לא יודעת אם שמתם לב - העגורים באים!

יעלקר

Well-known member
מנהל
העגורים כבר כאן ובמהלך חודש נובמבר צפויה להמשך נדידת העגורים למזרח אפריקה. חלקם יישארו אתנו עד האביב.

למעלה מ-50,000 עגורים נמצאים בתקופה זו באגמון החולה של הקרן הקיימת לישראל.


צילום: גיא פרץ
במסגרת 'פרויקט העגורים' החלו בקק"ל להאכיל את העגורים בשטח המיועד באגמון. מטרת ההאכלה היא למנוע נזקים בשדות החקלאיים, הנזרעים בימים אלה בגידולי החורף. מדי יום יפוזרו כ-8 טונות של גרעיני תירס.
במהלך חודש נובמבר צפויה להמשך נדידת העגורים למזרח אפריקה, חלקם יישארו איתנו עד האביב.


התמונה מזכירה לי את השיר:

העגורים/מילים: לא ידוע/לחן:אדוארד קולמונובסקי/תרגום: דן אלמגור(אמנון ברנזון מתוך האלבום "השטן ואשת האיכר - בלדות ושירי עם")

העגורים חולפים מעל הכפר
העגורים עפים אל הנהר
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם.

אני נושא עיני לעננים
העגורים שטים בהמונים
העגורים עוזבים, עפים אל הדרום החם
מתי נצא בהמונים כמותם.

אל השדה אצא עם בוא הסתיו
ובידי טבעת ומכתב
אתפוס עגור ולרגלו אצמיד מכתב דומם
פרישת שלום לכל אחי אי שם.

עם בוא הקור העגורים עוזבים
עם בוא אביב אלינו הם שבים.
העגורים שבים, חוזרים הם עם חלוף הקור
אנחנו, אם נצא - כבר לא נחזור.



כמה עובדות מעניינות שאולי לא ידעתם על העגורים


* העגורים מתקשרים ביניהם בקולות רמים, וכאשר להקה כזו חולפת מעליכם זו חוויה ויזואלית וווקאלית משמעותית במיוחד. קולותיהם נשמעים כמו "גוּר-גוּר-גוּר" ויש האומרים כי מכאן שמם - עגור. באור אחרון, עת מצטרפים אחרוני העגורים ל"כינוס" באגמון החולה, שאון הקרקורים כה חזק, עד כי אפשר בקלות לדמיין שהם עורכים דיונים סוערים על מעללי היום ומרכלים על חברי הלהקה ...

*לעגור גוף וצוואר ארוכים, זקופים ותמירים, במיוחד כשהוא עומד. איכויות אלה העניקו את השם "עגורן" למנופים הגבוהים המוכרים לנו מאתרי הבנייה.

* העגור הוא ציפור אנושית להפליא: ראשית, הוא דוגמא מדהימה לזוגיות. זוג עגורים לעולם לא ייפרד, ואם אחד מבני הזוג מקפח את חייו, האחר יעדיף להישאר אלמן על פני התחברות לאחר. הנאמנות הזו מאפיינת גם את יחסם למשפחה כולה. את רוב היום יעבירו העגורים בקרב התא המשפחתי ורק לקראת ערב או בעת הנדידה יחברו למשפחות אחרות ויטוסו בלהקות גדולות. המין הנפוץ בארץ, הוא עגור אפור (Grus grus).

* במעופם מרשימים העגורים במיוחד, צווארם מתוח לפנים והכנפיים נעות מעלה ומטה בתנועות מלכותיות...על פי המסורת היפנית חיים העגורים אלף שנים ולכן נבחרו לסמל של תקווה, אושר, שלום ואריכות ימים.

* העגור הוא יצור אהוב במיוחד על אומני קיפול הנייר, האוריגמי. אגדת עם עתיקה מספרת, כי מי שיקפל אלף עגורים יזכה להגנה מפני חולי ודווי.

