בתך היחידה
New member
לאמא שלפעמים בוכה ולפעמים צועקת
אמא, את כל כך יפה, אך לפעמים בוכה ולפעמים צועקת, את נראית כמכשפה אמיתית כשאת כזאת כועסת, תתחילי לחייך ותראי שיהיה לנו טוב ביחד, אם תקראי מה שכתבתי לך זה טוב, ואם לא אז אולי אראה לך את זה אי פעם. כמו בכל שנה אני מבטיחה להיות טובה יותר בלימודים מבשנה שעברה, אבל באמת שהשנה אני יותר מוכנה נפשית, הגירושים שלי מאבא כבר הרבה מאחורי, ועדיין קשה לי להשלים עם זה אבל כאילו לא די בכך את מוסיפה לי את הכאב. על מה בדיוק היתה המריבה? אולי כי היתי רעבה? אולי כי לא היה מה לאכול בבית? ואולי פחדתי שהנה אנחנו עניים? ואולי אולי בגלל שאני אוהבת את אבא הכי הרבה בעולם, למרות שאת לא אוהבת אותו כל כך. ביקשתי שתעזרי לי בשעורי הבית, את ענית תשובה לא ברורה שממנה הבנתי שאת עסוקה, בכל אופן הרעב שתקף אותי באותם רגעים גרם לי להתפרצות ריגשית אותה הוצאתי כלפייך. לא פשוט להגיע הביתה מבית הספר למקרר ריק, הבטן קרקרה וכאבה והייתי מאוד רעבה, ואז בדיוק מקישים בדלת וזה היה אבא, קפצתי עליו ונישקתי אותו, ואז פרצתי בבכי, כשהוא שאל למה אני בוכה, סיפרתי לו את האמת וזה שאת לא רוצה לעזור לי בשעורים, כך לפחות חשבתי, ואז אבא כעס עלי ואת כעסת עליו והיה ויכוח בניכם ואת אמרת לאבא שלא יבוא יותר לבקר אותנו ואמרת לו שימות בתאונת דרכים, אמא, באותם רגעים כל הגוף רעד לי. אם היתי אומרת לאבא שלך דבר כזה, איך היית מרגישה? גירשת את אבא והוא הלך, היתי ברוגז איתך ולא רציתי להכנס הביתה, את הסתכלת מהחלון וכאילו לא די, המשכת להטיח בפני שהבכי שלך לא מפריע לי, ואמרת שעוד מעט אבכה עוד יותר, כי לא אראה את אבא יותר. אמא, כל הגוף רעד לי, צעקתי והשתוללתי לא יכולתי להרגע כי את אמרת שאבא ימות. ואז את קראת לי ורצית להשלים, אני לא הסכמתי רק עד שאת תתקשרי לאבא ותבקשי ממנו סליחה. כנראה שאת באמת אוהבת אותי אחרת לא היית עושה את מה שעשית, התקשרת לאבא ואמרת לו שאת מתנצלת על הקללות, אני יודעת שרצית להוסיף עוד כמה מילים אבל שמחה שניגשת ישר ולענין. אמרת ``סליחה`` ובזה הכל נגמר, אני מקוה אמא שלא יהיו עוד מריבות, אני יודעת שאבא פגע בך נורא והכה אותך קשות, אבל אמא, אני אוהבת את אבא מאוד מאוד כי בי הוא לא פגע לעולם. אז אל תשללי ממני את האבא הכי שלי בעולם. ממני בתך היחידה שאוהבת גם אותך נורא נורא.
אמא, את כל כך יפה, אך לפעמים בוכה ולפעמים צועקת, את נראית כמכשפה אמיתית כשאת כזאת כועסת, תתחילי לחייך ותראי שיהיה לנו טוב ביחד, אם תקראי מה שכתבתי לך זה טוב, ואם לא אז אולי אראה לך את זה אי פעם. כמו בכל שנה אני מבטיחה להיות טובה יותר בלימודים מבשנה שעברה, אבל באמת שהשנה אני יותר מוכנה נפשית, הגירושים שלי מאבא כבר הרבה מאחורי, ועדיין קשה לי להשלים עם זה אבל כאילו לא די בכך את מוסיפה לי את הכאב. על מה בדיוק היתה המריבה? אולי כי היתי רעבה? אולי כי לא היה מה לאכול בבית? ואולי פחדתי שהנה אנחנו עניים? ואולי אולי בגלל שאני אוהבת את אבא הכי הרבה בעולם, למרות שאת לא אוהבת אותו כל כך. ביקשתי שתעזרי לי בשעורי הבית, את ענית תשובה לא ברורה שממנה הבנתי שאת עסוקה, בכל אופן הרעב שתקף אותי באותם רגעים גרם לי להתפרצות ריגשית אותה הוצאתי כלפייך. לא פשוט להגיע הביתה מבית הספר למקרר ריק, הבטן קרקרה וכאבה והייתי מאוד רעבה, ואז בדיוק מקישים בדלת וזה היה אבא, קפצתי עליו ונישקתי אותו, ואז פרצתי בבכי, כשהוא שאל למה אני בוכה, סיפרתי לו את האמת וזה שאת לא רוצה לעזור לי בשעורים, כך לפחות חשבתי, ואז אבא כעס עלי ואת כעסת עליו והיה ויכוח בניכם ואת אמרת לאבא שלא יבוא יותר לבקר אותנו ואמרת לו שימות בתאונת דרכים, אמא, באותם רגעים כל הגוף רעד לי. אם היתי אומרת לאבא שלך דבר כזה, איך היית מרגישה? גירשת את אבא והוא הלך, היתי ברוגז איתך ולא רציתי להכנס הביתה, את הסתכלת מהחלון וכאילו לא די, המשכת להטיח בפני שהבכי שלך לא מפריע לי, ואמרת שעוד מעט אבכה עוד יותר, כי לא אראה את אבא יותר. אמא, כל הגוף רעד לי, צעקתי והשתוללתי לא יכולתי להרגע כי את אמרת שאבא ימות. ואז את קראת לי ורצית להשלים, אני לא הסכמתי רק עד שאת תתקשרי לאבא ותבקשי ממנו סליחה. כנראה שאת באמת אוהבת אותי אחרת לא היית עושה את מה שעשית, התקשרת לאבא ואמרת לו שאת מתנצלת על הקללות, אני יודעת שרצית להוסיף עוד כמה מילים אבל שמחה שניגשת ישר ולענין. אמרת ``סליחה`` ובזה הכל נגמר, אני מקוה אמא שלא יהיו עוד מריבות, אני יודעת שאבא פגע בך נורא והכה אותך קשות, אבל אמא, אני אוהבת את אבא מאוד מאוד כי בי הוא לא פגע לעולם. אז אל תשללי ממני את האבא הכי שלי בעולם. ממני בתך היחידה שאוהבת גם אותך נורא נורא.