לאהובתי הוירטואלית
יקירתי! ברחת באופן אלגנטי. צודקת. למה להסתבך? האמת היא שאני - באופן אישי - שונא שיחות טלפון. שנואה עליי במיוחד התופעה המוכרת הזו, כאשר פתאום אין מה להגיד... בגלל המבוכה כנראה. או שמא הזרות... זה לא קורה כמעט אף פעם בצ`אט, השתיקה הזאת. שמה, תחת מעטה האנונימיות, קל לתת דרור למילים ולתחושות. שמה, בכלל לא אכפת לי להשמע לעיתים מבולבל, מרושל, חוצפן, מרושע, חנפן, קנאי, מופרע, נועז, סרקסטי, חרמן ולא קוהרנטי. העולם המציאותי, האמיתי, ממלא אותי. אני מתפקד בו באחריות, ברצינות, ועל פי כל הכללים: אני מעונב, קורקטי, מנומס, נחמד, ילד טוב, בעל אוהב, אב למופת, בן לתפארת... לעומת זאת, בצ`אט אני מגלה את המימד החסר. את הפנטזיה. שמה אני מסוגל להגיד כל מה שאני רוצה ואיני יכול. שמה אני פוגש את כל מה שפראי בי. שמה, אני משתחרר מכבלי הנורמות החברתיות הנוקשות, או שמא מהמחסומים המתחייבים מהן. במידה מסויימת, שמה אני (אנחנו?) אמיתי. למעשה, אני בעצם מעדיף להשאר וירטואלי בשלב זה. נוח לי יותר כך. פחות מסוכן, מחייב ומאיים. יותר מרטיט, חושני ומרגש. לכן, למרות שברחת באופן אלגנטי, הרשי נא לי להיות המאהב הוירטואלי שלך... באהבה, באמת.
יקירתי! ברחת באופן אלגנטי. צודקת. למה להסתבך? האמת היא שאני - באופן אישי - שונא שיחות טלפון. שנואה עליי במיוחד התופעה המוכרת הזו, כאשר פתאום אין מה להגיד... בגלל המבוכה כנראה. או שמא הזרות... זה לא קורה כמעט אף פעם בצ`אט, השתיקה הזאת. שמה, תחת מעטה האנונימיות, קל לתת דרור למילים ולתחושות. שמה, בכלל לא אכפת לי להשמע לעיתים מבולבל, מרושל, חוצפן, מרושע, חנפן, קנאי, מופרע, נועז, סרקסטי, חרמן ולא קוהרנטי. העולם המציאותי, האמיתי, ממלא אותי. אני מתפקד בו באחריות, ברצינות, ועל פי כל הכללים: אני מעונב, קורקטי, מנומס, נחמד, ילד טוב, בעל אוהב, אב למופת, בן לתפארת... לעומת זאת, בצ`אט אני מגלה את המימד החסר. את הפנטזיה. שמה אני מסוגל להגיד כל מה שאני רוצה ואיני יכול. שמה אני פוגש את כל מה שפראי בי. שמה, אני משתחרר מכבלי הנורמות החברתיות הנוקשות, או שמא מהמחסומים המתחייבים מהן. במידה מסויימת, שמה אני (אנחנו?) אמיתי. למעשה, אני בעצם מעדיף להשאר וירטואלי בשלב זה. נוח לי יותר כך. פחות מסוכן, מחייב ומאיים. יותר מרטיט, חושני ומרגש. לכן, למרות שברחת באופן אלגנטי, הרשי נא לי להיות המאהב הוירטואלי שלך... באהבה, באמת.