ספרים/שירים וסרט על הנושא בתגובה​
 
נערך לאחרונה ב:

יעלקר

Well-known member
מנהל
*איגור ומסע העגורים/שביט אקי/מאייר:אלכסנדר לויטס/הוצאת ספרית פועלים

"מסע העגורים הוא גם המסע שלי, אומר איגור לורד". פתאום גיליתי שגם אני עברתי, פחות או יותר, את אותו המסלול. כמו עשרות אלפי העגורים, נדדנו גם אנחנו, מאות אלפי יהודים מרוסיה, לארץ החום. תוך פחות משלוש שעות השתנו החיים שלי לגמרי. הגעתי מבית חם בארץ קרה לבית קר בארץ חמה, זרה, מתנכרת. "ההבדל ביני לבין העגורים הוא, שאני עברתי את הנתיב כלוא באווירון, מציץ מבעד לחלון. את כל מה שאני לא יכולתי לראות מבעד לחלון הקטן, הם, העגורים, רואים ללא מגבלה. מאופק לאופק. אני טסתי לכאן, הם עפים לאט, מתרגלים. אני לא מתלונן, ורד", הוא אומר. "היום, אתך, הדברים נראים לי אחרת, אבל אז"... זהו סיפורם של איגור וחבריו שהגיעו לכאן מרוסיה. סיפור מסעם של איגור והעגור. הקורא מתוודע לתופעה המופלאה של נדידת העגורים מערבות סיביר לעמק החולה, על מערכות הקשר, מעקב הלווינים, ועל אתרי האינטרנט המספרים אודותם. זהו גם סיפור אהבה בין איגור העולה החדש לוורד הצברית, אהבה המשנה את עולמו של איגור.

1603740161523.png

איגור ומסע העגורים - טריילר



*עגורים של שלום/עמי גדליה/הוצאת ספרית הפועלים

עפרי, תלמידה בכיתה ה', צורפה השנה לחבורת ה'מקובלות' והיא מאושרת.
לכיתה מגיעה תלמידה חדשה, קטנה, עדינה ומלוכסנת עיניים – נורית,
או בשמה היפני – נוריקו. מלכת הכיתה, ליאן, מצרפת גם אותה לחבורתה ומקווה שתהיה לעוד אחת ממעריצותיה. אלא שלנורית-נוריקו יש דעות משלה והיא לא חוששת להתעמת עם ליאן, עד שזו מכריזה עליה חרם.
מאותו רגע יושבת נורית לבדה בפינת הכיתה ומקפלת מאות עגורי נייר.
עפרי מתקוממת בלבה על החרם אך אינה אומרת דבר. היא מביטה בחברתה המוחרמת ותוהה לשם מה היא מקפלת כל כך הרבה עגורי נייר.
האם גילוי הסיבה ינסוך בה אומץ להביע את דעתה?
וכיצד קשורים העגורים לפצצת האטום שהוטלה על הירושימה?

1603740439964.png

*

*סדקו רוצה לחיות קרל ברוקנר סדרת מצפן/קרל ברוקנר/הוצאת מסדה מצפן

סדקו רוצה לחיות קרל ברוקנר סדרת מצפן בשעה שהפצצה האטומית התפוצצה מעל למרכזה של העיר הירושימה, צלל הנער שיגיאו במימי האגם. אור מבהיק סינוור אותו, ואחר כך התנדנדה האדמה מתחת לרגליו, לפתע נזכר הנער באחותו הצעירה. אחוז אימה פרץ אל הגן, קפץ מעל לגזעי עצים, פינה שיחים עקורים וצווח: סדקו! סדקו! לבסוף מצא אותה שוכבת על הקרקע, שמלתה קרועה, גופה זב דם..היא היתה חיה. ספר מרעיד המתאר בכוח ביטוי נדיר את מאבק החיים של סדקו בת הירושימה. הסיפור מתנהל בשני מישורים מקבילים: תיאור מפורט ואמיתי של טיסתו של המפציץ האמריקני לעבר יפן-ומאבק החיים הנואש של סדקו הקטנה, שנפגעה בקרניה הקטלניות של הפצצה. ספר חובה. אותיות מנוקדות, תרגום מצוין של ד'ר בצלאל וכסלר.
1603742447067.png

