לא משהי חשובה
New member
לאחי הגיבור
אחי היקר, עבר המון זמן אני כבר פחות כותבת לך הספקתי לעבור המון עליות ומורדות בזמן הזה הספקתי המון. לאחרונה גיליתי שגם שאני מוותרת זה לא תמיד אומר שזה הדדי לפעמים לא מוותרים אליי וזה לא היה אותו קטע רגיל שבוא אני דוחפת אנשים החוצה מחיי והם מתעקשים לזחול פנימה אלה פשוט התרחקות שגרמה להבין שלפעמים בחבריות יש תקופות קרובות יותר ותקופות קרובות פחות עברתי כמה התקפי חרדה זוועתיים והספקתי לאבד את הכלב האהוב שלי שאפילו לא יצא לך להכיר לפעמים זה שנעלמים לתקופה זה נובע מחוסר ידע מחיפוש ומרצון להציף דברים לעצמך לפני שאתה משתף רציתי לספר לך שהבנתי שאני לא אשמה במוות של החברה שלי שהתאבדה למרות שהיא האשימה אותי לא הייתה לה זכות לעשות את זה היא זאת שלקחה את החבל ותלתה את עצמה אני עוברת זמן קשה אבל יש לי את האנשים שלי שיתמכו וזה מרגיש טוב לתת קצת אמון באנשים בתוך ים של פחד רציתי לשתף אותך במשהו שכתבתי לפני כמה ימים: "הידיים אותם ידיים העיניים אותם עיניים השפתיים אותם שפתיים הרגליים אותם רגליים הפנים אותם פנים אבל הידיים חבולות ושמוטות, מצולקות וכנועות בעיניים אין את אותו ניצוץ אותה תשוקה אותה תקווה ישנה הן כביות ומתות על השפתיים כבר לא מרוח אותו חיוך תמים הוא התחלף במבע רציני ומדוכא הפניים מלאות בדמעות ואותו יופי מוכר וטיפוח יפה נעלם כלא היה הרגליים שמוטות ומסורבלות ונותנות יציבה מרושלת אותה יציבה יפה מלאת ביטחון נעלמה כלא הייתה היא עומדת שם אך היא לא אותו בן אדם זאת היא אבל היא שונה ולרגע לרגע אחד מפחיד הבנתי שהיא תחזור אף פעם ואותו רגע נמשך נצח" כך אני מרגישה כל יום מבינה שאני לא יחזור להיות מי שהייתי שאותה תמימות כפית לא תחזור שאני מבינה שהצלקות יהיו איתי עד סוף חיי אחי יש לי עוד המון מה חומק אבל אני לא מסוגלת יותר להמשיך לחפור בידיעה שאמי לא אקבל תשובה זה קשה מדי שמור על עצמך שם למעלה אוהבת הכי בעולם אני
אחי היקר, עבר המון זמן אני כבר פחות כותבת לך הספקתי לעבור המון עליות ומורדות בזמן הזה הספקתי המון. לאחרונה גיליתי שגם שאני מוותרת זה לא תמיד אומר שזה הדדי לפעמים לא מוותרים אליי וזה לא היה אותו קטע רגיל שבוא אני דוחפת אנשים החוצה מחיי והם מתעקשים לזחול פנימה אלה פשוט התרחקות שגרמה להבין שלפעמים בחבריות יש תקופות קרובות יותר ותקופות קרובות פחות עברתי כמה התקפי חרדה זוועתיים והספקתי לאבד את הכלב האהוב שלי שאפילו לא יצא לך להכיר לפעמים זה שנעלמים לתקופה זה נובע מחוסר ידע מחיפוש ומרצון להציף דברים לעצמך לפני שאתה משתף רציתי לספר לך שהבנתי שאני לא אשמה במוות של החברה שלי שהתאבדה למרות שהיא האשימה אותי לא הייתה לה זכות לעשות את זה היא זאת שלקחה את החבל ותלתה את עצמה אני עוברת זמן קשה אבל יש לי את האנשים שלי שיתמכו וזה מרגיש טוב לתת קצת אמון באנשים בתוך ים של פחד רציתי לשתף אותך במשהו שכתבתי לפני כמה ימים: "הידיים אותם ידיים העיניים אותם עיניים השפתיים אותם שפתיים הרגליים אותם רגליים הפנים אותם פנים אבל הידיים חבולות ושמוטות, מצולקות וכנועות בעיניים אין את אותו ניצוץ אותה תשוקה אותה תקווה ישנה הן כביות ומתות על השפתיים כבר לא מרוח אותו חיוך תמים הוא התחלף במבע רציני ומדוכא הפניים מלאות בדמעות ואותו יופי מוכר וטיפוח יפה נעלם כלא היה הרגליים שמוטות ומסורבלות ונותנות יציבה מרושלת אותה יציבה יפה מלאת ביטחון נעלמה כלא הייתה היא עומדת שם אך היא לא אותו בן אדם זאת היא אבל היא שונה ולרגע לרגע אחד מפחיד הבנתי שהיא תחזור אף פעם ואותו רגע נמשך נצח" כך אני מרגישה כל יום מבינה שאני לא יחזור להיות מי שהייתי שאותה תמימות כפית לא תחזור שאני מבינה שהצלקות יהיו איתי עד סוף חיי אחי יש לי עוד המון מה חומק אבל אני לא מסוגלת יותר להמשיך לחפור בידיעה שאמי לא אקבל תשובה זה קשה מדי שמור על עצמך שם למעלה אוהבת הכי בעולם אני