כשבאמת אין טעם לקום בבוקר ..

[rocket]

כשבאמת אין טעם לקום בבוקר ..

מערכת יחסים של שלוש וחצי שנים, מערכת יחסים הכי רצינית, הכי עמוקה, כי קשה ומאתגרת ... נגמרת. למה? סיפור ארוך. זה קרה כבר לפני שנה, אבל אני סירבתי לקבל את זה שזה נגמר והמשכתי להתעקש. הינו ב ON\OFF ... מדברים שבוע, נפגשים, כיף לנו וטוב לנו ואני כבר מרגישה שהנה, אנחנו חוזרים להיות ביחד! ואז יש נפילה. ושוב, שבועות של דיבורים, שכנועים מובילים לעוד שבוע של אושר ואז שוב ... נפילה .. כל פעם אני אומרת לעצמי שדיי, אני לא יכולה יותר.מספיק!!! אבל אני לא יכולה. לא יכולה לגרום לעצמי להפסיק להאמין שזה עוד לא הסוף. פשוט לא יכולה. כבר כל כך הרבה אנשים דיברו איתי על זה וניסו לשכנע .. ואני עדיין חושבת שאנחנו נועדנו להיות ביחד לנצח כבר שנה שאני קמה כל יום בבוקר רק כי יש לי שבב של תקווה שאולי היום יקרה משהו שיביא את השינוי. אבל היום, אחרי שנה - אני מתחילה לראות שאולי זה כבר לא יקרה, אבל אני מסרבת להאמין בזה, כי אם אאמין - אז בשביל מה אני אקום מחר בבוקר?

 

[ToryMaster]

אולי רק בשביל עצמך

איש חכם אמר לי פעם [בעצם הוא לא כל כך חכם, אבל דרכו למדתי את זה] דבר מהותי: "אולי נועדנו להיות ביחד, אני לא יודע, אבל כנראה שעכשיו זה פשוט לא הזמן הנכון. אם נועדנו להיות ביחד, זה יסתדר בהמשך, כשזה יתאים לשנינו, ואם לא... אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות בנוגע לזה, אז אנחנו צריכים פשוט לחיות הלאה". ואני? הייתי מאוהבת בו עד מעל הראש, הייתי נותנת הכל בשבילו, הייתי הולכת דרך אש בשבילו ואת מבינה את הכיוון שלי. האמירות האלו לא שינו כלום עבורי, אני איבדתי אותו, בשבילי זה היה סוף העולם, אני רציתי למות, ואני רציתי אותו עכשיו ומיד, כל השאר היה פשוט בולשיט בעיני. אני מסתכלת על זה עכשיו ממרחק של שנה ויותר, ואת יודעת משהו? המילים שלו עדיין חסרות משמעות עבורי, כי הן באות ממנו שנפרד ממני, אבל היום אני יודעת שאני אמשיך לחיות בכל מקרה, ושום דבר שאעשה לא ישנה את זה, כי כנראה שנועדתי להישאר בקיום הזה עוד כמה שנים. אז אם ככה, אני יכולה לבחור לעצמי אם לחיות אותם בכעס, ובכאב, ובחרטה תמידית על מה שהיה או לא היה, או שאני יכולה לחיות את חיי מתוך קבלה של הדברים, אולי לא מתוך הסכמה או הבנה מוחלטת, אבל מתוך הבנה שזה המ שקרה, ולי יש רק את העתיד, עם העבר אין לי מה לעשות, אני לא יכולה לעשות אותו אחר, טוב יותר, את העתיד אני יכולה. אם תאמיני בזה? תהיה לך התחלה קשה, כי תצטרכי להסתגל למצב מציאות שונה, זה כמעט מצב צבירה אחר לגמרי, וזה קשה, זה הכי קשה, כשהקרקע נשמטת תחת רגליך ואת צריכה לחיות על קרקע חדשה. אבל יום אחד את תקומי בבוקר ותצליחי להכריח את עצמך להגיד לעצמך ש"וואלה, אני שמחה לקום היום, כי היום אני הולכת לעשות או לראות את X ואת Y וזה יהיה נחמד ומשמח", ואז יום אחד זה כבר לא יהיה כל כך קשה, ולא הרבה אחר כך זו תהיה התגובה הטבעית שלך. אנחנו, בני אדם, אנחנו יצורים סתגלנים, אנחנו דינמיים, everchanging, יש לנו את היכולת להתמודד עם מצבים ודברים כאלו בחיים, זו פשוט בחירה שלנו אם אנחנו מוכנים לעבור את ההתמודדות הכואבת הזו בשביל עתיד זוהר יותר, או שאנחנו מעדיפים להיאחז בכאבים מהעבר, בחרטות מהעבר, בכעסים מהעבר. אם תשאלי אותי? את הולכת לחיות את המחר בכל מקרה, החליטי עם עצמך שאת עושה אותו טוב יותר, וזה מה שיהיה.

 

[rocket]

המשפט שכתבת :

"אולי נועדנו להיות ביחד, אני לא יודע, אבל כנראה שעכשיו זה פשוט לא הזמן הנכון. אם נועדנו להיות ביחד, זה יסתדר בהמשך, כשזה יתאים לשנינו, ואם לא... אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות בנוגע לזה" זה בדיוק מה שהרבה אנשים כבר אמרו לי, ובלב אני יודעת שזה ככה. שאם זה נועד לקרות, זה יקרה .. אבל מאוד מפחידה אותי האופציה של ה"לא" ... תודה על כך מה שכתבת. בנתיים מאוד קשה לי, כי אני קמה כל בוקר ומרגישה כאילו אין לי חמצן ...

 

[ToryMaster]

זה שלב, צעד צעד יקירה

אני יודעת כמה כואב זה יכול להיות בהתחלה, ללמוד לנשום מחדש, ללכת מחדש, הכל לבד. אבל אחרי הצעד הראשון בא עוד צעד, ואז עוד אחד, וזה נעשה קל יותר, עם הזמן.

 

[יעל ניסן]

אני תמיד מאוד חוששת

מניסוחים כמו "נועדנו להיות לנצח" אין דבר כזה. פשוט אין. כל קשר שמבוסס על אמונה לא מציאותית נדון לכישלון מתישהו. אפילו אם מתחתנים עם אחד כזה ש"נועדנו". החיים הם כאלה שאין שומדבר בהם סטטי ומקובע. הכל זמני והפיך, זז ומשתנה. זוג שמצליח לזוז ביחד יישאר יותר זמן ביחד מזוג מקובע שמאמין ש"נועדנו" בלי שום קשר למה שקורה מסביב.