לאחר שקראתי את הדיונים המאלפים
בין אטו לדוד נזכרתי ברמב"ם ובמורה נבוכים" שלו. זה טוען לזה וזה טוען כזה ושניהם טוחנים מיים ומסתובבים סביב זנבם. בעצם אין כל דרך אחרת אלא להסתובב סביב הזנב, כי כפי שציין אטו - תהום אין סוף מפרידה בין שתי הדיעות או הדרכים או נקודות המבט, כפי שמכנה אותן אטו. אבל, נגש לרמב"ם - בעצם אפשר לומר ללא צל של ספק כי הרמב"ם מאמין בכוח השכל האנושי ואפילו קובע שהוא, השכל, הוא צלם האלוהים שבאדם. ואשר באמצעותו, ורק באמצעותו בגלל היותו הצלם, מסוגל הוא להכיר את האמת. הדי מצחיק הוא, וכאן זה מזכיר לי את דוד (להבדיל מהרמ"ם) בקביעה לא בטענה. טענותו של הרמב"ם היא: "באמצעות השכל אי אפשר לו לאדם שלא יכיר את האמת. כלומר, אם אדם מפעיל את שכלו ומגיע בחשיבתו למסקנה שאיננה אמת, (כמובן לאמת של הרמב"ם ולא אחרת
) דבר זה נובע מרצונו, וברור שטעותו נבעה מכך שהוא לא השתמש בשכלו כפי שצריך וראוי היה שישתמש בו. טענתו העיקרית של הרמב"ם היא שהדעת איננה יכולה להטעות, ואם בכל זאת האדם טועה, הרי שהדבר לא נעשה בגלל כוחו השכלי, אלא בגלל דמיונו וכאשר איננו מתגבר על דמיונו הריהו מטעה את דעתו. עכשיו צא וראה כיצד אדם, גדול ככול שיהיה, יכול לקבוע שרק דרכו היא הדרך שהשכל האנושי חייב להוביל אליה ואם לא כך הוא הרי שהוא מוטעה על ידי הדמיון כי השכל, מהיותו צלם אלוהים אינו יכול לטעות.
בין אטו לדוד נזכרתי ברמב"ם ובמורה נבוכים" שלו. זה טוען לזה וזה טוען כזה ושניהם טוחנים מיים ומסתובבים סביב זנבם. בעצם אין כל דרך אחרת אלא להסתובב סביב הזנב, כי כפי שציין אטו - תהום אין סוף מפרידה בין שתי הדיעות או הדרכים או נקודות המבט, כפי שמכנה אותן אטו. אבל, נגש לרמב"ם - בעצם אפשר לומר ללא צל של ספק כי הרמב"ם מאמין בכוח השכל האנושי ואפילו קובע שהוא, השכל, הוא צלם האלוהים שבאדם. ואשר באמצעותו, ורק באמצעותו בגלל היותו הצלם, מסוגל הוא להכיר את האמת. הדי מצחיק הוא, וכאן זה מזכיר לי את דוד (להבדיל מהרמ"ם) בקביעה לא בטענה. טענותו של הרמב"ם היא: "באמצעות השכל אי אפשר לו לאדם שלא יכיר את האמת. כלומר, אם אדם מפעיל את שכלו ומגיע בחשיבתו למסקנה שאיננה אמת, (כמובן לאמת של הרמב"ם ולא אחרת
