אנו ממשיכים להסתמך על אמנו במשך זמן רב מאד, ויש לנו עוד רבות אחרות. האדמה היא האמא שלנו, יש לנו גם גבעולים רבים שמחברים אותנו לעננים. אם אין עננים, לא יהיו לנו מים לשתות. אנו עשויים מ - 70 אחוז מים לפחות, והגבעול שבין הענן ובינינו קיים שם באמת. זהו גם המקרה של הנהר והיער, חוטב העצים והאיכר. יש מאות אלפי גבעולים המחברים בינינו לבין כל דבר ביקום, שתומכים בנו ומאפשרים לנו לחיות. האם אתה רואה את הקשר שבינך לביני? אם אינך שם, גם אני לא פה. זה בטוח. אם אינך רואה את זה עדיין, אנא הסתכל עמוק יותר ואני בטוח שתראה. שאלתי את העלה אם הוא היה מפוחד משום שהיה סתיו ויתר העלים כבר נשרו. העלה אמר לי: "לא, במשך כל האביב והקיץ הייתי חי לחלוטין. עבדתי קשה כדי לעזור להזין את העץ, ועתה החלק הגדול שלי בתוך העץ. אני לא מוגבל רק לצורתי זו של עלה , אני גם העץ כולו, וכשאשוב אל האדמה אמשיך להזין את העץ. כך שאני בכלל לא דואג. כשאעזוב את הענף הזה וארחף למטה אל האדמה, אני אנפנף אל העץ ואומר לו: "להתראות בקרוב מאד". אותו יום נשבה רוח, ולאחר זמן מה ראיתי את העלה נפרד מן הענף ומרחף לו למטה אל הקרקע בריקוד מלא חדווה, משום שכשריחף, הוא ראה את עצמו כבר שם בתוך העץ. הוא היה כל כך מאושר. הרכנתי בפניו את ראשי בידיעה שיש לי הרבה מה ללמוד מן העלה הזה.