לאימהות שבינינו...

ateretlif

New member
איך עושים זמן? איך מפתחים סבלנות?

חוסר הסבלנות, העייפות וה"אמירות אין לי זמן" נובעים לרוב מכך שאיננו עושות דברים שמעניינים אותנו. חיי האמהות כרוכים לא מעט ברגשי אשמה, וברצון לספק את הצרכים של כולם תוך כדי ביטול הצרכים שלנו. כשאנו מפסיקות לשמוע את עצמנו, ולא מאפשרות לעצמנו, "זמן איכות" עם עצמנו מדי פעם, עזיבת המטלות, העבודה, הכלים, הנקיון ופשוט לעשות מה בראש, גם אם זה לזמן קצר, מדי זמן קצוב וקבוע, אנו מתחילות להרגיש עייפות, חסרות סבלנות ומתוסכלות מכך שאין לנו רגע זמן. לקיחת הזמן הזו באופן קבוע גם אם היא מעטה, מאפשרת תחושה של איסוף אנרגיות ומפיגה את העייפות ותחושת חוסר הסבלנות. עשיית הזמן מתאפשרת כאשר את מבינה מעומק ליבך כי זמן זה לעצמך עושה טוב לך וגם לסביבה ואת מוכנה לוותר על רגשי האשמה המלווים בכך שלא תהיי באותו זמן עם ילדייך, בן זוגך ועבורם. בכך שאת נותנת לעצמך, את מאפשרת לעצמך להיות טובה יותר עבורם. לעומת זאת כשאת מכלה את כוחותייך ואת סבלנותך על הנסיון "להיות בסדר איתם" בסופו של דבר את הופכת עצבנית, מתוסכלת ונכשלת גם ברצון להיות איתם בסבלנות ובנועם. בנוסף לכך,המפגש שלנו עם ילדנו חושף ומשקף לנו לא פעם את עצמנו. הילדים יודעים לדרוך על פצענו הגדולים ביותר ומשקפים לנו פעמים רבות את מה שאנו לא הצלחנו בו, את מה שאנו חושבות שאנו לא טובות בו, את חוסר שביעות הרצון שלנו מעצמנו וכולי.. מתן האפשרות לעצמנו ללמוד על עצמנו מתוך חקירה אישית ומודעות פנימית (מחוץ למסגרת הקשרים עם הילדים)מתוך רצון ללמוד על עצמנו וכיצד היינו רוצות שחיינו יתנהלו, מתוך רצון לפתח את עצמנו ולהתקרב לנבכי נפשנו פנימה, כל אלה משפיעים במהלך התהליך לטובה גם על יחסנו אל ילדנו,על הסבלנות שלנו אליהם ועל היכולת לקחת זמן לעצמנו. זמן לעצמנו פרושו להתמודד עם עצמנו ועם המחשבות שלא פעם אנו רוצות לברוח מהן, ואנו עושות זאת על ידי בריחה אל הילדים ואל עולמם שלהם, שלא פעם לא מספק לנו את הפתרון לבעיה. שיפור ובניית מערכת יחסים טובה יותר עם עצמנו מובילה לבניית מערכת יחסים טובה, סובלנית ומודעת יותר גם גם עם ילדנו. בהצלחה עטרת דרכי נשים לדעת עטרת ליפשיץ מנחה ומקדמת נשים בתחומי העצמה וחשיבה חיובית, אימון אישי ומעגלי נשים. [email protected]
 
מפוזרת, את לא אמא איומה !

זה דבר איום לאמר על עצמך דבר שכזה :) בני כמה הילדים שלך ? יש הבדל לא קטן כאשר הילדים קטנים מאוד וזקוקים לתשומת הלב היומיומית שלנו לעומת ילדים שכבר גדלים ויש להם את החיים והתכנים האישיים שלהם. לטעמי גם זמן קצר כל עוד הוא זמן איכות הוא נפלא ונהדר.
 
גם בפיקניק לפעמים....

נשרף הסטייק, השיער מסריח שבוע אחרי.... הבשר יצא נע... זורקים חצי ממה שקנינו...
ועדיין כל יום עצמאות אנחנו ממנגלים... אני מוצאת אצלי את האימהות זורקת אותי מקטביות לקטביות מתהומות של ייאוש , תסכול ועצבים (תיכף לוקחת מזוודה ובורחת, למה לא לקחתי גלולות של אחרי...) לגבהים של גאווה עילאית לא מוסברת, ריגושים. כשאני מחבקת את בתי הקטנה אני ממש יכולה להרגיש שהיא מעבירה לי אנרגיות. ממש כמו הטענת סוללות חלשוות.
 
