לא רואה את האור
New member
כמעט 3 שנים..
שלא נראה על פניי חיוך אמיתי. מהלב, כמו שצריך.. הכל הצגה. קמה בבוקר הולכת למראה מקללת ושורטת בבית ספר בקושי מתפקדת מרוב עצב באה הביתה ישר למחשב הולכת לישון ושוב קמה (ומקללת על זה שקמתי) ככה ימים ריקים בלי תוכן.. מתביישת לצאת מהבית, רגשי נחיתות מאוד חזקים וכל הסרט התחיל לפני 3 שנים כמעט (9 באב המקולל 2005) כשהאנשים באו הביתה הבהילו את אמא היא התמוטטה לי מול העיניים. אירוע מוחי נפטרה לאחר פחות משבוע בבית החולים והתמונות לא עוזבות אותי התמוטטה לידי ממש סנטימטר ממני, החלה להכחיל מול העיניים שלי האמבולנס בא רק אחרי 15 דקות שנראו בערך כמו נצח החייאה פינוי לבית חולים ואבא שטס עם האמבולנס ישר אחריו בית מלא תרופות ומחטים אחרי יומיים אזרתי אומץ והלכתי לראות אותה. שוכבת בפנימית ב' עם מלא מכונות לידה. המראה שלה לא עוזב אותי לאחר ימים בודדים נפטרה ומאז.. חיוך לא עלה על פניי אני מתגעגעת לאמא. איך מחזירים אותה? אפשר לחזור בכלל משמה? אני שוקלת ללכת אליה.. הלוואי והיה לי האומץ.
שלא נראה על פניי חיוך אמיתי. מהלב, כמו שצריך.. הכל הצגה. קמה בבוקר הולכת למראה מקללת ושורטת בבית ספר בקושי מתפקדת מרוב עצב באה הביתה ישר למחשב הולכת לישון ושוב קמה (ומקללת על זה שקמתי) ככה ימים ריקים בלי תוכן.. מתביישת לצאת מהבית, רגשי נחיתות מאוד חזקים וכל הסרט התחיל לפני 3 שנים כמעט (9 באב המקולל 2005) כשהאנשים באו הביתה הבהילו את אמא היא התמוטטה לי מול העיניים. אירוע מוחי נפטרה לאחר פחות משבוע בבית החולים והתמונות לא עוזבות אותי התמוטטה לידי ממש סנטימטר ממני, החלה להכחיל מול העיניים שלי האמבולנס בא רק אחרי 15 דקות שנראו בערך כמו נצח החייאה פינוי לבית חולים ואבא שטס עם האמבולנס ישר אחריו בית מלא תרופות ומחטים אחרי יומיים אזרתי אומץ והלכתי לראות אותה. שוכבת בפנימית ב' עם מלא מכונות לידה. המראה שלה לא עוזב אותי לאחר ימים בודדים נפטרה ומאז.. חיוך לא עלה על פניי אני מתגעגעת לאמא. איך מחזירים אותה? אפשר לחזור בכלל משמה? אני שוקלת ללכת אליה.. הלוואי והיה לי האומץ.
