כתבה עצובה על אשפוזים פסיכיאטריים שגורמת לי
להרהר בעצבות מה אני/אנשים לא מהתחום יכולים לעשות כדי לשפר את המצב הנורא הזה
כשהייתי בחטיבת הביניים נהגתי לשרוץ רבות בספריית בית הספר בתור תולעת ספרים מדופלמת. יום אחד נסגרה הספריה לשבוע כי הספרן ישב שבעה. אני כבר לא זוכרת עם מי ואיך ולמה - נסעתי לבקר בשבעה [כאמור - דובר במקום בו שהיתי כל יום שעות....]
הספרן היה עולה מרוסיה בעל מבטא כבד (אני מציינת את זה רק כדי לציין שהוא היה מהגר - כנראה לא אדם בעל קשרים להפוך שולחנות). מסתבר שהיו לו שני בנים. הבכור - בשנות העשרים לחייו - אושפז בבית החולים לחולי נפש בטלבייה ושם טופל במכות חשמל. יום אחד הודיעו להם שהוא מת. הם לא בדיוק ידעו באילו נסיבות. הם חשבו אולי שזה קשור ל"טיפול" בחשמל - על כל פנים, הבן לא סבל מאיזו מחלה גופנית משמעותית שהם ידעו עליה.
התמונה מהביקור ההוא ב"שבעה" ההוא חרוטה בזכרוני - שניהם, יושבים על מזרונים, הלומים מצער ובעיקר מחוסר ידיעה של איך כל זה קרה. ולצידם בנם הצעיר שהיה תיכוניסט לדעתי.
להרהר בעצבות מה אני/אנשים לא מהתחום יכולים לעשות כדי לשפר את המצב הנורא הזה
כשהייתי בחטיבת הביניים נהגתי לשרוץ רבות בספריית בית הספר בתור תולעת ספרים מדופלמת. יום אחד נסגרה הספריה לשבוע כי הספרן ישב שבעה. אני כבר לא זוכרת עם מי ואיך ולמה - נסעתי לבקר בשבעה [כאמור - דובר במקום בו שהיתי כל יום שעות....]
הספרן היה עולה מרוסיה בעל מבטא כבד (אני מציינת את זה רק כדי לציין שהוא היה מהגר - כנראה לא אדם בעל קשרים להפוך שולחנות). מסתבר שהיו לו שני בנים. הבכור - בשנות העשרים לחייו - אושפז בבית החולים לחולי נפש בטלבייה ושם טופל במכות חשמל. יום אחד הודיעו להם שהוא מת. הם לא בדיוק ידעו באילו נסיבות. הם חשבו אולי שזה קשור ל"טיפול" בחשמל - על כל פנים, הבן לא סבל מאיזו מחלה גופנית משמעותית שהם ידעו עליה.
התמונה מהביקור ההוא ב"שבעה" ההוא חרוטה בזכרוני - שניהם, יושבים על מזרונים, הלומים מצער ובעיקר מחוסר ידיעה של איך כל זה קרה. ולצידם בנם הצעיר שהיה תיכוניסט לדעתי.