מחשיבה עצמי כאמא טובה...

אפילו טובה מאוד. אני אמא טוטאלית. וויתרתי על המון דברים בחיים שלי למען הילדים,ואני שלמה ומאושרת מזה. התחתנתי בגיל מאוד צעיר.בת 20 כבר הייתי אמא.זה היה פנצ'ר. זרמנו עם החיים...החלטתי שאם מתחתנים ומביאים ילדים,עושים הכל על מנת שכולנו נהיה מאושרים. ואצלי "אושר" זה להיות נוכחת פיזית כמה שיותר קרוב לילדים. אז נכון, אני לא תמיד מקריאה סיפור, לא תמיד בונה בלגו. אבל תמיד "אני שם".לידם. וויתרתי על קריירה והתפתחות אישית.נכון, לפעמים קצת צובט לי בלב,ואני יושבת עם עצמי וחושבת מה היה יכול "לצאת ממני" לו לא הייתי כל כולי למענם.{ובלי להשתחצן, היה יכול לצאת ממני המון
} אבל אני לא ממש מטרידה את עצמי במחשבות האלה.
 
אני נחשבת ויודעת שאני אמא טובה

כשמעין היתה קטנה עדיין לא הייתי עצמאית והקדשתי לה המון זמן. משחקים, לימודים, ביחד היום כשהיא גדולה ואני עצמאית ומאוד עסוקה בעבודה שלי אני עדיין אמא טובה. אני מוצאת תמיד את הזמן בשבילה, דואגת לה, נמצאת בשבילה, עושה איתה וכמו שכתבתי לא אחת היא תמיד בראש סדר העדיפויות שלי. מה שכן תמיד אבל תמיד ! אני דואגת גם לעצמי שנאמר - אמא מאושרת = ילד מאושר.
 

שירה1973

New member
אמא טובה

בפסיכולוגיה של הילד אין מושג כמו "אמא טובה", אבל יש מושג שנקרא - "אמא טובה-דיה". באנגלית זה נשמע יותר טוב: Good enough mother ואני מאד מתחברת למושג הזה. כל אחת מפרשת אחרת את המושג "טוב" ואין לזה סוף בעצם, כי אפשר לשאוף לשלמות בכל תחום וגם בתחום האמהות, אבל כולנו יודעות שזה לא בר ביצוע ולא הגיוני... לכן הדגש הזה על "טובה דיה" (במקום "טובה" נקודה) הוא כל כך חשוב בעיניי, ועשוי למנוע הרבה תיסכולים ורגשות אשמה מהאמהות. כל אחת יכולה לעשות רק כמיטב יכולתה ולא מעבר לזה, וכל אחת צריכה לשאוף להיות *מספיק טובה* כדי לצייד את הילד שלה בצידה רגשית מספקת למשך חייו, כדי שיוכל להיות מי שהוא ולמצוא את עצמו בעולם הזה כאדם בוגר.
 

א י ו ש י

New member
שירה אני איתך במיליון אחוז!!!../images/Emo45.gif

בשנה הראשונה ניסיתי להיות הכי טובה שאפשר הייתי טוטאלית רק עם קסם בבית, הכל סביבו, לספק את כל צרכיו שבאו רבות על חשבוני ועל חשבון ה"אני שלי" להיות אמא טובה דיה זה בהחלט מספיק ואפילו טוב בשביל הילד. ילד לא צריך אמא שמוותרת על האני שלה, שעושה הכל רק בשבילו אלא גם בשבילה! את זה למדתי עכשיו ולכן כל ניסיוניי כרגע הם לממש את עצמי מקצועית, להתקדם קדימה ולאפשר לילד שלי להנות מאמא מרוצה ,מסופקת, מצליחה ומאושרת עם עצמה.
 

אמברון

New member
../images/Emo45.gif אני כל כך אוהבת לקרוא אותך

אני לא יודעת אם אני אמא טובה. אני יודעת שאני משתדלת להיות - במסגרת היכולות ומלאי האנרגיות שלי. ברור שאני יכולה תמיד לעשות ולתת יותר או לעשות דברים אחרת, אבל אני מנסה להדחיק את ההתעסקות עם "מה יכול היה להיות אילו..." (היה לי יותר זמן, הייתי מוותרת יותר, הייתי מנסה אחרת, הייתי משנה את ההתנהלות בבית, הייתי והייתי והייתי) ולהפיק את המירב ממה שיש. לא תמיד זה מצליח, אבל אני לא מפסיקה לנסות.
 
למעלה