כעס

[seaגל]

כעס

איך אתם מתמודדים עם כעס? מתפרצים? שותקים? לוקחים את הזמן ואז....? איך אתם מתמודדים עם כעס שמופנה אליכם? ואיך מתמודדים עם כעס על החיים? על חוסר הגינות וצדק...? מוכנים לספר/לשתף? אותי אישית כעס מאוד מפחיד, כעס שבתוכי וכעס שמופנה אליי ....

 

[Deerest]

סיגל

במה זה מתבטא, הפחד? ממה את פוחדת שיקרה אחרי הכעס, או תוך כדי?

 

[seaגל]

ממממ

מתבטא הפחד בזה שמעדיפה להמנע ממצבים שיש בהם כעס, לא להביע ולא לחוות כעס הרבה פעמים אצלי בחוויה= אלימות מהניסיון לא פעם אחרי הכעס בא ניתוק.... ממממ כעס =סוף כעס=אלימות אבל זה מהחוויות האישיות שלי.....

 

[Deerest]

טריוויה, או לא...

מתוך מה שכתבת נראה לי השכעס הוא מצב נתון. קצת עוד לפני הכעס, את יכולה להסתכל ולהשיב למה ועל מה הוא יוצא? לא מתקבלת תשובה מהסוג של: "כי זה מרגיז".

 

[seaגל]

כעס

יש כעס קיים כנתון על מה שקיים ולא ניתן לשנותו ורוצה לשחרר את הכעס הזה כבר.... רק שהוא שם ומתעורר כל פעם מחדש הוא יוצא לפעמים על גורם הכעס ולפעמים עליי....

 

[Deerest]

רגשות ותגובות

יש פעולות אוניברסליות, מקובלות כתגובה לרגש, לדוגמא צחוק בעקבות שמחה, בכי בעקבות עצב. איזו פעולה באה אצלך בעקבות הכעס?

 

[אישה אורחת]

../images/Emo178.gif../images/Emo10.gif../images/Emo123.gif../images/Emo46.gif../images/Emo4.gif../images/Emo7.gif../images/Emo122.gif תבחר../images/Emo6.gif

 

[אישה אורחת]

אכזבה../images/Emo4.gif

 

[Deerest]

אצלי

אכזבה גורמת לשני דברים, תלוי במי ובמה מדובר או רפיון ונטישה או הגברת מוטיבציה המשותף לשניהם הוא שיש לי ביד תוצאה האחת סופית והשניה אומרת לך בדרך אחרת. כעס אין שם.

 

[ש איילת]

למה מפחיד אותך?

אותי יותר מכאיב מאשר מפחיד. כשכעס נכנס לי ישר אל תוך הלב..כי אם זה כך אז כל כך כואב לי שאפשר למות וזה גם גורם לי לכעוס בחזרה וזה מעין מעגל שקשה לצאת ממנו אלא אם כן אני מדברת או כותבת על מה שאני מרגישה ולאט לאט יוצאת מזה, יכולה להכיל ולהשלים וכו'.. וכשאני כועסת על.. זה תהליך דומה פחות או יותר, אני חושבת..

 

[seaגל]

מפחדת

כי חווה אותו כאלימות...

 

[ש איילת]

ok

 

[יעל :-)]

כעס

לרב אני שותקת. מתבשלת עם זה מבפנים ולא ממש יודעת איך להוציא או איך להסביר את התחושות. (גם לגבי כעס שלי כלפי חוץ וגם כשכעס מופנה אלי) מודה שדווקא מול גורמים בודדים במשפחה, הכעס שלי יכול להתפרץ קצת. כשמדובר בגורמים אחרים, הכל יכול לבעור מבפנים. אין לי מושג איך מתמודדים עם כעס על החיים, על חוסר הגינות וצדק... ומבחינתי, הייתי גם מוסיפה - על חוסר כבוד של אנשים ועוד כל מיני דברים. לא יודעת איך מתמודדים עם זה, אבל יודעת שכל פעם מחדש אני מרגישה שזה מטריף אותי, יש תחושת אכזבה. זה מה שעלה לי לראש ויכולתי לשתף... אבל כעס יכול להתבטא בכל מיני רמות ותלוי למה כל אחד מתכוון. המילה הזו יכולה להכיל הרבה.

 

[סמסרה1]

כעס../images/Emo46.gif

זה קורה, אנו רק בני אדם. אז אני לפעמים מתפרצת, לפעמים משאירה בפנים... רצוי לא לצבור כעסים אלא להבהיר דברים, לשים על השולחן. כי כאשר צוברים אז גם זה מזיק לבריאות, כי מסתובבים עם הכעס וגם ההתפרצות אחר כך גדולה מידי. אבל, צריך ללמוד לא על כל דבר לכעוס, יש דברים שלא שווים התרגזות בכלל.