ססקי נולדה בהירושימה וכפעוטה, בגיל שנתיים, הייתה לאחת מנפגעי פצצת האטום "ילד קטן" שהוטלה על העיר. בעקבות נזקי הקרינה הראדיואקטיביות שספגה, חלתה ססקי בלוקמיה חודשיים לפני יום הולדה ה-12. לאחר שרופאיה העריכו כי נותרה לה רק שנה לחיות, החליטה ססקי לקפלאלף עגורי אוריגמי, זאת בהתבסס על האמונה השינטואיסטית כי קיפול מספר זה של עגורים יביא להגשמת משאלת לב של המבקש. לפי המיתוס שהתפרסם בספר "סדקו ואלף העגורים" של הסופרת אלינור קואר ונפוץ ביפן ובשאר העולם, ססקי קיפלה את העגורים מתוך משאלה לשלום עולמי אולם היא נפטרה לאחר שקיפלה רק 644 עגורים וחברותיה השלימו את מלאכת קיפול יתרת העגורים. במציאות, ססקי הצליחה לקפל אלף עגורים ומשראתה שמשאלתה להבריא לא מתגשמת, המשיכה לקפל עגורים נוספים עד יום מותה. סיפורה של ססקי עורר הדים רבים ועגורים מקופלים הפכו לסמל של תנועות שלום רבות ברחבי העולם. אנדרטה לזכרה של ססקי הוצבה בפארק השלום בהירושימה.

*חטפיות ועגורים
בוריאטריה
ציורים ג.א.וו.טראוגוט בוריאטריה היא אזור בדרום-מזרח אסיה, ובו האגם באייקל, הגדול ביותר שבכל יבשת אירואסיה.

התאספו פעם ציפורים כדי לבחור להן מלך. כולן באו פרט לחטפית הקטנה שאיחרה. הגיע זמן בחירה והחטפית איננה. החליטו לחכות שלושה ימים. כי חוק היה לציפורים: אין לבחור במלך אם חסרה באסיפה ציפור אחת, אפילו הקטנה ביותר. העגור כעס מאוד. הוא מאוד רצה להיות מלך חסרה לו סבלנות. לא אכל, לא ישן, כל יום נראה לו כמו חודש. הוא לא חיכה למועד ויצא לחפש את החטפית הקטנה. וזו באותו הזמן בנתה את הקן שלה, מקש, ענפים ושערות סוס, ולא היה לה זמן לבוא. העגור הכועס מצא את החטפית בזמן המלאכה הזו. הוא דחף ברגליו הארוכות ושבר לה רגל. העגור הנוכל לא סיפר לציפורים מדוע החטפית לא יכלה להגיע לאסיפת. הציפורים המתינו שלושה ימים ובחרו את העגור למלך. אבל באותו זמן רגלה של החטפית הבריאה. נכון, היא צלעה ולא יכלה כבר לרוץ כמו קודם, וקשה היה לה להתרומם לאוויר כמו לציפורים נודדות אחרות. רק לקפוץ יכלה. ואז החטפית דרשה שהציפורים תתאספנה שוב. וכשבאו כל הציפורים, הגדולות, הבינוניות והקטנות, החטפית סיפרה להן איך נהג בה העגור ארוך הרגליים, שרצה להיות למלך מה שיותר מהר. איזו מהומה הקימו הציפורים! הן התחילו לדבר על כך שמלך רע וגס כזה ירקע ברגליו כל הזמן ושלא ניתן יהיה לאף אחד ליהנות מיום שמש או מליל ירח.
המשךhttp://sefer-li.net/ptica.pdf
 
למעלה