לאמא של רואי
אמא של רואי יקרה! מצטערת שלקח לי זמן לענות, הייתי עסוקה בחזרה הדרגתית ל``עולם המבוגרים``, צעד קשה מסתבר! אבל זה נושא אחר והרבה פחות חשוב ממך, מרואי וממה שעובר עליכם. אני בפרוש כותבת ``עליכם`` כי אחרי אסון כל כך קשה וכואב אין שום דרך (לדעתי הצנועה) למנוע גם מרואי לחוות משהו מאבלך הכבד. ניסיון מלאכותי ``לשחק אותה עליזה`` בשעה שאת למעשה כל כך כואבת, נשמע לי כמשהו שרואי יחוש בו מיד, הרי הקטנטנים האילו מרגישים כל ניואנס אצלנו: עוצמת ההחזקה, טון הדיבור, קצב הנשימה. אפשר להגיד שהם ``מומחים לשפת הגוף`` של אמם... כאב נפשי כל כך בלתי נסבל אנחנו באופן טבעי מנסים להדחיק ולעיתים ההדחקה משרתת אותנו היטב כי היא עוזרת לנו להמשיך לתפקד בין גל כאב אחד לשני... ובכל זאת, התהליך הקשה של עיבוד האבל הוא חשוב ומשמעותי ומצב ארוך ומתמשך של ניסיון מכוון להדחקה הוא לרוב בלתי אפשרי ואף מזיק לטווח הרחוק. אינני יודעת מה גישתך, אבל במצבים פחות קשים מזה, נעזרתי ללא היסוס במטפל שעיקר תרומתו בכך שאיפשר לי לעבד חוויות קשות בשעה הטיפולית ולהמנע מלהשליכן על דמויות קרובות בסביבתי... אם אני לא מובנת ותרצי שאסביר את עצמי יותר, תכתבי. בהקשר לך ולרואי, כבר אמרתי שלא ניתן לחלוטין למנוע ממנו לחוש משהו ממה שאת עוברת, ובכל זאת, אם היית מוצאת מקום בו היית יכולה לפרוק את הכאב, היית אולי יכולה לחזור אל רואי קצת יותר רגועה, קצת פחות טעונה מבחינה רגשית. ברור ששום דבר לא יעלים את העצב... ויום אחד רואי יקבל תשובה שתאפשר לו להבין את מהות הכאב שהוא חש אצלך כעת ולא מבין לחלוטין את פישרו. משתתפת בצערך, ומקווה שאת מוצאת נחמה ברואי! אשמח לשמוע מה שלומכם, משמש
אמא של רואי יקרה! מצטערת שלקח לי זמן לענות, הייתי עסוקה בחזרה הדרגתית ל``עולם המבוגרים``, צעד קשה מסתבר! אבל זה נושא אחר והרבה פחות חשוב ממך, מרואי וממה שעובר עליכם. אני בפרוש כותבת ``עליכם`` כי אחרי אסון כל כך קשה וכואב אין שום דרך (לדעתי הצנועה) למנוע גם מרואי לחוות משהו מאבלך הכבד. ניסיון מלאכותי ``לשחק אותה עליזה`` בשעה שאת למעשה כל כך כואבת, נשמע לי כמשהו שרואי יחוש בו מיד, הרי הקטנטנים האילו מרגישים כל ניואנס אצלנו: עוצמת ההחזקה, טון הדיבור, קצב הנשימה. אפשר להגיד שהם ``מומחים לשפת הגוף`` של אמם... כאב נפשי כל כך בלתי נסבל אנחנו באופן טבעי מנסים להדחיק ולעיתים ההדחקה משרתת אותנו היטב כי היא עוזרת לנו להמשיך לתפקד בין גל כאב אחד לשני... ובכל זאת, התהליך הקשה של עיבוד האבל הוא חשוב ומשמעותי ומצב ארוך ומתמשך של ניסיון מכוון להדחקה הוא לרוב בלתי אפשרי ואף מזיק לטווח הרחוק. אינני יודעת מה גישתך, אבל במצבים פחות קשים מזה, נעזרתי ללא היסוס במטפל שעיקר תרומתו בכך שאיפשר לי לעבד חוויות קשות בשעה הטיפולית ולהמנע מלהשליכן על דמויות קרובות בסביבתי... אם אני לא מובנת ותרצי שאסביר את עצמי יותר, תכתבי. בהקשר לך ולרואי, כבר אמרתי שלא ניתן לחלוטין למנוע ממנו לחוש משהו ממה שאת עוברת, ובכל זאת, אם היית מוצאת מקום בו היית יכולה לפרוק את הכאב, היית אולי יכולה לחזור אל רואי קצת יותר רגועה, קצת פחות טעונה מבחינה רגשית. ברור ששום דבר לא יעלים את העצב... ויום אחד רואי יקבל תשובה שתאפשר לו להבין את מהות הכאב שהוא חש אצלך כעת ולא מבין לחלוטין את פישרו. משתתפת בצערך, ומקווה שאת מוצאת נחמה ברואי! אשמח לשמוע מה שלומכם, משמש