 

[אישה אורחת]

אז ככה

בפעם הראשונה תמיד לוקחת את הזמן חושבת ....חושבת...וחושבת

חחחחח מגבשת עמדה לשתוק/לדבר ועושה

בפעמים הבאות כבר יש לי רגש מגובש חחחחחחחח וגם אסטרטגית תגובה מגובשת כעס על החיים זה משהו אחר זה יותר עצובבב ושקט אבל גם כאן הרבה מחשבה והחלטות הרבה למידה כעס לא מפחיד אותי....זה ברור לי שאני ארגיש גם כעס,ואני מקבלת אותו באהבה. גוגל עושה עבודה טובה ....תקראו עד הסוף. רק אחרי שתקראו את כל המאמר ....בחרתי קטע סיכום שם למטה

"מכל מקום, כדי שהילד יוכל ממש 'ללהוט' ברגשותיו ולקנות שליטה בהם, הוא זקוק למיכל (ביטוי של ביון, אנליטיקאי אנגלי) האוהב והבטוח של ההורה. מתן מיכל כזה, במיוחד מול רגש הכעס והשנאה (אך לא רק), זהו בעיני אקט של אהבה. הכשרת עצמי להיות מיכל כזה שפירושו להימנע מלהאשים את הילד ב- "תראה מה אתה עושה לי, משגע אותי, הורס אותי" וכד'. כלומר הילד חווה אותי כאחראי מלא על ויסות רגשותיי. במילים פשוטות הוא חווה שהוא משפיע על רגשותיי אך אינו אחראי עליהם. על הדינמיקה של רגשותי ותגובותי רק אני האחראי ולא הוא. זה לא תמיד קל, אך כאשר נעשה סוג העבודה שתואר למעלה, התגמול הוא, שחום הכעס, יכול לצמוח לחום האהבה."

 

[אישה אורחת]

ועוד....

"יש צורך במאמץ מודע של כל אחד מן המשתתפים לחיות עם השאלה מהו קודקוד הצמיחה של האחרים; מהו אותו נבט זעיר אצל האחר המבקש את דרכו אל השמש. הקשב המתפתח כתוצאה ממאמץ כזה מאפשר ליוזמה המשתתפים להתעורר ואז להביא לידי ביטוי דברים אשר לא העזו עד לאותו יום." אהבתי "מהו אותו נבט זעיר אצל האחר המבקש את דרכו אל השמש"

וגם... "המאמץ לבנות תמונה עשירה ועמוקה של הזולת הוא זר לנטית טבענו הנמוך. טבע זה הניזון מההתגברות של האינדיבידואליזם נוטה לראות בעצמנו עולם עשיר ומורכב יותר ויותר ובו זמנית לגמד את האחר לנקודה שטוחה חסרת מימדים, נטולת עושר ומורכבות. התרגיל אשר רודולף שטיינר מציע כדי להלחם בנטיה הזו הוא להסתכל על הביוגרפיה שלנו ולהכיר יותר ויותר את חלקם המכריע של האחרים בבנית חלקי האישיות היקרים לנו ביותר, ובמקביל לתרגל לראות את הביוגרפיה שלנו בצורה אוביקטיבית ולהשתחרר בהדרגה מרוחות הרפאים של שלבי חיינו השונים אשר מכוונות אותנו באופן לא מודע וממלאות אותנו בעיסוק עצמי ובהכרת ערך כוזבת." אתר נחמד שלא הייתי מגיעה אליו בלי ה"כעס" של סיגל

"עבודת צוות "מאמר יום טוב לכם

 

[seaגל]

מממ

את מרגישה שאין בך כעס? שאת מצליחה לשחרר אותו תמיד? הכעס לא משאיר בך משקעים?

 

[אישה אורחת]

יש בי

ויש גם משקעים דרך החשיבה והלמידה אני משחררת אותו או מקטינה אותו והזמן מרפא

 

[seaגל]

איך

לומדים לשלוט בכעס?

 

[אישה אורחת]

מהניסיון

והתוצאות... כמו כל דבר אחר מאמצת את הדרך שנתנה את התוצאה היותר טובה....יכולים להיות גם יותר מסוג תגובה אחת בהתאם למקרה. והתובנה הכי טובה שלמדתי לא להתעסק בכעס/באנשים אלא בי.....במה שנכון לי...ולעשות למדתי שבזבזתי המון אנרגיה כדי ללמוד למה/איך ....כדי להסביר/ולהבין ולא הגעתי לתוצאות הרצויות....אנשים לא משתנים בגלל שאני רוצה....ויותר מיזה גם הידיעה/ההבנה לא עזרה לי לפתור את הבעיה (במקרה הטוב-הקלה) היום אני לא מתאמצת בכיוון של למה/איך? להסביר/להבין? אלא,מה אני עושה עם זה? מה הכי נכון לי? ועושה